ביום 31.5.09 ניתנה החלטת כבוד השופט עמירם בינמיני בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' פרופ' לאור, (פורסם בנבו).
אותו עניין, עוסק בשאלה אם רשאי סופר לחבר ספר ביוגרפי על פלוני בעבור הוצאת ספרים אחת ולאחר מספר שנים לחבר ספר ביוגרפי "חדש" על אותו פלוני בעבור הוצאת ספרים אחרת.
בית משפט המחוזי קבע, בין היתר, כך:
1. טענותיה המשפטיות של התובעת (בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ) אינן לגמרי קוהרנטיות.
טענותיה המשפטיות של התובעת בעילה המבוססת על זכות יוצרים אינן לגמרי קוהרנטיות. התובעת טענה כי הראיה לכך שהספר החדש הינו "יצירה נגזרת אסורה" של הספר הראשון נעוצה בכך שהספר החדש אינו מכיל "תובנה יצירתית משמעותית ומקורית". אולם, "יצירה נגזרת" לפי סעיף 16 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק") הינה "יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת" (החוק החדש חל על המקרה דנא לאור הוראת סעיף 78 לחוק, וגם התובעת מבססת תביעתה על חוק זה). לכן, אם טוענת התובעת שהספר החדש מהווה "יצירה נגזרת" של הספר הראשון – טוענת היא בהכרח שהספר החדש מהווה "יצירה מקורית", כמשמעותה בסעיף 16 לחוק. דרישת המקוריות בהקשר זה – משמעותה שהיוצר לא העתיק יצירה קיימת, אלא הוסיף תוספת שמקורה בו, ולצורך כך די ברמת מקוריות מועטה…
2. גם אם מדובר ביצירה נגזרת מקורית – עדיין ניתן לבסס טענה של הפרת זכות יוצרים
גם אם מדובר ביצירה נגזרת בעלת מקוריות – עדיין יכולה התובעת לבסס טענה של הפרת זכות יוצרים, שכן עשיית יצירה נגזרת ופרסומה מהווים הפרה של זכות היוצרים ביצירה הראשונית שהיא מתבססת עליה, אם היצירה הנגזרת נעשתה ללא הסכמת הבעלים של היצירה הראשונית. הזכות לעשות יצירה נגזרת ולפרסמה שמורה בלעדית לבעלים של זכות היוצרים ביצירה הראשונית שממנה נגזרה (סעיף 11(6) לחוק). ודוק: מי שעושה יצירה נגזרת ללא הסכמת הבעלים של היצירה המקורית מפר את זכות היוצרים ביצירה הראשונית, גם אם יצר יצירה שהיתה ראויה להגנת זכות יוצרים כ"יצירה נגזרת" לו נעשתה בידי הבעלים של היצירה המקורית או בהסכמתו. אדם המעבד ספר לסרט יוצר יצירה נגזרת הראויה, בעיקרון, להגנת זכות יוצרים. אם הדבר נעשה בידי בעל זכות היוצרים בספר – הוא יהיה גם בעל זכות יוצרים נפרדת ועצמאית בסרט; אם הדבר נעשה ללא הסכמתו – יהווה הדבר הפרת זכות יוצרים לפי סעיף 11(6) לחוק…
3. המבחנים להיות יצירה נגזרת אסורה
המבחנים להיותה של יצירה נגזרת אסורה הם "מבחן הזיקה המהותית בין היצירות" וכן "מבחן הזיקה הגלויה ליצירת הבסיס"; השאלה היא האם ניתן לזהות ללא כל קושי את יצירת המקור, כולה או חלקה, בתוך היצירה הנגזרת (ראה א' פישמן-אפורי בספרה הנ"ל, בעמ' 306-308). מבחנים אלו חופפים במידה רבה את המבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקה לגבי הפרת זכות יוצרים, לפיהם על מנת להוכיח הפרה יש להראות העתקה של חלק ממשי ומהותי מן היצירה המקורית.
4. בכדי להתרשם אם קיים דימיון בין יצירות על בית המשפט להתרשם מן היצירות במלואן.
ההלכה היא, כי מתן מענה לשאלה אם קיים דימיון מהותי בין שתי יצירות מחייב התרשמות של בית המשפט מן היצירה במלואה, ואין די במספר נקודות דימיון הפזורות באקראי לאורך היצירה (ט' גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה ראשונה – 2003), בעמ' 350). הכלל הוא כי "כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים, על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים. 'בעניין זה לא הכמות קובעת, אלא האיכות והערך של החלקים שהועתקו'". וכן: "'השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק לשם קביעה, שהנתבע העתיק חלק ממשי ומהותי מיצירת התובע היא שאלה של עובדה ושל דרגה, ותשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי ההתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן'" (ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מב(3) 749, 756, המצטט מפסק הדין המנחה בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, בעמ' 830; וראה גם ע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2) 813; ע"א 139/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מד (4) 16).
עוד נפסק בעניין אלמגור הנ"ל (פסקה 4), כי: "דמיון מסוים בין היצירות אינו מספיק כשלעצמו להוכחת העתקה, כי יכולות להיות סיבות אחרות שונות לאותו דמיון". אמנם, במקרים מסויימים די אפילו בהעתקה של המוטיב המרכזי של היצירה על מנת להפר זכות יוצרים (ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פ"ד נד(1) 577; וכן ראה ט' גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה ראשונה – 2003), בעמ' 338; מ' דהאן, שם, בעמ' 68), אך נראה כי כלל זה נכון בעיקר לגבי דמויות או עלילות פיקטיביות, שהן פרי דימיונו של היוצר, ולא ניתן להחילו לגבי ביוגרפיות, אשר מבוססות על עובדות ואירועים שאינם מוגנים כשלעצמם.
באותו עניין, קובע בית המשפט, כי הדימיון נובע כתולדה ישירה שהביוגרפיות עוסקות באותו אדםאשר עובדות חייו ומערך יצירותיו הספרותיות הינן נתון שאינו ניתן לשינוי ואפשרויות הביטוי שלו מוגבלות לעומת יצירה שהיא פרי דמיון ספרותי.
5. עובדות הכלולות בביוגרפיה אינן מוגנות בזכויות יוצרים
העובדות הכלולות בביוגרפיה אינן מוגנות בזכות יוצרים, וכך גם סקירת יצירותיו הספרותיות של אדם שעליו נכתבת הביוגרפיה (כל עוד אין מדובר בניתוח ספרותי שלהן, שהוא בוודאי מקורי). בענייננו, פרופ' לאור היה רשאי לכלול את העובדות המופיעות בספר הראשון במסגרת הספר החדש, מבלי להפר זכות יוצרים בספר הראשון, כפי שכל אחד אחר היה רשאי לעשות. רק האופן בו מוגשות העובדות לקריאה, לרבות הסדר בו הן מוגשות וצורת עריכתן, נתונים להגנת זכות יוצרים.
6. התרשמות בית המשפט
בית המשפט התרשם מדובר בשתי יצירות שונות, הנבדלות זו מזו בהיבטים מהותיים רבים, ולא ניתן לראות בספר החדש תקציר או תימצות של הספר הראשון. כמו כן, בית המשפט התרשם שהספר החדש אינו יצירה נגזרת של הספר הראשון ואף אינו העתקה שלו. בחלקים בהם קיים דימיון בין הספרים אין זכויות יוצרים , בהיותם נתון או עובדה הנוגעים לקורות חייו של עגנון וסקירת מכלול יצירותיו הספרותית. לעומת זאת, אותם חלקים הראויים להגנה מכוח זכות יוצרים, דהיינו אופן ביטויים של העובדות והנתונים דלעיל, אינם דומים בספר הראשון ובספר החדש. אשר על כן – התובעת לא הצליחה להוכיח הפרת זכות יוצרים של הנתבעים בספר "הישן".
7. הפרת ההסכם וקיומו שלא בתום לב
ברגיל – נוטה בית המשפט לדעה, כי:
מחבר ביוגרפיה או מדריך טיולים איננו רשאי לכתוב במקביל שתי ביוגרפיות על אותו אדם, או שני מדריכי טיולים על אותן ארצות, לשתי הוצאות ספרים מתחרות, גם אם הדבר איננו נאסר בחוזה במפורש, וזאת מכוח החובה לקיים חוזה בתום-לב.
דא-עקא, שבנסיבות המיוחדות של עניינו (והמפורטות באריכות בפסק הדין), נקבע שיהיה זה מרחיק לכת לייחס לפרופ' לאור קיום ההסכם עם התובעת, שלא בתום לב.
8. סיכום
התביעה נדחתה.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד. ההדגשה המצויה בציטוטים (לרוב) אינה במקור.
