חשיבות הראיות בתביעות זכויות יוצרים

ביום 7.8.14 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כבוד השופט ארנון דראל, בת"א 28148-02-12 חמאד נ' מדינת ישראל – משרד החינוך ואח' שעניינו תביעה בשל הפרת זכויות יוצרים נטענת של שלושה ספרים ללימוד השפה העברית המותאמים לילדים ששפת אימם ערבית.

התביעה היא כנגד משרד החינוך, עיריית ירושלים, אשר כלפיהם נטען שיש להן אחריות מיניסטריאלית על בתי הספר במזרח ירושלים, שעל פי הנטעןעשו שימוש שלא כדין בעותקים מצולמים מספריה של התובעת, שידלו לעשיית שימוש כזה או שלא מנעו שימוש ביצירות מזויפות, וכן כנגד שני נתבעים נוספים שנטען כלפיהם כי הדפיסו ומכרו יצירות מזויפות.

בסופו של יום, התביעה העיקרית כנגד משרד החינוך ועיריית ירושלים נדחתה מן הטעם כי הראיה המרכזית – הקלטות החוקר הפרטי – הינן עדות שמועה, וכי התמליל והתרגום אינו מלא אלא כולל רק את "הדברים החשובים". כך קבע בית המשפט: אין מנוס מהבחנה נדרשת בין השערות, סברות וחשדות לבין ראיות. אכן, התובעת העלתה חשדות, ואולי אף חשדות מבוססים על חיקוי וזיוף של ספריה ואולם בין אותם חשדות לבין קיום ראיות היכולות לבסס קביעה משפטית המרחק רב. ובהקשר ההקלטות: בהיעדר עדים, נותרות הקלטות שביצע החוקר עדויות מפי השמועה והאמור בהן אינו הופך להיות ראיה לתוכנם של הדברים שנאמרו.

בנוסף, ולמעלה מן הצורך, עמד בית המשפט על אחריותו של מעסיק להפרת זכויות יוצרים של עובד ולחבות בגין הפרה עקיפה, וקבע כי הנתבעות לא הפרו את זכויות התובעת.

לעיון בפסק הדין המלא – ת"א (מחוזי י-ם) 28148-02-12 חמאד נ' מדינת ישראל – משרד החינוך ואח' (פורסם בנבו, 7.8.14).

 

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים. 

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

שתפו את הפוסט:

דילוג לתוכן