ביום 6.11.14 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת ריבה ניב בת"א 11970-07-13 צ'רלטון בע"מ נ' א.י. פיצה שותפות ואח'. אותו עניין עסק בהפרת הזכות להצגה פומבית של משחקי היורו 2012 בבית עסק לממכר פיצה.
הנתבעים הודו שלא רכשו רישיון שידור באופן פומבי והכחישו ששידרו באופן פומבי ביום הרלבנטי לתביעה וטענו כי החוקר שערך את הביקורת ואף צילם אותה, עמד במרחק רב מבית העסק. עוד טענו כי נכחו במקום אנשים מועטים בלבד, אשר לא התבוננו, ואף לא היה באפשרותם, לצפות במסך טלוויזיה שהיה בתוך בית העסק.
וכך קבע בית המשפט:
1. התובעת הוכיחה את זכויותיה במשחק נשוא התביעה.
2. החוקר הפרטי מטעם התובעת טען בעדותו כי כאשר עבר ברחוב, ניתן היה לראות את המשחק המשודר ממרחק, ולכן לא התקרב לעבר בית העסק יתר על המידה. לטענתו, כשצילם את בית העסק מרחוק, ניתן היה להבחין בטלוויזיה תלויה על הקיר, באופן שסועדים בחוץ יכולים היו לצפות בה. העד אישר כי צילם בעצמו את התקליטור ולא היה כל מחסום לשדה הראיה. העד חזר ושנה כי השאלה אם האנשים היושבים בחוץ צופים בטלוויזיה אם לאו, איננה רלוונטית לגביו, וכי 3 מקומות הישיבה שתיעד, היו שייכים לבית העסק של הנתבעים.
על כן, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים שמקלט הטלוויזיה היה מותקן על קיר פנימי המופנה לקיר פנימי אחר, שכן אלמלא היה מסך הטלוויזיה פונה לחלקו החיצוני של בית העסק, לא היה העד, שעבר מצידו האחר של הרחוב, מבחין בה.
3. העמדת המסך באופן שהעוברים ושבים, בין אם ישבו על כסאות בית העסק ובין אם המתינו בקרבת מקום, יכולים היו לצפות בו, מהווה הפרת זכותה של התובעת.
4. עוד נדחתה הטענה שתיעוד של דקה אחת איננו מספיק וכי החוקר כלל אינו יודע האם היה שידור רציף של המשחק. ההפרה, המתבטאת בהעמדת השידור לציבור, תועדה במשך זמן קצר, סימלי. לו היתה נטענת הטענה כי הנתבעים או מי מטעמם, הדליקו את מכשיר הטלויזיה לדקה, ולאחר מכן כיבוהו, או שלא המשיכו לשדר את המשחק ביתר הזמן, נכון היה להטיל על התובעת להוכיח כי ההפרה הנטענת אכן התרחשה. משלא נטענה טענה מסוג זה, די בעובדה שהוכח השידור, בביקור אקראי זה, ולו לזמן מועט – כדי לקבוע כי ההפרה אכן התקיימה.
5. לעניין גובה הפיצוי, קבע בית המשפט לאחר שנלקחו בחשבון, לבית הילל, העובדות שהוכחה הפרה אחת, שנדגמה במשורה, שחומרתה מינורית, ושהנתבעים כשלו בעסקיהם והינם מחוסרי יכולת כלכלית. ומנגד, לבית שמאי, את גרירתה של התובעת להליכים משפטיים ולהוצאות הנילוות להם ולהתעלמותה ו/או סירובה של הנתבעת, גם במהלך הדיון, לרכוש רטרואקטיבית את הרישיון.
6. על כן, פסק בית המשפט כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 30,000 ש"ח, באגרת בית המשפט ושכר טרחת עו"ד בסכום נוסף של 6,000 ש"ח.
לעיון בפסק הדין במלואו – ת"א 11970-07-13 צ'רלטון בע"מ נ' א.י. פיצה שותפות ואח'
משרדנו בעל ניסיון עשיר בניהול הליכים כנגד צ'רלטון וחברות אחרות דומות. צרו עימנו קשר ונשמח לסייע גם לכם!
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
