0

ת”א (שלום – ת”א) 52912/07 לוי נ’ קרפ ואח’

ביום 31.5.09 ניתנה החלטת כבוד השופטת ניב ריבה בבית משפט השלום בתל-אביב בת”א 52912/07 לוי נ’ קרפ ואח’, (פורסם בתקדין).

באותו עניין, עיתונאית שחיברה כתבות ומכרה אותם לאתר TRAVEL גילתה, כי הכתבות מפורסמות על שם הנתבע 1 (גיא קרפ), למרות שהנתבעים קנו את הזכויות הכלכליות ביצירה בלבד ולמרות פניותיה של התובעת בעניין.

וכך, בין היתר, קבעה השופטת:

1. הזכויות הכלכליות והזכויות המוסריות

חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: “החוק”) מגן על יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואומנותיות. בס’ 35 לחוק זכות יוצרים, נקבעה הפרשנות ל”יצירה ספרותית – כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים”. ובס’ 4א לפקודת זכות יוצרים (להלן: “הפקודה”), עוגנה הזכות המוסרית.

14. “בחוק זכות יוצרים, שלא כבחוקים אחרים, קיימת הבחנה בין הזכויות הכלכליות לבין זכויות “המוסריות” בקניין הרוחני. הזכויות הכלכליות כוללות הוראות הנוגעות להעתקת המוצר ולשיווקו על-ידי מי שאינו זכאי לכך. זכויות אלו מוגדרות בסעיפים 1 ו-2 לחוק זכות יוצרים, ומרבית החוק הישראלי עוסק בהן. לעומתן קיימות הזכויות ה”מוסריות” הדנות בזכותו של המחבר שהיצירה תופיע תחת שמו, ובזכות המחבר למנוע את סילוף יצירתו. המינוח “זכות מוסרית ” בהקשר זה אינו בא להבדיל מזכות חוקית אלא להבדיל מזכות כלכלית (ראה ע”א 528/73 אטינגר נ’ אלמגור ואח’ [4], בעמ’ 118). זכויות אלו מעוגנות בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים. שתי מערכות זכויות אלו זוכות לטיפול נפרד במסגרת חוקים המטפלים בזכויות יוצרים. נקודה זו כבר באה לידי ביטוי באמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות כנוסחה משנת 1928, ושם, מוכרת לראשונה הזכות המוסרית.” (ע”א 89 / 513 INTERLEGO A/S נ’ EXIN-LINES BROS. S.A מח(4) 133, עמוד 160).

הזכות המוסרית מתחלקת ל – 2: ‘זכות ההורות’ – שתמציתה כי היצירה תקרא על שם היוצר, ו’זכות השלמות’ שתמציתה היא מניעת סילוף היצירה.

2. הכתבות הינן יצירות וראויות להגנה

השופטת קיבלה את הטענה כי הכתבות הינן יצירות וראויות להגנה של זכויות יוצרים, ובין היתר אמרה כך:

דרישת המקוריות, על אף שלא מצאה ביטויה בתרגום חוק זכות יוצרים, 1911, בתי המשפט אימצוה ואף המחוקק עשה כן, במסגרת חוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007 (להלן: “החוק החדש”).

18.  גם אם התובעת לא ביקרה בחלק מהאתרים כלל, אין הדבר שולל את היצירתיות והמקוריות באופן הביטוי שבכתבות, צורת העריכה ואופן הצגת האתר התיירותי: “יצירות עובדתיות מוגנות אף הן בזכות יוצרים, אולם ההגנה חלה על אופן הביטוי בלבד, לא על העובדות עצמן. הוא הדין בכתבות עיתונאיות, בהן חלה ההגנה על אופי הביטוי ולא על החדשות עצמן…..”לרשות כל אדם עומד אוצר מילים זהה, אך מעשה הבחירה והצירוף, כמו גם הצליל, מאפינים את סגנון המחבר. לא בכדי נאמר ‘הסגנון הוא האיש’…(ת”א (ת”א) 1296 בן אוליאל נ’ זר, דינים מחוזי לג (1) 267) ” (טוני גרינמן, זכויות יוצרים, התשס”ד-2003, עמ’ 64).

3. זכות ההורות (הזכות לקרדיט)

בס’ 4(א)(1) לפקודה נקבעה ‘זכות ההורות‘ לפיה: “מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים.”

בפסיקה צוין: “אדם זכאי ששמו ייקרא על “ילדי רוחו”. זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה “בהיקף ובמידה המקובלים” הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר.” (ע”א 93 / 2790 ROBERT E. IESENMAN נ’ אלישע קימרון נד (3) 817, עמוד 841-842).

21.  בס’ 4(א)(4) לפקודה נקבע: “זכותו של מחבר לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החומרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר..

הזכות המוסרית היא אישית, אינה ניתנת להעברה ואינה נמדדת בכסף. זכות זו מבטאת את הקשר המיוחד שבין היוצר ליצירתו. על כך ניתן ללמוד גם מס’ 45(ב) לחוק החדש:

“הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר.”

עוד קבעה השופטת, כי הנתבעים משהודו שהשמטת שם התובעת נבעה מטעות טכנית הפרו את הזכות המוסרית במאמרי התובעת.

4. הפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית.

סעיף 3א. לפקודה קובע פיצויים ללא הוכחת נזק על כל הפרת זכות יוצרים בשיעור שלא יפחת מ 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪.

מקובל לחשוב כי הפיצוי ללא הוכחת נזק שנקבע בס’ 3א לפקודה – איננו מתייחס לזכות המוסרית, אלא לזכות הכלכלית. דהיינו, ששיקול דעת בית המשפט באשר לגובה הפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית – איננו מוגבל ומתוחם והוא נקבע לפי ס’ 4(א) הקובע אותה ואת הסנקציה בגין הפרתה.

בס’ 4(א)(5) לפקודה נקבע:

“בתביעה לפי ס’ זה זכאי המחבר לפיצויים בסכום שייקבע בית המשפט לפי נסיבות המקרה, אף אם לא הוכיח נזק ממון; הוראה זו לא תגרע מסמכות אחרת של בית המשפט לפי פרק ה’ לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].”

בחוק החדש נקבע כי אם הופרו זכות היוצרים או הזכות המוסרית, יפסוק בית המשפט עד 100,000 ₪ כפיצוי בגין כל הפרה.

27. מהם השיקולים הנלקחים בחשבון על ידי בית המשפט בפסיקת הפיצוי?

“סעיף 56 ב’ לחוק זכויות יוצרים תשס”ח-2007, (אשר אינו חל על התביעה דנן, אך יש ביכולתו ליתן כלים להכרעה בידי בית המשפט), קובע אילו שיקולים יביא בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית, וקובע כי בית המשפט יביא בחשבון בין השאר את היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה, חומרת ההפרה, נזק ממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט, הרווח שצמח לנתבע מההפרה, מאפייני פעילות הנתבעת, טיב היחסים בין הצדדים ותום ליבו של הנתבע.” (ע”א (ת”א) 1198/08 עוזי קרן נ’ הוצאת עיתון הארץ בע”מ (פורסם בנבו)).

28. סיגל הציגה 17 כתבות שנכתבו על ידה והועברו לאתר “מאמרים”, 8 כתבות שפורסמו באתרים: “CLICKG0” ו “עולם אחר” ולאחר מכן תיקנה את תביעתה והוסיפה 5 כתבות נוספות שהוצגו ב”עולם אחר” וב “B52”. פרסומים אלו הוכנסו כהפרות החוסות בגדרו של החוק החדש. לשיטתה של התובעת יש לחייב את הנתבעים ב – 17 הפרות ישירות וב – 14 עקיפות. לפי החישוב “השמרני” מגיע סכום הפיצוי, אליבא דתובעת, ל- 108,000 ₪.

29. העיד גיא כי כאשר העביר את המאמרים של החברה לאתר “מאמרים”, מילא טופס בו נרשם שמו. עוד העיד כי בשום שלב מפעולת ההעברה, לא נדרש ולא מילא את שמה של התובעת: “לא ידעתי איך זה יתפרסם אך נכון שידעתי שבכל מקרה שמה של התובעת לא הועבר למאמרים … נכון שאם לא שלחתי את שמה, אז ברור ששמה לא יכנס.”

30. אינני מקבלת את טענות התובעת לגבי משך ועצמת ההפרה וחוסר תום הלב של הנתבעים. לעניין זה התרשמתי כי העברת הכתבות נעשתה בתום לב, ומבלי שהתכוונו הנתבעים לפגוע בתובעת. הנני מאמינה כי גיא אכן עצם עיניים והתעלם מזכותה החוקית של התובעת, אולם הדבר נעשה בהיסח הדעת ומבלי משים, כפי שטען. זאת ועוד, העיד גיא: “התובעת פנתה אלי ואמרה שהיא ראתה מס’ כתבות שלה באתר “מאמרים” תחת השם שלי. היינו ביחסים טובים, דיברנו מדי פעם. שאלתי אותה באופן מפורש האם את רוצה שאני אוריד את הכתבה תוך שאני מסביר לה את כל התהליך שהסברתי לבית המשפט והיא אמרה שאין לה שום בעיה עם זה ואני יכול להשאיר את זה. מבחינתי, להוריד 10 או 15 כתבות מתוך המאות שהיו שם, זה הדבר הכי קל על מנת למנוע אי נעימות ועל אחת כמה וכמה להגיע לבית המשפט…לאחר שדיברנו ידעתי שהכל בסדר וזנחתי את העניין… מכתב ההתראה, מן הסתם כאשר הוא הגיע בדקנו את כל הכתבות והורדנו את כל מה שהיינו צריכים להוריד.”

באשר לכתבות האחרות, שב”כ התובעת טען כי הינן ממשיכות להתפרסם, ענה: “מרגע שקיבלנו את המסמך המשפטי, הורדנו את הכתבות מאתר מאמרים ומרגע זה, אין אפשרות להורידם מאתרים אחרים. אני נכנסתי פניתי לאתרים הרלבנטיים שמצאתי, וביקשתי באופן מיוחד להוריד.”

31. הנני מקבלת גם את טענת הנתבעים שלא הפיקו כל רווח מהעברת הכתבות לאתר מאמרים, ושכל רצונם של האתרים, המעביר והמקבל כאחד, היה ליצור “נפח”, כשזה אינו משלם והאחר אינו מקבל (כך גם נעשה כאשר החברה קיבלה את רשות בעלת האתר הראשון (TRAVEL) לפרסום). בקשר לכך העיד מנהל החברה, גדעוני: “מדובר באתר וולנטרי ואין לנו רווח מכך.”

32. באשר למוניטין של התובעת, העידה האחרונה כי עבדה אצל הגב’ שקד ז”ל, ולפני כן באיסת”א וכמזכירה במשרד עורכי דין. כן כתבה במקומון פתח תקווה, ובמקומון קרית אונו ואף ערכה עיתון אופנה. מבלי לזלזל בכישוריה, לא הוכח כי התובעת הצעירה התפרסמה כבעלת מוניטין בתחום התיירות ו/או התרבות וכי שמה יצא למרחקים ככתבת.

33. הנני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין כל כתבה שהועברה לאתר “מאמרים” ופוטרת את הנתבעים מפיצוי בגין כתבות שהועברו מאותו אתר לאתרים אחרים, ללא ידיעתם. הואיל וכך, החוק החדש, אשר על פיו נתבע הפיצוי לכתבות המאוחרות, (שהועברו) איננו חל בעניינינו.

הנני לוקחת בחשבון גם את העובדה, שהתובעת קיבלה עבור הכתבות תמורה של 25 ₪ לכל כתבה.

בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 2,500 ₪ בגין כל הפרה, ולעניין זה, כל כתבה תיחשב כהפרה, ובסה”כ 41,000 ₪ בגין 17 הפרות.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד. ההדגשה המצויה בציטוטים (לרוב) אינה במקור.