ביום 19.10.09 ניתנה החלטת בית משפט השלום בנתניה בת"א 5006/06 מור נ' לוי (טרם פורסם), בעניין תביעה לתשלום פיצויים בסך של 60,000 ש"ח בגין הפרת זכות יוצרים, הפרת זכות מוסרית, פגיעה בשם הטוב, פגיעה במוניטין, גזל ועשיית עושר ולא במשפט.
ההפרות והעוולות, עניינן פרסום תמונתה של הנתבעת 1, שצולמה על ידי התובעת, במקומון השייך לנתבעת 2.
וכך קבע בית המשפט בהחלטתו:
1 . סיפור המעשה
התובעת, הינה צלמת אשר צילמה בעבור מקומון פלוני, כקבלנית עצמאית תמונה של אחת שהשתתפתה התחרות מלכת יופי "היפה והשמנה" (הנתבעת 1). לימים, ולבקשת הנתבעת 1, העבירה לה הצלמת את התמונה.
הנתבעת 1 העבירה את התמונה למקומון אלמוני, אשר עשה בה שימוש בכתבה שפירסם (הן בשער והן בכתבתה עצמה), ונתן קרדיט לצלמת, אך בכתבה עצמה.
2 . הדין החל – החוק הישן
היצירה בענייננו נוצרה בשנת 2003 וההפרות הנטענות התרחשו בנובמבר 2004, על כן הדין החל על התביעה לעניין קביעת הבעלות וההפרה הוא חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק") ופקודת זכות יוצרים (להלן: "הפקודה").
3 . הבעלות בזכות היוצרים
הבעלים בצילום אינו הלוחץ על הכפתור המצלמה אלא בעל הנגטיב – אך ישנם חריגים, כדוגמת חריג "המזמין" (מזמין הצילום הוא הבעלים ביצירה). מכיוון שזכויות התובעת הוכחשו, עליה הנטל להוכיח שהצילום שייך לה.התובעת לא הצליחה להוכיח שהינה בעלת הזכויות וזאת למרות שתשליל נמצא ברשותה. דווקא
הוכח כי התובעת אמנם צילמה את התמונה, אך כי עשתה בהזמנת ידיעות תקשורת, ובתמורה. כרגיל, ועל פי הפסיקה, מוחל בנסיבות אלה החריג ורואים את המזמין כבעל הזכויות בתשליל ובתמונה.
4 . הזכות המוסרית
דחיית טענות התובעת בנוגע לזכויות הכלכליות אינן פוגעות בזכותה המוסרית – אך עליה להוכיח מהי הדרך המקובלת להנצחת זכות היוצר.
תובע הטוען להפרת זכותו המוסרית חייב להוכיח לא רק את היותו היוצר, אלא גם את הדרך המקובלת להנצחת זכות היוצר לגבי פרסום היצירה בנסיבות הרלבנטיות. על הצדדים להביא בפני בית המשפט ראיות על דרך ההנצחה שנהוגה לגבי סוג היצירה ולגבי נסיבות הפרסום, כאשר נטלי הראיה וההוכחה לעניין ההיקף והמידה המקובלים מוטלים על התובע…
שוכנעתי כי במקרים שונים יתכן פרסום ללא ציון שם הצלם. לא מצאתי כל ראיה אחרת לעניין זה. על כן, והואיל וכאמור נטל הראיה וההוכחה מוטל על כתפי התובעת, יש לקבוע כי התובעת לא הרימה נטל זה וטענתה לעניין הפרת זכותה המוסרית נדחית.
5. עוללות
התובעת טענה אף לפגיעה במוניטין ובשמה המקצועי הטוב ולגזל. בפתח הדברים, אציין כי דין טענות אלו להידחות ולו מהטעם שהנתבעת לא פירטה בכתב תביעתה את הנזק אשר נגרם לה כתוצאה מהפרות נטענות או עילות נוספות אלו ואף לא ציינה מהו שווי הסעד הכספי המבוקש, שכן הסתפקה בתביעת פיצויים סטטוטוריים על פי חוק זכות יוצרים על סך 60,000₪. אף את טענתה של התובעת לעשיית עושר ולא במשפט יש לדחות, ולו משום שבכתב תביעתה לא פירטה את סכום ההתעשרות הנתבע, ואת ההשבה הנדרשת. אמנם התובעת ציינה בכתב תביעתה כי תדרוש מתן חשבונות וגילוי רווחים ותתבע את נזקיה בחישוב נזקי תוך תיקון כתב התביעה, אך לא הוגשה כל בקשה לעניין זה ובסיכומיה נמנעה התובעת מלהתייחס לכל אלה. למעלה מן הצורך אציין כי דין טענותיה להידחות אף לגופן, ואבאר.
27. טענתה של התובעת לפגיעה במוניטין ובשמה הטוב נטענה בעלמא. התובעת לא הניחה תשתית ראייתית לקיומו של מוניטין, לא הביאה כל ראיה לפגיעה במוניטין ולנזק ממשי שנגרם לה כתוצאה מכך, ואף לא הצהירה על כך. כל אשר מופיע בעדותה לעניין זה הוא בחקירתה הנגדית, בה ציינה כי הפגיעה במוניטין הינה משום שצילומים שלה הופיעו בעיתון מתחרה ומשום שחתכו את התמונה, ועל כך היא "חטפה על הראש" (שורות 15-20 בעמ' 44 לפרוטוקול). אין באמירות אלו בחקירתה הנגדית כדי לבסס עילה של פגיעה במוניטין ובשם טוב.
אף דין טענתה של התובעת לגזל להידחות, שעה שנקבע כי התובעת לא הוכיחה זכות יוצרים מוגנת מכוח דיני הקניין הרוחני.
6. סוף דבר
התביעה נדחתה. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל נתבעת.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד. ההדגשה המצויה בציטוטים (לרוב) אינה במקור.
