0

תא”מ (ת”א) 41030/04 עזר נ’ פורת שובל (טרם פורסם)

ביום 28.10.09 ניתנה החלטת בית משפט השלום, מפי כבוד השופט מיכאל תמיר בתא”מ 41030/04 עזר נ’ פורת שובל.

אותו עניין נסוב סביב השאלה העובדתית והמשפטית אם הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים של התובעת בתקציר של תסריט (סינופסיס) שכתבו התובעת והנתבעת במשותף ואשר לימים הוגש לקרן לקולנוע הישראלי עם שינויים קלים ובהשמטת שמה של התובעת.

יש לציין, כי עיקר המחלוקת בעניין זה, הייתה סביב השאלה העובדתית אם התובעת – תסריטאית מוכשרת, אך סייעה לנתבעת (הגב’ רובי פורת שובל) בהקלדת חומרים שהכינה וערכה הנתבעת או שמא הן פעלו במשותף להכנת התקציר.

וכך קבע בית המשפט בהחלטתו:

1. האם תקציר של תסריט, סינופסיס, מהווה יצירה שחלים עליה דיני זכויות יוצרים? (כן)

אף אם תקציר התסריט נכתב במטרה להגישו לקרן וליצור ממנו בסופו של דבר תסריט מלא, אין בכך כדי לגרוע מהיותו “יצירה” בפני עצמה. מדובר בביטוי של רעיון ולא ברעיון בלבד.

2. האם התקציר נכתב על ידי התובעת והנתבעת במשותף? (כן)

אין חולק כי מששמה של התובעת מופיע על תקציר התסריט עליו עבדו שתיהן, קיימת חזקה שהתובעת הינה יוצרת היצירה ובעלת זכות יוצרים בה (ראו ס’ 9(1) לפקודת זכות יוצרים).

בנוסף, לאור העדויות עולה, כי הנתבעת הי זו שפנתה לתובעת בבקשה לסיוע לבכתיבת התקציר (לאור זכייתה של התובעת במספר פרסים בתחום התסריטאות) ועל כן הצעתה של הנתבעת לעבודה משותפת עם התובעת נעשתה על סמך ניסיונה וכישוריה של התובתע כתסריטאית.

אילו הייתה הנתבעת מגבשת קודם לכן את תקציר התסריט בעצמה, לרבות מבנה התסריט, העלילה, אפיוני הדמויות וכד’, אזי לא היה כל טעם במספר פגישות משותפות וארוכות עם התובעת, ולא הייתה כל מניעה להעביר אליה את החומר בכתב על-מנת לבחון האם יש באפשרותה לתרום לכתיבה.

על כן, די בכך שהתובעת סייעה בסידור ועריכה של חומרים ורעיונות שהציגה בפניה הנתבעת כדי לקבוע כי היצירה שנוצרה מוגנת בזכות יוצרים, לא כל שכן כאשר החומרים סודרו ונערכו לכדי עלילה חדשה שלא באה לידי ביטוי מוחשי קודם לכן וכי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לסתור את החזקה כי התקציר הינו יצירה משותפת שלה ושל התובעת.

3. האם הופרה הזכות המוסרית של התובעת? (כן)

מכיוון שהנוסח שהוגש לקרן הקולנוע הישראלי דומה דימיון רב לתקציר שהבעלות בו משותפת לתובעת ולנתבעת, אין זה סביר שהתקציר השני הוגש מבלי להסתמך כלל על התקציר המקורי ולכן נקבע שמדובר בהעתקת התקציר המקורי, ללא ציון שמה של התובעת והפרת זכותה המוסרית ביצירה.

4. סעדים

על הנתבעת לפצות את התובעת בפיצוי הססטוטורי המינימאלי על פי החוק הישן – 10,000 ש”ח. הסיבה לפיצוי המינימאלי הוא השימוש המועט שנעשה בהעתק היצירה המקורית, היעדר הרווח שצמח לנתבעת, היעדר הנזק שנגרם לתובעת והתבססות היצירה על עמלה הרב של הנתבעת.

בשולי הדברים, ציין בית המשפט הנכבד כי אילו היה חל חוק זכויות יוצרים החדש, ככל הנראה, הפיצוי הסטטוטורי היה נמוך יותר.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.