ביום 31.12.09 נתן בית משפט השלום בחיפה את פסק דינו, מפי כבוד השפוטת חנה לפין הראל, בת"א 8034-06 גולדהמר נ' סגל ואח'. אותו עניין נסוב סביב השאלה האם הועתקה עתירה שהגיש עו"ד סגל לבג"צ, מעתירה אשר הוגשה שנתיים קודם לכן, על ידי עו"ד גולדהמר, ואם כן, האם העתקת עתירה אשר הוגשה לבג"צ על ידי עותר אחר, מהווה הפרה של זכויות היוצרים, הפרה של חוק עשיית עושר שלא במשפט, חוק עוולות מסחריות, פקודת הנזיקין. במידה ואכן כך, מה הוא שיעור הפיצוי המגיע בגין הפרות אלו.
וכך קבע בית המשפט:
1. השוואת העתירות
עיון השוואתי של מילה במילה, בין שתי העתירות, מלמד כי אכן היתה העתקה כמעט מושלמת של עתירת גולדהמר לעתירת סגל
העתירה אותה הגיש עו"ד גולדהמר היתה בשם שלוש עותרות, ואילו העתירה אותה הגיש עו"ד סגל היתה בשם עותרת אחת. בשינוי המחוייב הזה הוגשה עתירתה של עירית קרית טבעון.
השוואת שתי העתירות מלמדת, כי ההעתקה נעשתה במתכוון ובמודע תוך כדי שינויים המחוייבים בלבד, כמו, עותרת במקום עותרות או הוספת 2-3 סעיפים אשר רלוונטים רק לקרית טבעון או להיפך.
מעתיק העתירה, בין אם עו"ד סגל עצמו, בין אם מי ממשרדו, עיין בה היטב לפני העתקתה, שכן ידע להשמיט מה שאינו שייך.
2. עתירה – יצירה המוגנת בזכויות יוצרים (בחינה על פי החוק הישן), אשר במקרה דנן הועתקה
כתב תביעה, הגנה, בקשה או עתירה לבג"צ מהווים יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק זכות יוצרים 1911. כל מקרה לגופו ונכון בעיני להתייחס קודם כל לעתירה אשר הוגשה לבג"צ ע"י התובע, הועתקה כמעט כולה והוגשה אף היא לבג"צ….
גם כבוד השופטת שידלובסקי – אור (על פסק דינה נסמך הנתבע), קבעה בפרשת סורקר כי יכול וכתב התביעה הוא יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק זכות יוצרים ומוגנת. שם היא דחתה את התביעה, שכן מצאה כי את הסעיפים המועתקים אי אפשר היה לכתוב אחרת [הכוונה לדוקטרינת האיחוד, ICDB], שכן הם תיארו סעיפי חוק ונכתבו בלשון המשפטית היבשה. עוד הוכח, כי לא היתה העתקה מבנית של כתב התביעה, נימוק נוסף שהביא שם לדחיית העתירה.
לא כך הוא המקרה כאן. לבד מתוכן ענייני שהועתק ללא קשר להוראות חוק, הועתק כל מבנה העתירה ובכלל זה החלוקה לפרקים, לסעיפים, הדגשים והצורה, הלשון, השפה, הסגנון. כאשר מועתקת כך כל העתירה, אין מדובר ב"עובדות יבשות" וניסוחים משפטיים מקובלים.
3. הפיצוי המגיע ליוצר היצירה
הפיצוי המקסימאלי על הפרה, כאשר בית המשפט סבור שכל העתירה הינה יצירה אחת וכי לא ניתן להפריד את העתירה לסעיפים ולקבל פיצוי נפרד לכל סעיף, הוא 20,000 ש"ח. בנסיבות דנן אין בית המשפט סבור שיש טעם להפחית מפיצוי זה.
בנוסף, בית המשפט פסק פיצוי נוסף – בגין הזכות המוסרית ועוגמת נפש סך של 15,000 ש"ח וסך של 15,000 ש"ח נוספים בגין עשיית עושר ולא במשפט.
על כל אלה השית בית המשפט הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח + מע"מ על הנתבע.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.
