0

ת”א (שלום, י-ם)10322/07 הארגון היציג של המבצעים בישראל ואח’ נ’ אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע”מ, (טרם פורסם)

ביום 14.3.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, מפי כבוד השופט ארנון דראל, בת”א 10322/07 הארגון היציג של המבצעים בישראל ואח’ נ’ אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע”מ, (טרם פורסם).

אותו עניין נסוב סביב השאלה אם חברת “אגד” (הנתבעת) מפרה זכויות מבצעים של אמנים ומוסיקאים כתוצאה מהשמעת יצירותיהם באוטובוסים של הנתבעת.

התובעים טענו בכתב התביעה כי ב-61 מקרים שונים הקליטו יצירות שהושמעו באוטובוסים של הנתבעת. הנתבעת טענה כי השמעת היצירות, ככל שהיו, נבעה ממכשיר הרדיו ליד הנהג ואשר יועדה לאוזניו – מדובר בשני רמקולים רגילים ליד הנהג שנועדו עבורו. לגישת הנתבעת אין כל חשיבות להשמעת מוסיקה באוטובוסיה ואין למוסיקה המושמעת באופן זה, השפעה על השירות שניתן לנוסעים או על בחירתם לנסוע באוטובוסים של אגד.

וכך קבע בית המשפט:

1. המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 3א’ לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ”ד-1984 קובע כך:

תמלוג על השמעה והצגה

(א)        מבצע זכאי לתמלוג ראוי על השמעה או הצגה של ביצועו.

(ב)        תמלוגים לפי סעיף קטן (א) ישולמו לאירגון תמלוגים המייצג את המספר הגדול ביותר של מבצעים ובעלי זכויות מבצעים (להלן – אירגון התמלוגים היציג).

(ג)         אירגון התמלוגים היציג יעביר את התמלוגים גם למבצעים ולבעלי זכויות מבצעים שאינם חברים בו, באופן שיקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

2. האם מדובר בהשמעה פומבית? (לא)

בדומה להחלטת השופטת שבח בת”א 66737/03 הארגון היציג של המבצעים בישראל נ’ דן חברה ציבורית בע”מ, (החלטה מיום 4.5.05) אין לראות בהשמעת מוסיקה באופן בו היא מושמעת באוטובוסים השונים של אגד משום השמעה פומבית וזאת בעיקר לפי מבחן השכל הישר – כאשר השיקולים לכך הם: א. קהל היעד של המוסיקה אינו הנוסעים אלא הנהג; ב. לא צומחת לנתבעת כל תועלת מהשמעת המוסיקה באוטובוס, בשונה מאולם שמחות; ו- ג. מערכת השמע ואפיוניה – היא מערכת המצויה בכל רכב פרטי ואין בה כל אמצעי נוסף המיועד להגברה או לשיפור איכות השמע.

3. זכות העמידה ועילת התביעה של התובעים

גם אילו ביתהמשפט היה קובע שמדובר בהשמעה פומבית – הרי שלתובעים לא קמה הזכות לתבוע פיצוי בגין ההפרה. סעיף 5 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ”ד-1984 קובע כך:

תרופות אזרחיות

למבצע שזכותו לפי חוק זה הופרה יהיו כל התרופות האזרחיות המוקנות לפי כל דין לבעל זכות יוצרים שזכותו הופרה, בשינויים המחוייבים.

בעוד שבכל הנוגע לקבלת התמלוגים ההגיון העומד בבסיס תיקון החוק שהתיר את הגביה המשותפת הוא ברור – בכל הנוגע לקבלת הפיצוי מהפרה יש לפעול אחרת ולאפשר לכל אחד ואחד מהיוצרים את החופש לתבוע כרצונו; להוכיח את נזקיו באופן עצמאי ולנהל את תביעתו כפי הבנתו. אותה תועלת כלכלית הנובעת מהקושי לאתר את היוצרים או לנהל משא ומתן פרטני אינה בהכרח קיימת מקום בו נבחנת הפרה כזו או אחרת. באותו מקרה יש להותיר את זכות התביעה בידי היוצר ולא להעבירה לידי הארגון ללא מעורבות היוצר ומבלי שהוא יכול לשלוט על השימוש בה. זאת ועוד, בעוד שהארגון מייצג גם את מי שאינם חברים בו ורשאי לגבות עבורם תמלוגים – קיים קושי עם הגשת תביעות עבור אותם אלה שבחרו שלא להיות חברים מבלי שהם מודעים לכך ויכולים להוכיח את נזקיהם.

4. פיצוי סטטוטורי

הפיצוי, בהתאם לסעיף 3א’ לפקודת זכות יוצרים, 1924, חלה גם על זכותם של מבצעים מכח סעיף 5 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ”ד-1984. אילו היה מדובר בהשמעה פומבית והייתה עומדת לתובעים זכות התביעה – אותן הפרות שנעשו באותו יום ובאותה נסיעה עצמה, יש לראות כאקט מפר אחד.

5. סוף הדבר

התביעה נדחתה. התובעים ישאו בהוצאות משפט, כפי שישום אותם הרשם ובשכר טרחת עורכי דין בסך של 50,000 ₪.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.