0

ת”א 2433/04 (מחוזי ת”א) הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע”מ נ’ מינץ ואח’ (30.5.10)

ביום 30.5.10 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בת”א 2433/04 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע”מ נ’ מינץ ואח’, מפי כבוד השופט ד”ר עמירם בנימיני.

אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות היוצרים של התובעת בבית קפה של הנתבעים.

וכך נקבע בפסק הדין:

1. רקע עובדתי

המדובר בתביעה למתן צו מניעה קבוע ותשלום פיצויים בגין הפרת זכות יוצרים, וזאת בשל השמעת יצירות מוקלטות בבית קפה שבשליטת הנתבעים, ללא קבלת הרשאה כדין מהתובעת  שהיא בעלת זכויות היוצרים ביצירות שהושמעו. עיקר טענת הנתבעים היא כי לא היתה השמעה בפומבי של היצירות נשוא התביעה בבית הקפה, אלא שימוש ברדיו-טייפ קטן במטבח כדי להנעים את זמנם של העובדים. הנתבע 2 טוען גם כי הוא שימש אך ורק כטבח וכמלצר בבית הקפה, ואין לו קשר לבעלות ולניהול בית הקפה.

בית המשפט קבע כעניין שבעובדה, לאור התצהירים שהונחו בפניו ועל סמך ההקלטות שבוצעו בבית הקפה כי בשני מועדים שונים הושמעו יצירות מוסיקליוות של חברות תקליטים שהעבירו את זכויותיהם לתובעת, וזאת מבלי שניתנה לנתבעים הרשאה להשמיעם בפומבי.

2. האם הנתבע השני הינו נתבע נכון?

טענת הנתבעים כי נתבע 2 לא היה אחד הבעלים של בית הקפה בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה עומדת בניגוד להודאה מפורשת בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, שם נטען כי טענת התובעת שהוא בעלים ומנהל אינה מדויקת מאחר שהוא “הפך לבעלים החל מינואר 2004 בלבד” (סעיף 3). ההפרות נשוא התביעה בוצעו כמה חודשים לאחר מכן. בנסיבות אלו, וכאשר נתבע 2 רשום במס הכנסה ומע”מ כבעלים של העסק ועבד בו, אין לאפשר לו לחזור מן ההודאה בכתב ההגנה, ויש לקבוע כי גם הוא היה הבעלים של בית הקפה.

3. האם המוסיקה שהוקלטה על ידי התובעת הושמעה ב”פומבי”?

הנתבעים טענו כי המוסיקה שהוקלטה מקורה ברדיו טייפ קטן שהיה במטבח ושימש את העובדים. בית המשפט קבע שטענה זו הומצאה על מנת לבסס טיעון משפטי כי ההשמעה לא נעשתה ב”פומבי” ואין לה כל ביסוס עובדתי:

  1. הגב’ זאבי אשר הקליטה את ביצוע היצירות טענה שישבה בפינת ה”זולה” בבית הקפה. למרות זאת ההקלטה הייתה באיכות סבירה. קשה להאמין שהגב’ זאבי הייתה יכולה להקליט את היצירות ממקום מושבה בבית הקפה לו היצירות הושמעו במטבח. בנוסף, לכל אורך ההקלטה נשמעים קולות של אנשים היושבים בקרבת הגב’ זאבי, עובדה המלמדת כי ההקלטה נעשתה בבית הקפה עצמו ולא ליד המטבח.
  2. נקודה נוספת התומכת בעובדה זו, נוגעת לכך שטרם הגשת התביעה נשלחו לנתבעים מספר מכתבי התראה, בו הם נדרשו להסדיר את עניין התמלוגים. בתשובת הנתבע 1 למכתבים טען שאינו מוכן לשלם תמלוגים עבור שנת 2002 שכן אז בית הקפה היה בבעלות אחרת. הנתבע 1 לא כפר בעובדה שבבית הקפה מושמעת מוסיקה. אם לא הושמעה מוסיקה בבית הקפה –הרי שהיה מציין זאת.
  3. נקודה מתמיהה נוספת היא שעולה כי בבית הקפה הייתה מערכת הגברה. לשם מה תהיה מערכת הגברה במקום אם אין בה כל שימוש? מדוע הנתבע 2, אשר הצהיר שעבד במטבח, כלל אינו מתייחס לטענה מרכזית שמעלה אחיו – לפיה מקור המוסיקה היה רדיו-טייפ במטבח.

4. האם טענה כי המוסיקה הושמעה מתוכנית רדיו יכולה לסייע לנתבעים? (לא)

גם לו הושמעו השירים מרדיו, אין בכך כדי למנוע הפרת זכויות היוצרים של התובעת ביצירות. השמעת מוסיקה מרדיו במקום ציבורי באמצעות רמקולים, מהווה השמעה פומבית אסורה של בעלי זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות, אם נעשתה ללא רשותם.

5. החוק החל – החוק הישן

לאור מועד ביצוע ההשמעות, הדין החל הוא הדין הישן.

6. הפרת זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות

חברות התקליטים המופיעות בתצהירי התובעת הן בעלות זכויות היוצרים ביצירות המוקלטות, בהתאם לחזקה בסעיף 9 לפקודת זכות יוצרים, 1924.

סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע: “זכות יוצרים ביצירה תיחשב כאילו הופרה על ידי כל אדם אשר שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים עושה מעשה שהזכות הבלעדית לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים … “. זכויות היוצרים ביצירות מוקלטות כוללות את זכות ההשמעה בפומבי והשידור של היצירות, ללא הסכמת בעל הזכויות. כך קובע סעיף 1(2) לחוק כי “זכות יוצרים פירושה הזכות הבלעדית ליצור או ליצור שנית את היצירה … או להציג… את היצירה או כל חלק עיקרי הימנה… ולהרשות את עשייתם של המעשים דלעיל”. סעיף 35(1) מגדיר את המונח “הצגה” ככולל “כל הצגה של יצירה על דרך השמעה… לרבות הצגה כזאת באמצעות מכשיר מיכאני”. מכאן שהשמעה של יצירות מוקלטות במקום פומבי – בין בביצוע חי ובין באמצעות השמעת הקלטה – מהווה הפרה של זכות יוצרים, שכן זכות הביצוע הפומבי (Public Performance) שמורה בלעדית לבעלי הזכות.

בהתייחס לסעיף 3(2) לחוק זכות יוצרים, 1911 נפסק לא אחת כי מתן רשות להשמעת מוסיקה במקומות בידור דודמת אולמות אירועים, בתי מלון, מסעדות ואירועים ציבוריים, גם אם אינה נעשית ישירות על ידי העסק ומנהליו, נחשבת כהרשאה הניתנת “לתועלתו הפרטית” של בעל העסק.

מכאן ברור כי ההלכות שנפסקו לגבי אולם אירועים, חלות במידה שווה לגבי מסעדה או בית קפה, שבהן מושמעת מוסיקה להנאת הלקוחות.

7. סעדים

התובעת הוכיחה הפרה של זכויות היוצרים שלה ביצירות מוקלטות בשני מועדים שונים – בחודש אפריל ובחודש אוגוסט 2004. מדובר בהפרות נבדלות של זכויות יוצרים.

ההלכה היא כי המילים “כל הפרה” בסעיף 3א לפקודה אינן מאפשרות לפסוק פיצוי סטטוטורי בגין כל יצירה שהושמעה בפומבי במהלך אירוע אחד. המבחן הקובע הוא לא מספר האקטים המפרים, אלא סוג הזכות שנפגעה. יש להתייחס לשרשרת השירים כאל הפרה אחת, שכן היא בעלת זכויות היוצרים, על סמך הזכויות שהועברו אליה מכל חברות התקליטים.

על כן, יש לפסוק לתובעת פיצוי כספי בגין שתי הפרות בסך של 40,000 ₪  בהתבסס על הפיצוי המירבי האפשרי. בנוסף, ניתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, בעצמם או באמצעות אחרים, להשמיע בפומבי או להרשות לאחרים להשמיע בפומבי בכל בית עסק בבעלותם, בשליטתם ו/או בניהולם, יצירות מוקלטות שלתובעת זכויות יוצרים בהן.

בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ”ט עו”ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע”מ כחוק.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.