0

ת”א 35579/07 (שלום ת”א) לבני גולן נ’ סהר ואח’ (טרם פורסם, החלטה מיום 4.8.10)

ביום 4.8.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופט חגי ברנר, בת”א 35579/07 לבני גולן נ’ סהר ואח’. אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות יוצרים בהזמנות לחתונה. 

וכך נקבע בפסק הדין:


1. הצדדים

התובעת, שרונה לבני גולן, היא בעלת עסק בשם “איזיפרינט” אשר מספק שרותי עיצוב הזמנות לחתונות ולאירועים שונים. הנתבעים הם בני זוג שמנהלים בית דפוס. כמו כן, הנתבעים מפעילים אתר אינטרנט בו הם מפרסמים את העסק שלהם. הצד השלישי והתובעת שכנגד, שרי אמיתי עסקה במועד הרלבנטי לתביעה בתחום האנימציה הממוחשבת.

2. מהות התביעה

התובעת טוענת בתביעתה כי היא היוצרת של הזמנה ייחודית לחתונה, הכוללת ארבעה ציורים, שני איורים וטקסט , המספרת את סיפור הנישואין. את ההזמנה בלווי סרט אנימציה העלתה שרונה לאתרה ביום 3.3.05, דבר שהיווה חידוש בתחום ההזמנות לחתונות.

ביום 28.2.07 גילתה התובעת כי באתר האינטרנט של הנתבעים מוצגת היצירה כאילו היא שלהם. ביום 11.3.07 רכש איש קשר מטעם התובעת 150 הזמנות המבוססות על יצירתה מן הנתבעים.

הנתבעים טענו כי אמיתי היא אשר שלחה אליהם אותה יצירה נשוא התביעה, לאחר שהציגה בפניהם מצג שווא לפיו היצירה היא פרי יצירתה (מכאן ההודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים לאמיתי).

אמיתי טוענת כי אכן נוצר קשר עסקי בינה לבין הנתבעים, ואומנם קיים שיתוף פעולה בינה לבין התובעת, אך, היא לא העבירה את היצירה נשוא התביעה לנתבעים. על כן, כל טענות הנתבעים שקריות ונבזיות, ועל כן הגישה להם תביעה שכנגד בגין הנזק שנגרם לה עקב הודעת צד ג’.

ברור בתביעה סובב סביב שתי שאלות מרכזיות: ראשית, האם אכן העבירה אמיתי “ללא רשות” את הזכות לעשות שימוש ביצירה לנתבעים? ושנית, האם יש בסיס לסכום התביעה העומד על סך של 1,309,000 ₪. במידה והתשובה לשאלה השניה שלילית, מה סכום הפיצויים שיש לפסוק כנגד הנתבעים וכנגד אמיתי?

3. הכרעת בית המשפט

המדובר בהפרות נטענות שהתרחשו בתקופת הדין הישן.

באשר לשאלה הראשונה, הרזולוציה של ההזמנות שהפיקו הנתבעים נעשו ברמה של DPI 72 בלבד, דבר המצביע כי ההזמנות הועתקו מן האינטרנט ולא נמסרו על ידי אמיתי (אשר במהלך מערכת היחסים בינה לבין הנתבעים העבירה אליהם מספר דוגמאות ברמת רזולוציה גבוהה ולא ברמה בו הופקו ההזמנות) או התובעת. במידה ואמיתי או/ו התובעת היו מעונינות להרשות לנתבעים לישות שימוש ביצירה הם היו מעבירות לנתבעים את היצירה ברמה הרזולוציה המקורית על מנת לצור הזמנות באיכות רזולוציה גבוהה ולא באיכות בה הודפסו ההזמנות בפועל. בנוסף, לא הומצאו כל הוכחות בכתב להסכמים בין הנתבעים לאמיתי לגבי השימוש ביצירה נשוא התביעה, דבר אשר אין בו כל הגיון. על כן, התקבלה תביעת התובעת, נדחתה הודעת צד ג’ ואף התקבלה התביעה שכנגד (אמיתי כנגד הנתבעים).

באשר לשאלה השניה, גובה הפיצוי נקבע בשונה מדרישת התובעת. התובעת ניסתה לטעון כי היצירה כוללת למעשה שבע יצירות שונות ועל כן, היא דרשה פיצוי סטטוטורי עבור כל הפרה והפרה בנפרד. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שיש לראות את היצירה כמכלול ולא כשבע יצירות שונות ואין זה משנה את מספר “האקטים” או החלקים ממנה מורכבת היצירה. מכיוון שהמדובר בהפרות שנעשו לפי הדין הישן יש לפצות את התובעת בסך של 20,000 ש”ח (פיצוי מקסימאלי שכן ההפרה נעשתה לשם צרכי מסחר) בגין הזכות הכלכלית וכן סך של 20,000 ש”ח נוספים בגין הזכות המוסרית. בנוסף, ובגין ההפרות שבוצעו בשל הסוכן המדיח ניתן פיצוי בסך של 10,000 ש”ח בגין הזכות הכלכלית ו-10,000 ש”ל נוספים בגין הזכות המוסרית (סך הכל ביחד 60,000 ש”ח).

בית המשפט דחה אף הדרישה לפיצויים בגין שורה ארוכה של עילות אחרות, משום שבהעדר ראיה לגובה הנזק שהתבקש, אין צורך לחרוג מהפיצוי הסטטוטורי שנקבע. בנוסף, בית המשפט קבע פיצוי לאמיתי בגין שכר הטרחה הריאלי  (ע”פ מחירון לשכת עורכי הדין) ששולם לעו”ד (בסך של 45,526 ש”ח) ולא לגבי שאר עילות הנזק שטענה כי נגרם לאמיתי, משום שלא הוגשו כל אסמכתאות אשר קובעות כי ניתן להגיש תביעת נזיקין במסגרת תביעה שכנגד.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

מאגר היצירות הישראלי מבקש להודות לעורך הדין זיו פרי על תרומתו בכתיבת תקציר פסק דין זה.