0

ת”א (שלום ת”א) 26386-09-09 מור נ’ אזולאי (טרם פורסם, החלטה מיום 16.8.10)

ביום 16.8.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופט דן מור, בעניין ת”א 26386-09-09 מור נ’ אזולאי. אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות היוצרים של התובע במאמר פרי עיטו אשר פורסם באתרו המסחרי של הנתבע מבלי לקבל את הסכמת התובע לכך.

וכך פסק בית המשפט:

1. המאמר כיצירה בעלת זכויות יוצרים

מאמר התובע הינו יצירה בעלת זכויות יוצרים כ”יצירה ספרותית” המביעה מקוריות וביטוי מחשבותיו של התובע בנושא המאמר. התובע אף הביא אישור מאתר YNET, בו פורסם המאמר, כי כל הזכויות שמורות לתובע ולא לאתר החדשות.

2. פעולות הנתבע

הנתבע העתיק את המאמר לאתרו, הותיר את שמו של התובע כמחבר המאמר, שינה במעט את צורת המאמר וחלוקתו לפיסקאות, הותיר את הקישורים הפנימיים שבמאמר למקורות או אתרים אחרים, ובשולי הפרסום הוסיף כי זכויות היוצרים הם ל”ניהול מקומי” (אתר הנתבע).

3. התרשמותו השלילית של בית המשפט מן הנתבע

בית המשפט התרשם באופן שלילי מן הנתבע. ראשית, התברר לבית המשפט שאין זה המאמר היחיד אשר זכויות היוצרים בו הופרו. שנית, התברר לבית המשפט שאף תקנון האתר הועתק שלא כדין מאתר אחר. שלישית, התברר לבית המשפט כי בוצעו פעולות נרחבות של הסרה ומחיקה מסיבית של כתבות מן האתר המפר, וזאת מיד לאחר הגשת כתב התביעה. רביעית, ניסיונות ההתחמקות של הנתבע מן הטענה שהאתר המפר הוא אתר מסחרי.

4. שאלת הנזק

היקף ההפרה אינו גדול. מדובר במאמר אחד שפורסם באתר הנתבע. אלא שכתיבת מאמרים אלו הינה פרנסתו ומומחיותו של התובע, ואין לפגוע בו בפרסומים מפרים כלשהם, ובמיוחד כשמדובר בפרסום המוצג לציבור הגולשים ברשת. כל גולש בגוגל שהיה מחפש את המאמר, היה מופנה מיד גם לאתר “ניהול מקומי”.

מועד ההפרה הינו, ככל הנראה, זמן לא רב לאחר פרסום המאמר ב- Ynet ב- 2.6.09, ועד לאחר הגשת התביעה, או עם הגשת כתב ההגנה, בחודש ספטמבר 2009. אולם, פעולת ההסרה נבעה כל כולה אך מעצם הגשת התביעה, ואם התובע לא היה מוצא את מאמרו בחיפוש ב”גוגל”, אין לדעת מתי היה המאמר מוסר מאתר “ניהול מקומי”, אם בכלל.

חומרת ההפרה אינה מזערית, ענייננו בפרסום מפר, בריש גלי, תוך פגיעה קשה בזכות היוצרים של התובע. כידוע, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את המגמה העיקרית שבדיני זכויות יוצרים – הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים.

לא היו בין התובע והנתבע כל יחסים. הנתבע לא טרח לפנות ולבקש מהתובע את הסכמתו לפרסום. הנתבע פעל בדרך דומה אף במקרים אחרים, ולמצער – פעם אחת נוספת, כפי שהוכח. הנתבע ניצל את מומחיותו בתחום על מנת לעשות שימוש במאמרים וכתבות מוגנות על מנת לשוות נופך רציני וענייני לאתר “ניהול מקומי”, וזאת, על פי דבריו, מתוך כוונה להפוך בעתיד לאתר מסחרי, אם כי חזקה עליו כי לא לשם שמיים הפעיל את האתר במשך כ- 7 שנים.

הרווח שצמח לנתבע מההפרה – הינו ממשי, אף אם התובע לא יכול היה להוכיח את שיעורו הכספי. הנתבע לא יכול היה שלא לדעת ולהבין היטב את מהות מעשיו כמפרסם פרסום מפר, בניגוד להוראות החוק.

5. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, פסק בית המשפט פיצוי בסך 30,000 ש”ח בגין הפרת זכויות היוצרים במאמר וכן הוצאות בסך של 20,000 ש”ח בתוספת מע”מ למומחה מטעמו והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש”ח (בתוספת מע”מ) נוספים.