ביום 4.10.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק אזרחי 1071/05 דאוד נ' עמותת "אגודת הגליל למחקר ושירותי בריאות", ע"ר ואח', מפי כבוד השופט, סגן הנשיא גדעון גינת. אותו עניין נסוב סביב זכויות היוצרים של אדריכל ביצירתו והאם ביצוע הרחבה למבנה מהווה הפרה של זכויות היוצרים של האדריכל.
וכך קבע בית המשפט:
1. הרקע
התובע הינו אדריכל. הנתבעת 1 הינה עמותה ציבורית רשומה ללא כוונת ריווח, אשר פועלת למציאת פתרונות מעשיים לבעיות הנוגעות לבריאות הקהילה והסביבה של האוכלוסייה הערבית בישראל, וכן לקידום המחקר והפיתוח המדעיים. הנתבע 2 הינו אדריכל במקצועו אשר תכנן את ההרחבה למבנה נשוא התביעה.
בשנת 1992 התקשרה הנתבעת 1 עם התובע בהסכם לתכנון מבנה משרדים בשפרעם. המבנה לאחר הקמתו זכה בפרסים שונים בעולם וזיכה את התובע בהכרה ובחשיפה בינלאומית. בשנת 2002 פנה מי שהיה אותה עת מנהל הנתבעת 1, ד"ר באסל גטאס, לתובע בקשר להרחבת המבנה על דרך הוספת קומה. הנתבעת 1 התכוונה לממן את ההרחבה כמו גם הרחבה נוספת בעתיד על-ידי השכרת הקומה שתיבנה ל"עדאלה". התובע הכין תוכניות, שהציגו שתי חלופות לחלוקה פנימית של התוספת. לאחר הכנת התוכניות הודיע לו ד"ר גטאס על השהיית תוכנית ההרחבה, הואיל ו"עדאלה" בוחן אפשרות להעביר משרדיו לחיפה. הנתבעת 1 לא שילמה לתובע תמורה כלשהי בגין הכנת התוכניות. לאחר מכן, פנתה הנתבעת 1 לתובע פעמיים נוספות במהלך השנים והתובע הכין תסריטים והצעות מחיר לנתבעת 1, אשר לא התקבלו.
בין לבין נתגלע סכסוך לגבי פרטי התכנון, והנתבעת 1 העדיפה להתקשר עם אדריכל אחר, הוא הנתבע 2, לצורך תכנון ההרחבה וזה הכין תכנון כללי ומפורט, ולאחר דחיית תוכניתו על ידי הודעה ערך שינויים בתוכניתו וזו אושרה לבסוף וההרחבה במבנה בוצעה.
עיקר טענות התובע הן שהרחבת המבנה עיוותה את עיצובו המקורי הייחודי ותוכננה תוך שימוש שלא כדין בשרטוטי התכנון המקוריים והמורחבים שהוכנו על ידיו. בנוסף, טוען שמגיע לו שכר ראוי בגין עבודתו ב"שלושת הסבבים" עם הנתבעת 1 (תכנון ושרטוטים ומתן הצעות מחיר). הנתבעים מנגד טוענים, כי זכויות התובע ביצירה המקורית לא הופרו, מאחר ובהרחבת המבנה הושקע מאמץ רב בשימור אופיו, תוך התאמתו לשינויים שחלו בסביבה בשנים שחלפו מיום הקמתו. בנוסף, גם אם יקבע כי היה בהרחבה כדי להפר זכות יוצרים של התובע, עדיין, לטענת הנתבעים, אין בכך כדי להקים לו עילת תביעה, שכן זכותה הקניינית של הנתבעת 1 במבנה גוברת על כל זכות יוצרים של התובע בו.
2. האם אדריכל הינו בעל זכות יוצרים, לרבות זכות מוסרית, במבנה שתוכנן על ידיו? האם שינוי המבנה מהווה הפרת זכויות אלה?
המדובר בהפרות המתפרשות הן על פני החוק הישן והן על פני החוק החדש. על פי הדין הקודם יצירה אדריכלית היתה מוגנת ככל שהיה לה אופי אומנותי. זכויות היוצרים כוללות זכויות כלכליות וזכויות מוסריות. האם שינוי במבנה המהווה יצירה אדריכלית מוגנת מהווה פגיעה בזכות המוסרית של מתכננו תלוי בפרשנות שיש ליתן לסעיף 4א לפקודת זכות היוצרים.
בית המשפט הנכבד קבע, כי ספק אם הוספת קומה למבנה קיים יש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של האדריכל. בנוסף, לדעת בית המשפט, פעולה זו נופלת בגדר הסייג של הפרת הזכות המוסרית, בהיותה פעולה סבירה בנסיבות העניין. הנתבעת 1 נדרשה להקמת הקומה השנייה לצרכי פעילותה, וזו הרי הייתה מטרת הקמת המבנה מלכתחילה.
עם זאת, נוכח האפשרות להבחין בין המבנה המקורי לבין התוספת, ומכיוון כשמדובר במבנה ציבורי, בית המשפט סבר, כי מן הראוי, לאור זכותו של התובע לפי סעיף 46(1), כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין, כי על חזית המבנה יצויין בשלט מתאים, שישא גם סקיצה של המבנה המקורי (בדומה לזו שעל גבי נייר המכתבים של התובע), – אותו חלק שתוכנן על ידי התובע. זאת, ככל שהתובע חפץ בכך.
3. השימוש בתוכניות
בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים כי הדימיון בין שרטוטי התובע ושרטוטי הנתבעים נובע בשל העובדה שמדובר באותה קומה. עוד נקבע על ידי בית המשפט, כי בהעדר הסכמה מפורשת אחרת, יש לראות הסכמה מכללא בין אדריכל, שתכנן מבנה, לבין מי שהזמין את התכנון, לפיה רשאי המזמין להחזיק בתוכניות ולהשתמש בהן בעתיד לענייני רישוי.
שימוש בתשריטים של מבנה קיים, שנבנה על פי הזמנה, לצורך קבלת היתר להרחבתו, הינו שימוש פרטי, שאין בו כדי להשפיע על ערכם או על השוק הפוטנציאלי שלהם, שהרי ממילא הם בוצעו על פי צרכיו הייחודיים של המזמין. השימוש הינו חד פעמי למטרה ספציפית, וניתן לראות בו המשך של השימוש המקורי. השימוש עומד, איפוא, במבחני ההוגנות.
4. שכר ראוי
המגעים בין התובע לבין הנתבעת 1 נמשכו תקופה ארוכה, תוך יצירת צפייה סבירה בקרבו של התובע להתקשרות בהסכם, בין היתר כתוצאה מכך, שהוא החל בעבודת התכנון, לבקשת הנתבעת 1. המשא ומתן הגיע לשלב מתקדם וההסכם היה על סף חתימה, עת חוסר תום הלב בהתנהלותה של הנתבעת 1 הביא להפסקתו. נסיבות אלה הן בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות פסיקת "פיצויי קיום".
אשר על כן, קבע בית המשפט, על דרך האומדנא, כי ישולם לתובע סכום גלובאלי בסך של 41,723 ש"ח גין עבודתו.
5. סיכום
ניתן בזאת צו עשה כנגד הנתבעת 1, כדלקמן: בכפוף לכך, שהתובע יודיע בכתב לנתבעת 1 עד יום 8.11.2010, שהוא מבקש יישומו של הסעד הניתן כאן,- יתלה או יוצמד לחזית המבנה שלט בגודל סביר, בו יצויין החלק, שתוכנן על ידי התובע, לרבות סקיצה של המבנה המקורי. הכיתוב יהיה בעברית או בערבית, או בשתי השפות, לפי שיקול דעתו של התובע. הביצוע וההוצאות הכרוכות בכך, על הנתבעת 1. בנוסף לכך תשלם הנתבעת 1 לתובע 41,723 (ארבעים ואחד אלף שבע מאות עשרים ושלושה) ₪, וכן את הוצאות משפט, כאשר לצורך זה בלבד חישוב סכום האגרה יעשה בהתאם לסעדים שנפסקו בפועל (בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) ושכר טרחת עו"ד בסך 26,000 (עשרים ושישה אלף) ₪ + מע"מ בגינו, להיום. אין צו בדבר הוצאות בין יתר בעלי-הדין.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.
