0

עיצוב תעשייתי מוגן באמצעות מדגם ולא באמצעות זכויות יוצרים

ב- 10.6.2012 ניתן פסק דינו של בית משפט מחוזי מרכז, מפי כבוד השופט פרופ’ עופר גרוסקופף בתיק אזרחי 18395-09-09 חיה רבקה וינדלינג יוסקוביץ’ נ’ דקל ייצור יבוא ויצוא דברי נוי בע”מ ואח’.

אותו עניין עוסק בתובעת ונתבעים מתחרים, המייבאים סחורה מסין, ואשר על פי טענת התובעת, הועתקו ושווקו בישראל דגמים ייחודים של מוצרי אריזה לאירועים שעיצבה התובעת על ידי הנתבעים: האחד, שקיות טלית – שקיות מבד המעוטרות בגדילים המזכירות טלית; והשני, אריזות צלופן – אריזות מלבניות מנייר צלופן בעלות כיתוב כגון “מזל טוב” ו”יום הולדת שמח”.

וכך קבע בית המשפט:

1. הפרת זכויות קניין רוחני

התובעת טוענת כי מוצריה הן יצירות מקוריות והנתבעים פגעו בזכויותיה הכלכליות והמוסריות. בטענה זו אין ממש. ענייננו באריזות המהוות מוצר תעשייתי וככזה הוא מושא להגנה בדיני מדגמים ולא באמצעות דיני זכויות יוצרים. כך גם קובע סעיף 7 לחוק זכות יוצרים החדש (בדומה לסעיף 22(1) לחוק זכות יוצרים הישן): “…לא תהא זכות יוצרים במדגם… אלא אם כן המדגם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי…”.

2. עילת התביעה האפשרית בהעדר מדגם רשום – עשיית עושר ולא במשפט

בהתאם להלכת א.ש.י.ר עילת התביעה שהייתה התובעת צריכה להתמקד בה מבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט-1979. בהתאם להלכה, ישנם נתיבים באמצעותם ניתן להגן על יצירות, רעיונות ונכסים בלתי מוחשיים שאינם מוגנים בדינינ הקניין הרוחני באמצעות עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

האחד, הכרה בקיומה של זכאות חדשה, שאינה נמצאת בגדרי דיני הקניין הרוחני, כפי שכבר הוכרה בעבר זכותו הקניינת של אדם (ידוען, ת.א.) בתדמיתו המסחרית. על פי דעת בית המשפט בעניין זה, נתיב זה צריך להיות מפורש בצמצום ויש לעשות שימוש בו רק במקרים חריגים, הנופלים מחוץ ל”תחום הכבידה” של דיני הקניין הרוחני או במקרים בהם לא ניתן להעניק הגנה אפקטיבית באמצעותם.

השני, הוא קביעה כי התנהגות הנתבע מהווה תחרות בלתי הוגנת, וזאת בשל הפרה של כללי תחרות על פיהם מחוייבים הצדדים להתנהל.

3. יישום ההלכה לענייננו

בנוגע לאריזות הצלופן – עיצוב אריזות הצלופן, בהיותו עיצוב סטנדרטי ושגרתי אינו יכול להקנות לתובעת זכאות בהתאם לעקרונות המנחים שנקבעו בעניין א.ש.י.ר. עיצוב זה איננו לא חדשני ולא ייחודי, ואף אם נניח כי הנתבעים יכלו להסיק שנעשה על ידי יצרן ישראלי אחר (מהטעם שעל אריזות הצלופן מופיע כיתוב בעברית), אין הוא ראוי להיכלל במסגרת אותם מצבים יוצאי דופן בהם נוצרת זכאות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.  בדומה, התובעת לא הצליחה לבסס טענה כי רכישת אריזות הצלופן על ידי הנתבעים היוותה תחרות בלתי הוגנת בה. מהראיות עולה כי אריזות הצלפון נרכשו על ידי הנתבעים עוד בטרם החלה התובעת בשיווק סחורה זו בישראל (השיווק של מרבית העיצובים החל רק במאי 2009 שעה שהנתבעים רכשו את הסחורה מהמפעל הסיני בסוף אפריל 2009). מכאן שלא הונח בסיס עובדתי לטענת התובעת כאילו התובעים ביקשו, בכוונת מכוון, להעתיק דווקא את מוצריה.

זאת ועוד, המדובר בסחורה שמצאה את דרכה לשוק המוצרים הקטנים בסין, ונמכרה שם כמוצר מדף. הדבר נעשה אומנם ללא הסכמת התובעת, אך היא גם לא עשתה כל מאמץ למנוע זאת (ולו על דרך של קבלת התחייבות לבלעדיות מהמפעל הסיני). במצב דברים זה, ובשים לב לאופיים של המוצרים בהם עסקינן, ולדרך הפעולה הידועה של מפעלים בסין, אין מקום לקבוע כלל תחרות המונע רכישתה של סחורה, רק מהטעם שמופיע עליה כיתוב בעברית (כיתוב המהווה אינדיקציה לכך שהסחורה יוצרה על פי הזמנה של יבואן ישראלי). המבקש להוזיל את עלות סחורתו באמצעות ייצור בסין נוטל על עצמו סיכונים מסוימים, שאחד המרכזיים בהם (כפי שהיה ברור היטב לתובעת) הוא שהעיצוב שיצר ימצא את דרכו לשווקים המקומיים, ויימכר לכל דורש. משהתממש סיכון זה מבלי שהתובעת נקטה צעדים כלשהם על מנת למנוע אותו, אין לתובעת אלא להלין על עצמה. בוודאי שאין לאפשר לה להטיל את הסיכון לכך על מתחרה שרכש את הסחורה בשוק הפתוח בסין.

בנוגע לשקיות הטלית– הקונספציה העיצובית של שקיות הטלית פותחה על ידי התובעת, והועתקה בכוונת מכוון על ידי הנתבעים. שקיות הטלית מהוות קונספציה עיצובית מסוימת, ניתנת להגדרה ויישומית, שיש בה לפחות מידה מסוימת של חדשנות וייחודיות. ככזו, היא עשויה להיות ראויה להגנה הן על דרך של הקניית זכאות והן על דרך של הגדרת כללי תחרות.

לטעם בית המשפט, הדרך העדיפה להגן במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט על קונספציות עיצוביות של מוצרי אריזה, כדוגמת שקיות הטלית, היא באמצעות יצירת כללי תחרות המיועדים להגן ולשמר את היתרון היחסי הטמון ביצירתיות ולא על דרך של הענקת זכאות.

כללי התחרות מיועדים להגן ולשמור על היתרון היחסי הטמון ביצירתיות תוך התחשבות בנסיבות ובפרמטרים של עיתוי החיקוי והאם בוצעה העתקה שיטתית של דגמים לעומת השראה מעיצובי המתחרה.

בענייננו, אין לראות בהעתקת הקונספט העיצובי של שקיות הטלית על ידי הנתבעים משום הפרה של כללי התחרות. ראשית, העתקה זו כשלעצמה אינה יכולה ללמד על מדיניות של העתקה שיטתית ואוטומטית של מוצרי התובעת. לתובעת כ- 2000 מוצרים, ולא הובאו ראיות כי מתוכם הועתקו מוצרים אחרים (למעט אריזות הצלופן, שכמובהר הוכח כי נרכשו מבלי שהתובעים ידעו שמדובר במוצרים של התובעת). שנית, ההעתקה נעשתה לאחר שלתובעת היה, על פי עדותה שלה, משך זמן משמעותי (כשנתיים) ליהנות מהבלעדיות הטבעית שהקנתה לה ראשוניותה בשוק. זאת ועוד, ככל שהתובעת סברה כי יש בידה רעיון מקורי, הכשיר להיות מוגן באמצעות מדגם, היה בידה די והותר זמן על מנת להבין את הפוטנציאל השיווקי הייחודי של המוצר, ולבקש להגן עליו באמצעות רישום מדגם. העובדה שהתובעת נמנעה מלעשות כן, מבלי שתצביע על טעם של ממש לכך, אומרת דרשני.

גם לו סבור בית המשפט היה כי יש להכיר בזכאות של התובעת ביחס לשקיות הטלית, היה מצמצם את אורך תקופת זכאות זו ומעמידה לא יותר משנתיים.

4. סוף דבר

התביעה נדחתה. בנסיבות המקרה לא הוטלו הוצאות על הצדדים, שכן על אף שהתובעת לא הוכיחה תביעה הנתבעים מכרו סחורה שעוצבה על ידי התובעת וכי בית המשפט גרס כי גרסתם בכל הקשור לקונספט שקיות הטלית לא הייתה מלאה וכנה.

ומה אנו למדים מעניין זה? ככל והמוצר שאתם מייצרים הוא חדשני ועיצובו מיוחד, יש לרשום אותו כמדגם, וכך להבטיח בלעדיות בעיצוב לתקופה של עד 15 שנה. אחרת, תאלצו לכתת רגליכם לבית המשפט בשביל להשיג שנים ספורות של יתרון באמצעות חוק עשיית עושר ולא במשפט.

אנו מתמחים בדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני, ליווי חברות וליטיגציה מסחרית. לייעוץ משפטי פרטני הינכם מוזמנים ליצור עימנו קשר בטלפון 03-6910042 או באימייל [email protected]