ביום 30.7.14 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפיה של כב' השופטת ענת ברון בת"א 2028/08 ADIDAS AG ואח' נ' בטש ואח' שעניינה טענות הפרה של אדידס של סימני מסחר הרשומים בבעלותה – לוגו של שלושה פסים מקבילים על מוצרי הלבשה שלה. כמו כן, טען גם לגניבת עין, פגיעה במוניטין ועשיית עושר ולא במשפט. הסעדים הנתבעים הם צווי מניעה וכן מתן חשבונות ופיצויים.
1. הרקע לתביעת סימני המסחר
התובעות הן יצרניות מובילות בתחום מוצרי הספורט, ההנעלה וההלבשה. הנתבעים הם יבואנים ומשווקים של מוצרי הלבשה, שנגד הנתבעים ניתן בהסכמה פסק דין חלקי לצווי מניעה ולהשמדת מוצרים מפרים, והנתבע 2 חויב בלתשלום פיצויים בסך 100,000 ש"ח (ולפיכל התביעה דנא עיקרה בעניינו של הנתבע 1).
בבעלות אדידס סימני מסחר רשומים וביניהם סימן מסחר מספר 93205 וסימן מסחר מספר 93206, הכוללים שלושה פסים מקבילים בצידי שרוולי החולצה והמכנסיים בהתאמה.
לאור תלונת אדידס, ביצעה המשטרה חיפוש בחנות בשם B גוד ונתפסו מוצרי הלבשה שנושאים את סימן שלושת הפסים. נתפסו כ-70 פריטים, ונמכרו בחנות כ-870 פריטים. בנוסף, בחיפוש נוסף שנערך במחסן של הנתבע 1 נתפסו כ-650 פריטים נוספים.
בעוד שאדידס טוענת כי מדובר בהפרסת סימני המסחר שלה, ובעוולות נוספות. הנתבע טוען כי ככל שמוענקת הגנה לאדידס, זו מוגבלת לאיור כפי שהוא מופיע במדויק ובמלואו בתעודות סימני המסחר, וכי לאדידס ולתובעות אין סימן מסחר לגבי הצורה הגרפית של שלושה פסים מקבילים המהווה רק חלק מהאיור וכי שלושת הפסים המקבילים אינם סימן מסחר מפורסם או מוכר היטב כשלעצמו, אלא שסימן המסחר מוגבל לדגם מסוים של החולצה והמכנסיים כפי שמופיע באיורים. באלה, לטענת הנתבע, לא נעשה שימוש ולא הפר את סימני המסחר.
עוד נטען, כי שלושת הפסים היו צריכים להירשם כמדגם ולא כמסחר סימן, אך טענה זו נזנחה בסיכומים וטוב שכך. על פי הוראת סעיף 64 לפקודת סימני המסחר, רישומו של סימן מסחר הוא ראייה לתוקפו, ומי שטוען כי סימן המסחר לא היה ראוי מלכתחילה להירשם ככזה – עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו. לפיכך, על הנתבע נטל השכנוע כי סימן המסחר לא היה ראוי מלכתחילה להירשם ככזה – והוא לא עמד בו.
2. מהותם ואופיים של סימני המסחר של אדידס
בית המשפט קבע, כי למרות שבמסגרת רישום הסימנים נקבע, כי "רישום סימן זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי בדמות של מכנסיים אלא בצורה המופיעה בסימן" אין זה מוביל למסקנה כי שלושת הפסים אינה מהותו של סימן המסחר. ובמבחן השכל הישר – סביר יותר להניח כי האיור המופיע בסימן בא להמחיש את מיקום הפסים, ואף דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על מהותם של סימני המסחר הרשומים של אדידס שבאים לידי ביטוי במוצגים.כך גם נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין.
3. הפרת סימני המסחר – הכלל
ההסדר החקיקתי המרכזי בתחום סימני מסחר מצוי בפקודת סימני המסחר. מטרתם של דיני רישום סימני המסחר, השימוש בהם והפרתם, היא להגן על סימן מסחר שהוא קניינו של אדם ועל המוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בסימן זה; וכן להגן על אינטרס הציבור במניעת הטעיה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר.
כך, תוצאת רישומו התקף של פלוני כבעל סימן מסחר מזכה אותו בזכות לשימוש ייחודי בסימן ביחס לטובין שלגביהם נרשם הסימן, בכפוף לתנאים ולסייגים שנרשמו בפנקס סימני המסחר. לפיכך, על מנת לקיים את האיזון ההולם בין זכותו של בעל הסימן להגן על קניינו ועל המוניטין שרכש לבין אינטרס הציבור לחופש העיסוק ולחופש הביטוי, נדרשת מידת זהירות בתהליך אישור סימני מסחר ורישומם.
ואולם משנרשם סימן מסחר – סעיף 64 לפקודה קובע לאמור, כפי שכבר נזכר, כי רישומו של סימן המסחר הוא ראיה לתוקפו ולכן על הטוען אחרת נטל השכנוע כי הסימן לא היה ראוי מלכתחילה להירשם ככזה.
בהגדרת המונח 'הפרה' בפקודה אין התייחסות למהות הדמיון אשר ייחשב הפרת סימן מסחר. עם זאת היקף ההגנה הוגבל על ידי הפסיקה, שלגבי "סימן הדומה לו" (להבדיל מ"סימן הזהה לו") אימצה את מבחן "הדמיון המטעה". לפיו, לא כל דמיון די בו כדי לקבוע שסימן הוא מפר, אלא רק דמיון כזה שיש בו כדי להטעות. יש לכן לבחון אם הסימן שנטען שמפר דומה לסימן המסחר הזכאי להגנה, עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיה של הציבור.
הדמיון בין הסימן הרשום לבין הסימן המפר ייבחן בנסיבות כל מקרה ומקרה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה הענפה לקביעת היותו של סימן מסוים דומה עד כדי מצג הטעיה לסימן הרשום כדין בפנקס סימני המסחר. המבחן המקובל הוא "המבחן המשולש" הכולל את מבחן המראה והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ומבחן נסיבות העניין והשכל הישר. אופן יישומם של מבחני משנה אלה והמשקל שיש ליתן לכל אחד מהם אינו אחיד והוא נגזר מן הנסיבות של כל מקרה לגופו.
בהקשר זה קובעת ההלכה כי "על הבדיקה להתמקד בקיומו של דמיון מטעה בין הסימנים עצמם, בשונה למשל מעוולת גניבת עין בה נבדקים מכלול מעשיו של המפר". עם זאת, מקום שהסימנים אינם מילוליים אלא חזותיים, נראה כי אין לבחון את הסימנים במנותק מן הטובין שעליהם הם מוטבעים.
ועוד נקבע, כי ככל שמדובר בסימן הזהה לסימן המסחר הרשום (להבדיל מסימן הדומה לו), אין הטוען להפרה נדרש להוכיח כי הסימן המפר גורם להטעיית הציבור באשר למקור הטובין או השירות.
תום לב או אי ידיעה בדבר קיומו של סימן מסחר אינו מהווה הגנה מקום שסימן המסחר מופר, שכן הפרת סימן מסחר אינה דורשת יסוד של כוונה לרמות או להטעות.
3. הפרת סימני המסחר בענייננו
הנתבע עשה שימוש בצידי חולצות ומכנסיים, בשלושה פסים הדומים כמעט עד כדי זהות לסימן שלושת הפסים של אדידס; כך בשים לב לכך שעובי שלושת הפסים, צבעם, אורכם ומיקומם זהה כמעט לחלוטין בשתי מערכות הלבוש – הן זו של אדידס והן זו של הנתבע.
ההבדלים בסימנים, ככל שקיימים, הם מזעריים. בנסיבות אלו נקבע כי מדובר בסימן הדומה עד כדי זהות לסימן המסחר הרשום, הוא סימן שלושת הפסים, ולא אך בסימן הדומה לו.
ההפרה אינה כרוכה בהכרח בהטעיה, ומכאן נובע שהוכח שהנתבע הפר את סימני המסחר הרשומים של אדידס.
על אף שתום לב אינו מהווה הגנה מפני עילת תביעה, בענייננו גם טענה זו הופרכה משנמצא שהנתבע טען במשטרה כי לא ידע כי סימן שלושת הפסים הוא מותג וכן טען כי רכש "סטוק" בסין בלא לבדוק מה יש בו – בעוד שבבית המשפט הודה כי הזמין את המוצרים.
4. גניבת עין, גזל ופגיעה במוניטין, ועשיית עושר לא במשפט
לאור הנסיבות המפורטות בפסק הדין, לא הוכח בפני בית המשפט כי צרכן היה מתבלבל בין מוצרי אדידס למוצרי הנתבע ולפיכך לא הוכחה עוולות גניבת העין.
לעניין פגיעה במוניטין, קבע בית המשפט כי קיומה של עילה מתוקף הדוקטרינה של דילול מוניטין, אינה דורשת שיוכח כי נתקיימה הטעיה של צרכנים, אף לא הוכחה של חשש להטעיה כזו. עם זאת, בהעדר חשש להטעיה, לא ימהר בית משפט לקבוע כי המוניטין של בעל סימן המסחר דולל או נגזל.
משקבע בית המשפט שאין חשש להטעיה, אזי גם אין להניח שהשימוש שעשה הנתבע במוצריו בסימן שלושת הפסים, גרם לשחיקה או פגיעה במוניטין של אדידס. הגם שנקבע שהנתבע הפר את סימן שלושת הפסים, יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי בנסיבות המקרה מתקיים דילול או גזל המוניטין של אדידס.
לעניין עשיית עושר נקבע, כי משנקבע שסימן המסחר הופר אזי אין מקום לתחולת דיני עשיית עושר ולא במשפט.
5. הסעדים
ניתן צו מניעה להימנע בעתיד מכל שימוש בין במישרין ובין בעקיפין, במוצרים הנושאים ללא הרשאה את סימני המסחר של אדידס, וביניהם סימן מסחר מספר 93205 וסימן מסחר מספר 93206 או כל סימן הדומה לסימני מסחר אלה וצו המורה להשמדת המוצרים.
בנסיבות, בו הנתבע עשה רווח מזערי מהמוצרים, ולא נגרם נזק לאדידס, אין מקום לפסוק פיצויים או להורות על מתן חשבונות. אך יובהר, אין באמור כדי להקל ראש בהתנהלותו של הנתבע והשימוש שלא כדין שעשה בסימן שלושת הפסים, תוך הפרת זכות הקניין של אדידס – דבר שהוביל להגשת התביעה.
עם זאת, משנדחו כל יתר העילות שעליהן נסמכת התביעה ואף נקבע כי אין מקום לפסיקת פיצויים, נראה כי ניתן היה לסיים את התיק מלכתחילה בהסכמה בלא צורך בניהול הוכחות, ויינתן לדבר ביטוי בפסיקת ההוצאות.
לעיון בפסק הדין במלואו – ת"א (מחוזי ת"א) 2028/08 ADIDAS AG ואח' נ' בטש ואח' (פורסם בנבו, 30.7.14).
משרדנו מתמחה בדיני סימני מסחר: רישום סימן מסחר בארץ ובחו"ל, ליווי הליכי סימני מסחר – השגות, התנגדויות, תחרויות וכדומה.
לייעוץ צרו קשר עימנו בטלפון: 03-6910042
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים. הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג.
שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
