0

העדר חשש להטעיה – סיבה מספקת להתרת רישום סימן מסחר “דומה”

ביום 11.2.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לערעורים, מפי כבוד השופט גדעון גינת בעש”א 3066-09-12 The Iams Co נ’ Hunter Group. המדובר בערעור על החלטת רשם סימני המסחר לדחות את ההתנגדות לרישום סימן המסחר “sleeky”:

Capture

הטענה המרכזית של המערערת היה כי הסימן דומה עד כדי להטעות לסימנה הרשוםCapture. המערערעת עושה שימוש בסימן בצורה הבאה: 
 

וכך קבע בית המשפט:

1. רקע דיוני ועובדתי

המערערת הינה חברת אמריקאית המשווקת מזון לחיות מחמד ברחבי העולם. המשיבה היא חברה תאילנדית המשווקת ברחבי העולם מגוון מוצרים לחיות מחמד (לרבות מזון).

בהחלטת הרשם נקבע כי בהתאם למבחן המשולש, תוך בחינת טביעת כף הרגל שהיא החלק הדומיננטי בסימני הצדדים, היוצר דמיון “ויזואלי”, ובחינת סוג הסחורות והלקוחות, הזהים, נקבע כי הסימן המבוקש כשיר לרישום מאחר ולא קיים דמיון העולה כדי הטעייה בינו לבין סימני המתנגדת, לפיכך, דחה את כלל טענותיה.

2. האם הסימן המבוקש לרישום דומה עד כדי הטעיה לסימן המסחר הרשום?

ראשית, קיים קושי בטענה של דימיון עד כדי הטעיה, כאשר ישנה חברה גדולה בשם Nestle שגם לה יש סימן של טביעת רגל כסימן מסחר. הטענה כי המערערת נתנה לחברה זו רשות בעייתית, שכן ספק אם המערערת יכולה לבצע ‘אכיפה סלקטיבית’ ולהחליט למי נתונה הרשות להשתמש בסמל/איור/סימן כזה או אחר, כאשר לא נרשמה רשות לשימוש בסימן לפי סעיף 50 לפקודת סימני המסחר.

ספק גם אם הסבר המערערת עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבסיסי, לפיו, מצופה היה כי המערערת תילחם במתחרה גדולה העשויה לנגוס במכירותיה ולסכן את רווחיה, מה שלא קרה במקרה דנן – בו למבקשת הרישום מכירות זניחות בישראל.

הסכמת המערערת לפעילותה, בהקשר הנדון, של חב’ נסטלה, מהווה, למצער, אינדיקציה לכך, שהמערערת סבורה שאין בשימוש בטביעת כף רגל, כדי להטעות את הציבור באשר למקור הטובין המוצעים לו.  ניתן גם לראות בפעילותה של המערערת משום בסיס לטענה, כי היא מנועה מלטעון בהליך הנוכחי, שיש בשימוש שעושה המשיבה בטביעת כף הרגל משום הפרה של סימן המסחר של המערערת.

שנית, גם בהתאם לחוק ולפסיקה אין לראות בסימן דומה עד כדי להטעות. ישנם הבדלים מהותיים בין הסימנים, השוללים אפשרות של בלבול הצרכן ביניהם.

מבחן המראה והצליל – הלכה היא כי מבחן זה מהווה מדד מרכזי ומובהק לדמיון העולה כדי הטעייה בין סימנים. בענייננו, קיים שוני בין הסימנים, מה גם שסימני המשיבה באים תמיד בצמידות לשם “סליקי”. הצליל סליקי אינו דומה ואינו מזכיר את השמות ‘יוּקנוּבָּה’ ו’איימְס’.

מבחן סוג בטובין – כלי עזר זה נועד לבחון את מידת הדמיון בין סימנים מן הפן של השתלבותם המסחרית, ותוך השמתם בהקשר הצרכני הרלוונטי, על רקע הדרישה להיות הסימנים הנבחנים בני “אותו הגדר”, כלשון הפקודה. ברי כי בערעור הנוכחי מדובר בסוג סחורה וסוג לקוחות זהים, ועל כך אין חולק.

3. סיכום

 בית המשפט לא מצא עילה להתערב במסקנת רשם סימני המסחר. אין כל מניעה, לכן, כי הסימן המבוקש יירשם והמוצרים של בעלי-הדין ישווקו במקביל, כפי המצב בפועל עד היום. אינטרס התחרות והבחירה של הצרכנים יוצא נשכר מקיומם של מבחר מוצרים.

אף העובדה שסימנים אלו רשומים זה בצד זה ברחבי העולם, מבלי שהובאה בפניי כל ראיה לקונפליקט כלשהו ביניהם, או להליך משפטי שננקט על-ידי המערערת כנגד המשיבה וכאשר לא ננקט הליך משפטי כנגד נסטלה, תומכים במסקנה זו.

המערערת חויבה בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש”ח.

לפסק הדין המלא – עש”א (מחוזי ת”א) 3066-09-12 The Iams Co נ’ Hunter Group (11.2.15)

משרדנו מתמחה בניהול הליכים בגין הפרת סימני מסחר, הן מצד אוכף הזכויות והן מצד המתגונן. לייעוץ צרו קשר עימנו בטלפון: 03-6910042

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים. הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. 

שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

רישום סימני מסחר