ביום 15.3.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כבוד השופטת אורית וינשטיין בת"א 2400-03-14 Kabushiki Kaisha Sony Computer Entertainment Inc ואח' נ' חוג'יראת. אותו עניין עוסק בשאלת היקף הפיצוי בו חב מוכר של דיסקים מזויפים, אשר טוען כי לא ידע שמדובר בדיסקים מזויפים.
וכך קבע בית המשפט:
1. אין כל ראיה כי מוכר הדיסקים המזויפים הוא זה שייצר או זייף אותם. לכן אין מדובר בהפרה ישירה.
2. הפרה עקיפה מנויה בסעיף 48 לחוק זכות יוצרים. מידת הידיעה הקבועה בסעיף היא: "ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר". סעיף 48 לחוק זכות יוצרים אינו מציב רק דרישה של ידיעה בפועל על כך שמדובר במכירה של עותקים מפרים. הסעיף קובע כי די בכך שיוכח כי קיימת ידיעה בכוח, בכדי שתקום עוולה של הפרה עקיפה.
3. על פי שורת ההיגיון והשכל הישר, דינה של טענת הנתבע כי לא ידע שמדובר בעותקים מפר – להידחות. גם אם עיסוקו המרכזי של הנתבע אינו במכירת דיסקים – לא ניתן לומר כי אין הוא עוסק בכך כלל. היקף הדיסקים המצויים בעסקו של הנתבע – הינו ניכר. אין המדובר בדיסקים בודדים, אלא בעשרות דיסקים. בין אם מדובר ב- 60 דיסקים או 100 דיסקים, ברי כי הכמות היא בהיקף מסחרי שאינו זניח. אין מקום לקבל טענה של בעל עסק, לפיה אינו יודע כלל מהם המוצרים הנמכרים במסגרת עסקו. טענה שכזו, על פניה – נשמעת תמוהה ובלתי סבירה.
אם לא די בכך, הרי שרכישת הדיסקים המזויפים מצד שלישינראית על פניה כמעוררת חשד. הנתבע טען כי מדובר בגורם אשר מכר לו בעבר דיסקים של מוזיקה ערבית. לא ניתן על ידי הנתבע הסבר, הכיצד זה הסכים לרכוש את הדיסקים נשוא התביעה מגורם שכזה, אשר, על פניו, אינו נחזה להיות בעל הזכויות בדיסקים של משחקי הפלייסטיישן שמכר לו, ואף לא זוהה כמפיץ מורשה.
על כן, רכישה של הדיסקים ממקור, שאינו נחזה להיות ספק לגיטימי של דיסקים מקוריים של פלייסטיישן, פועלת לחובתו של הנתבע ועולה כדי עצימת עיניים, לכל הפחות, אם לא כדי ידיעה בפועל, כי מדובר בדיסקים לא מקוריים של משחקי פלייסטיישן. זאת מעבר לעובדה כי המחיר הנרכש נמוך מאוד.
ומעל הכל, התבוננות פשוטה בדיסקים שנמכרו בעסקו של הנתבע ושהוצגו כמוצגים מעלה מיד חשד כי מדובר בעותקים מועתקים ולא מקוריים. הדיסקים הוכנסו באריזת פלסטיק זולה, שאליה הוכנס דף נייר עם צילום באיכות ירודה של שם המשחק. הדיסקים עצמם – ניכר בהם כי הם דיסקים רגילים שנצרבו עליהם המשחקים. על אחד מן הדיסקים אף נרשם שם המשחק על גבי הדיסק בטוש שחור.
4. גם בטענה בדבר "מפר תמים" אין דבר, כאשר על המפר לדעת שהיצירות מוגנות בזכויות יוצרים. אדם העוסק בתחום של "טכנולוגיה מתקדמת", כמאמרו של הנתבע, ובקיא ועוסק בתחום מכשירי התקשורת הסלולארית – לא יכולה להישמע מפיו טענה לפיה אינו יודע כלל ועיקר מהן זכויות יוצרים, כפי שטען הנתבע בעדותו. יתר על כן, מי שעוסק בתחום שכזה – בוודאי שעולם תוכנות המחשב אינו זר לו, גם אם אין זה תחום עיסוקו המרכזי. מי שרוכש דיסקים, גם אם מדובר בדיסקים של מוזיקה – כפי טענת הנתבע – אינו יכול לטעון כי אינו יודע כלל מהן זכויות יוצרים.
5. השיקולים לפיצוי ללא הוכחת נזק: ההסדר החקיקתי היום, הקיים בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, מאפשר לבית המשפט לקחת בחשבון במסגרת שיקוליו, הן את הקושי הראייתי, שבהוכחת הנזק שנגרם לתובע, והן את האלמנט ההרתעתי הנדרש בפסיקת הפיצוי, בשים לב לנסיבות העניין ולהתנהלות הצדדים.
במקרה הנדון הוכחו, לטעם בית המשפט, על ידי התובעות, לכל הפחות ארבעה מעשי הפרה של זכויותיהן, וזאת בהתאם למבחן הזכות המופרת. לשיטת בית המשפט יש לראות בכל אחד מארבעת הדיסקים המזויפים שנמכרו על ידי הנתבע לחוקר הפרטי מטעם התובעות – כמעשה הפרה נפרד. מדובר בארבעה משחקים שונים, אשר המכירה של כל משחק מזויף כאמור – מהווה מעשה הפרה נפרד.
חומרת מעשה ההפרה הינו שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון במסגרת פסיקת הפיצוי הסטטוטורי, והיא נלמדת מתוך התנהגותו של הנתבע. במקרה הנדון, יש לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר במעשה הפרה עקיף ולא ישיר, כי בפועל הובאה ראיה למכירה של ארבעה דיסקים בלבד, וכן יש לשקלל את התנהגות הנתבע למן המועד שבו קיבל את מכתב ההתראה של התובעות, את נכונותו להגיע להסדר כספי עימן, ואת הצהרתו על השמדת כל הדיסקים שהיו בחנות והתחייבותו להימנע מכל מכירה כאמור בעתיד.
הנזק הממשי שנגרם לתובעות במקרה הנדון עולה כדי הסכום שבו היתה נמכרת כל תוכנת משחק מקורית של התובעת. אלא שלא הובאה ראיה בפני למחירים שבהן נמכרות תוכנות המשחק המקוריות של התובעות. במצב דברים זה, כל שניתן להסיק, על פי ההיגיון ובמסגרת הידיעה השיפוטית, כי תוכנות משחק מקוריות כאמור, אינן נמכרות במחיר של שקלים בודדים למשחק והמחיר הסביר עומד על מאות בודדות של ש"ח. יש לקחת בחשבון את הנזק הממשי, על מנת שלא ייפסק פיצוי המנותק לחלוטין מנזקיהן בפועל של התובעות, באופן שיביא להתעשרות שלא כדין מצידן ובאופן שיהפוך את הפיצוי הסטטוטורי לפיצוי עונשי במהותו.
עם זאת, לא כל מי שבחר לקנות עותקים מזוייפים היה קונה עותק חוקי במחיר של כמה מאות ש"ח. הרווח שצמח לנתבע הוא זניח. מספר ש"ח בודדים על כל הפרה.
משקלול כל הנתונים ראה בית המשפט לנכון לחייב את הנתבע בפיצוי בסך 25,000 ש"ח, וכן בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ש"ח.
לעיון בפסק הדין במלואו – ת"א (מחוזי חי') 2400-03-14 Kabushiki Kaisha Sony Computer Entertainment Inc ואח' נ' חוג'יראת (15.3.2015)
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
