0

הפרת זכויות יוצרים בסלוגן (סיסמא)

ביום 18.4.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בקצרין, מפי כבוד השופט דניאל קירס, בת”א 39361-05-13 בן חורין נ’ אגודת מים שיתופית למשקי רמת הגולן בע”מ ואח’ בנוגע לשאלת הזכויות בסיסמה “הגולן – המים של המדינה”.

וכך נקבע בפסק הדין:

1. רקע

בכתב התביעה נטען כי התובע, בן 65, נשוי ואב לשנים-עשר, מהנדס מטוסים בהכשרתו, היה מהפעילים הבולטים והמובילים בישראל למען המאבק לשמירת רמת הגולן בריבונות ישראלית. לטענתו, מאז התיישב בישוב נוב שברמת הגולן בשנת 1975, הוא השתתף במאות פעולות הסברה ציבוריות על מנת לשכנע כי רמת הגולן היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. בשלהי 1991, עם כינוסה של ועדת מדריד, חשש התובע כי ממשלת ישראל תסכים לוותר על ריבונותה ברמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה כפי שהסכימה לכך בחצי האי סיני, והוא החליט לנהל מערכה ציבורית רחבה על בסיס הרעיון שרמת הגולן חיונית לישראל. לטענת התובע, הוא השקיע זמן ומאמצים רבים בחיפוש אחר סיסמה שתשדר מסר זה. נטען, כי לאחר ניסיונות שונים במסגרתם הועלו על ידי התובע שמות שונים אשר לא זכו להתלהבות ותמיכה בקרב בני משפחתו, הוא הגה את הסיסמה “הגולן – המים של המדינה”, וזאת ברוח אמירתו של לוחם גולני בני מסס אשר, עת נשאל על ידי כתב צבאי במלחמת יום הכיפורים מדוע הסתער קדימה, השיב כי “אמרו לנו שהחרמון הוא העיניים של המדינה”.

הנתבעת היא אגודה שיתופית העוסקת באספקת מים לישובי רמת הגולן, קידוחי מים ובנייה ותחזוקה של מאגרי מים. הנתבע עובד באגודה משנת 2009, ומכהן בה כמנהלה הכללי. לטענת התובע, מזה מספר שנים עושים הנתבעים שימוש שוטף בסיסמה שהגה, בין היתר על גבי שלטי פרסום של האגודה ברחבי רמת הגולן, ועל גבי כל המסמכים הרשמיים שלה ובמצגות שהיא מציגה באתרה במרשתת.

2. התיישנות

בכל הנוגע לשימוש הנתבעים בסיסמה בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, דין טענת ההתיישנות להידחות. מדובר בעוולה מתמשכת. לפיכך, התביעה כוללת כל העתקה שאירעה בתוך 7 השנים לפני הגשת התביעה.

3. שיהוי וויתור

בחוכמה לא טענו הנתבעים כי בקבלת חשבוניות של הנתבעת הנושאות את הסיסמה על ידי התובע ובחתימת התובע מול הנתבעת על חוזה להספקת מים יש משום ויתור. תנאי לסילוק תביעה אזרחית מפאת ויתור הוא שהנתבע הסתמך על מצג הוויתור של התובע (ע”א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ”ד נז(5) 433, 446-447 (2003)). בית המשפט הניח לטובת הדיון (והדבר אינו ברור מאליו) שחתימת התובע כצרכן על הסכם של הנתבעת עליו מתנוססת הסיסמה מהווה מצג של ויתור על זכויות בסיסמה, מאחר ולטענת הנתבעים הם לא ידעו כי התובע טוען לזכויות יוצרים בסיסמה, הם ממילא לא הסתמכו על מצג זה בהחלטה להמשיך להעתיק את הסיסמה לאחר החתימה על החוזה בשנת 2006.

גם הטענה לנזק ראייתי מפאת שיהוי נדחית. גרסאות הנתבעים השתנו, והנתבעים בחרו שלא להגיש תצהירים של עובדים רלוונטיים.

4. חוסר תום לב

בענין חוסר תום לב, טוענים הנתבעים כי התובע בכל עת שמח על השימוש בסיסמה ואף היה גאה בו, שכן מטרתו וכוונתו העיקרית היתה ועודנה הפצת הסיסמה ברחבי הארץ, ורק כאשר נודע לתובע כי קיים דין אשר עשוי לזכות אותו בתשלום בגין הסיסמה, פנה לשימושו. בית המשפט דחה את הטענה. אין סתירה מובנית בין שמחה על האופי המוצלח של יצירה, הרצון שתופץ והרצון להפיק מההפצה רווח כלכלי באמצעות זכויות המוקנות בדין. בכך שמדובר בענייננו ביצירה שנוצרה על רקע פוליטי, אין כדי לגרוע מכך. האם ניתן להעלות על הדעת, למשל (ומבלי להתיימר כמובן לדעת האם זכויות היוצרים במחזה נותרו אצל המחזאי או שמא נמכרו הלאה), כי עשיית רווח על ידי חנוך לוין ממכירת כרטיסים למחזה “מלכת האמבטיה”, בעל המסר הפוליטי הטעון, או הגשת תביעה למניעת הפרת זכויות היוצרים בו, היא בגדר חוסר תום לב כי המחזאי מבקש לאכוף את זכויותיו על-פי דין לקבל פיצוי על הפרת זכויות יוצרים בנוסף לשמחתו על הצלחת המחזה? התשובה לפי בית המשפט היא שלילית.

5. זכויות יוצרים ביצירה

מן הראיות שעמדו בפני בית המשפט נקבע כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הוא ורק הוא המציא את הססמה “הגולן – המים של המדינה”. עוד נקבע כי הססמה מוגנת בזכויות יוצרים: היא עומדת במבחני ההשקעה והיצירתיות. לשיטת בית המשפט המשותף לביטויים “מערכות שינה מתקדמות” ו”שבוע הספר העברי”, אשר לא הוכרו כמוגנים בזכות יוצרים, הוא שמדובר בביטויים תיאוריים גרידא, אשר מתארים ריהוט חדר שינה ואירוע תרבותי, בהתאמה. הביטויים “יש סוסים שמדברים עברית” ו”הופה הולה הולה הופה”, לעומת ביטויים אלה, מהווים שורות משירים וכל אחד מהם, גם כאשר בוחנים אותו במנותק מהשיר, הוא תוצר של עמל רוחני. “הסיידר נופל לא רחוק מהעץ ישר לפחית”, אשר כן הוכרה כנושאת זכות יוצרים, היא הדוגמה הקרובה ביותר לסיסמה שבענייננו. מדובר ב”משחק” על משקל ביטוי אחר (“התפוח לא נופל רחוק מהעץ”). בענייננו “הגולן – המים של המדינה” הוא משחק על משקל הביטוי “החרמון הוא העיניים של המדינה”. הביטוי “הסיידר נופל לא רחוק מהעץ ישר לפחית” הוא פרי עמל רוחני; היצירתיות מתבטאת ביצירת “וריאציה” (בשירה, “שנוי”; במוסיקה “הגוֵן”) של דבר מוכר אשר “מתכתב” עם המקור. “הגולן – המים של המדינה” הוא וריאציה על “החרמון הוא העיניים של המדינה”. 

6. היצירה אינה יצירה נגזרת

מחבר המשתמש בנושא קיים ובהשקעת מאמץ הכישרון יצר יצירה חדשה – יצירה זו מוגנת ונושאת זכויות יוצרים. “עצמאותה ומקוריותה [של יצירה] אינן נפגמות מן העובדה שהרעיונות שהיא מבטאת אינם מקוריים או שיוצרה הושפע מרעיונות כאלה או שאב מהם השראה…. העובדה, שיצירה מתבססת על רכיב קיים או בנויה מרכיבים קיימים, אינה גורעת ממקוריותה, ובלבד שהיצירה שונה מרכיבים אלה באופן כלשהו שאינו טריוויאלי”.

בענייננו, הסיסמה “הגולן – המים של המדינה” שונה מהסיסמה “החרמון הוא העיניים של המדינה”, שעליה היא מהווה וריאציה, באופן שאינו טריוויאלי. המשותף בין שתי הסיסמאות, כפי שניסחו זאת הנתבעים, הוא ש-X הוא ה-Y של המדינה, וכן החרוז בין “עיניים” לבין “מים”. אולם, בסיסמה השניה מדובר בהר החרמון, ובראשונה מדובר בגולן כולו; בשניה מדובר בעיניים ובראשונה מדובר במים. למעט החרוז הנזכר, ולמעט העובדה שעיניים נוטות להיות לחות (קשר שאינו רלוונטי לאף אחת משתי הסיסמאות), אין קשר בין עיניים לבין מים. זאת ועוד: המסר בשניה הוא שהחרמון חשוב בזכות השליטה בתצפית שהיא מאפשר, והמסר בראשונה שונה, והוא שהגולן חשוב בזכות מקורות המים בו. החלפת “עיניים” ל”מים” והחלפת “החרמון” ל”גולן” הן תרומותיו של התובע, ההופכות את הסיסמא מושא ענייננו ליצירה חדשה.

7. ההפרות

בית המשפט קבע כי הנתבעת מעתיקה את הסיסמה על החשבונות שהיא שולחת ללקוחותיה, חודש בחודשו; הסיסמה מופיעה בחוזים של הנתבעת, ועוד.

8. אין ויתור בהצגת היצירות במקומות ציבוריים

אם במשפט הישראלי צייר של ציור קיר (שאינו בגדר “אמנות שימושית”) יכול לעמוד על זכויות היוצרים בציור למרות שהציור מוצג במקום ציבורי אין הצדקה לראות בהצגת יצירה ספרותית מוגנת במקום ציבורי משום ויתור על זכויות היוצרים.

9. אחריות המנכ”ל

התובע פנה לנתבעים בדרישה לשלם לו על השימוש בסיסמה לפני למעלה משנתיים. הנתבע מר לנר, מנהל האגודה, שלח לו מכתב תשובה בחודש ינואר 2013, אך אין בפי הנתבעים טענה לפיה הם הפסיקו את השימוש בסיסמה. מכאן שלפחות בקשר להעתקות שבוצעו מאז ינואר 2013, גם הנתבע, כמנהל האגודה הנתבעת, נושא באחריות אישית בגין הפרת הנתבעת. יוטעם, כי מאחר ולהפרת זכות יוצרים לא נדרש יסוד של מודעות – זהו משטר קנייני שהיסודות בו הם קיום הזכות והפרתה – די בכך שהנתבע היה ער, כמנהל הנתבעת, להמשך השימוש בסיסמה בידי הנתבעת כדי להטיל עליו אחריות אישית, באופן ההופך אותו לשותף למעשה ההעתקה, ולא נדרש יסוד של מודעות לכך שהשימוש בסיסמה היווה הפרת הזכות.

10. הסעד

התובע סבל עוגמת נפש מהשימוש בסיסמתו בידי הנתבעים מבלי שהם משלמים לו על שימוש זה. הנתבעים מצביעים על טענת התובע לפיה הוא שמח על השימוש בסיסמא בידיהם; אך אין בכך כדי לגרוע. התובע לא סבל עוגמת נפש מעצם השימוש בידי הנתבעים, אלא – מכך שעשו זאת תוך פגיעה בזכויותיו, מבלי ששלמו לו על השימוש.

בענייננו אין מדובר בנסיבות מסחריות, והיצירה נוצרה במסגרת מאבק ציבורי, ולכן פיצוי בסך 18,000 ש”ח הינו ראוי ללא הוכחת נזק. מאחר והתובע לא הוכיח את זכאותו לרוב רובו של סכום הפיצוי לו הוא עתר, בית המשפט לא עשה צו להוצאות.

לעיון בפסק הדין במלואו – ת”א (שלום קצרין) 39361-05-13 בן חורין נ’ אגודת מים שיתופית למשקי רמת הגולן בע”מ ואח’

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

עורך דין זכויות יוצרים