0

אחריות תורמת בזכויות יוצרים

במאמר זה אסקור את דוקטרינת האחריות התורמת בזכויות יוצרים כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות בעניין שוקן ואליס. כמו כן יפורטו התנאים שקבעה הפסיקה להחלת הדוקטרינה, שבהתקיימם ניתן להטיל אחריות בגין הפרה תורמת בזכויות יוצרים.

החקיקה בזכויות יוצרים, הן החדשה והן הישנה, אינה מתייחסת באופן מפורש לאחריות תורמת להפרת זכויות יוצרים, אלא ברמז. את שחסר בחוק הפסיקה השלימה, בין היתר, בשתי החלטות מעניינות שניתנו לאחרונה. הראשונה, ע”א 5977/08 האוניברסיטה העברית בירושלים נ’ בית שוקן להוצאת ספרים בע”מ ושניה, ת”א 567-08-09 א.ל.י.ס אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע”מ ואח’ נ’ רוטר.נט בע”מ ואח’ (להלן, בהתאמה: “עניין שוקן” ו- “עניין אליס“).

במאמר זה אסקור את דוקטרינת האחריות התורמת בזכויות יוצרים כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות אלה. כמו כן יפורטו התנאים שקבעה הפסיקה להחלת הדוקטרינה, שבהתקיימם ניתן להטיל אחריות בגין הפרה תורמת בזכויות יוצרים.

מהי הפרה תורמת?

ככלל, הפרה תורמת הינה ביטוי משפטי לאחריותו של אדם או גוף, לעוולה שביצע אחר. היא תלויה בחלק שיש למסייע בהפרה כולה, כגורם-ביניים בשרשרת. עוולה זו קבועה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בין היתר, בסעיפים 12, 14 ו-17. הסעיפים מטילים אחריות על גורם המעודד או משדל לביצוע מעשה או מחדל על ידי אחרים. דיני הנזיקין מכירים בדוקטרינה של “ריבוי מעוולים”, מושג משפטי המתייחס לסיטואציה בה שני גורמים או יותר אחראים לנזק מסויים שאירע לניזוק, תוך הפרה חובה משותפת. כדי ששני גורמים יוכרו כ”מעוולים במשותף”, צריכים להיות ביניהם זיקה או יחסי קירבה. בין אלו נכללים למשל יחסי עובד-מעביד (אחריות שילוחית), או שיש לשניהם מטרה משותפת, או חובה משותפת וכן כשהם מהווים שלבים שונים בשרשרת שגרמה לפגיעה בניזוק.

הפרת תורמת בזכויות יוצרים הינה יציר הפסיקה, כלומר אינה מוגדרת במפורש בחוק אך לאחרונה בית המשפט הישראלי הכיר בה כעוולה. בית המשפט רואה את הפרת זכויות היוצרים כעוולה אזרחית לפי פקודת הנזיקין, ולכן ניתן היה להחיל סעיף זה על המפר-התורם. בית המשפט פסק כי ישנן פעילויות המובילות להטלת אחריות בגין הפרה תורמת בזכויות יוצרים. בין אלו נכללים: עידוד או סיוע להפרת זכויות יוצרים וכן אספקת ציוד, מכונות או טובין אשר מאשפרים את קיום הפרת זכות היוצרים. הכלל הבסיסי קובע, שאחריות תורמת להפרת זכויות יוצרים יכולה לבוא רק לאחר מציאת אחראי בגין הפרה ישירה של זכויות יוצרים על ידי גורם אחר.

סוגיית ההפרה התורמת בזכויות יוצרים באה לידי ביטוי באופן בולט בפעילויות באינטרנט. לדוגמא, יזמים יכולים להיחשב כמפרים באופן תורם, בשל העלאת אתר לרשת שמטרתו הפרת זכויות יוצרים (כדוגמת אתר הורדות. כמו כן, סיפוק טכנולוגיית הקישורים והפלטפורמה ברשת, יכולים להיחשב כ”אספקת ציוד” לעניין זה. בנוסף, כאשר המשתמש היחיד מעתיק את מחשבו הפרטי תכנים מאתר אינטרנט, הוא האחראי על ההפרה של זכויות היוצרים המתרחשת אגב כך. עם זאת, באופן מעשי, על פי הפסיקה ניתן כיום להטיל על בעלי אתרים המאפשרים את טכנולוגיית הקישורים, כבעלי אחריות תורמת להפרה. זאת, כיוון שהם שהם מאפשרים למשתמשי-הקצה את יצירת העותקים.

אחת ההצדקות המרכזיות להחלת הדוקטרינה בדיני זכויות יוצרים היא השינויים הטכנולוגיים והתרבותיים שהביאה עימה רשת האינטרנט. כיום, תסריט שכיח הוא כזה שבו ציבור גדול של “משתמשי קצה” מבצעים הפרה בזכויות יוצרים בקנה מידה גדול. כיוון שהנזק שכל פרט לכשעצמו גורם לבעל זכות היוצרים הינו קטן, והפיצוי שניתן לתבוע ממנו קטן אף הוא, הטלת אחריות על הגורם המעודד את המשתמשים לבצע פעילויות של הפרה, יכולה למעשה לסייע בידי בעל הזכויות להגן על יצירתו באופן יעיל יותר וכן לקבל פיצוי הולם על הנזק שנגרם לו. זאת, תוך ריכוז מאמציו המשפטיים אל מול גורם הביניים, דבר פשוט באופן משמעותי מאשר “רדיפה” אחרי משתמשי הקצה, שמטבע הדברים הינם מפוזרים וכן לא תמיד קל להגיע אליהם בשל הפרטיות ברשת. בעל האתר נתפס כ”מונע הנזק הזול” בכך שמטילים עליו אחריות להפרה, אף שלא הוא שגרם את הנזק בפועל, אלא רק אפשר את התקיימותו.

עניין שוקן

במסגרת פעילות תאי הסטודנטים לקראת הבחירות לאגודת הסטודנטים, צילם סטודנט מתא מפלגת העבודה ספר לימוד, המהווה חלק מסילבוס בחוג ללימודי אסיה. הסטודנט צירף את הצילומים ל”מקראות” שנמכרו בשטח האוניברסיטה לכל סטודנט שהיה מעוניין. הוצאת שוקן, המחזיקה בזכויות בספרים, פנתה לבית המשפט בבקשה לקבל פיצויים מאת הסטודנט שצילם, מפלגת העבודה התומכת בתא הסטודנטיאלי והאוניברסיטה העברית עצמה, שבשטחה נמכרו הספרים. לאחר שבית המשפט המחוזי הטיל אחריות על כל הצדדים שנתבעו, עתרה האוניברסיטה אל בית המשפט העליון בערעור על קביעה זו.

השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט העליון היא האם להכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת בדיני זכויות היוצרים. בית המשפט בהכרעתו הכיר לראשונה בדוקטרינה זו וקבע כי במקרים מסוימים ניתן להטיל אחריות בהפרת זכויות יוצרים על מי שתרם לכך, אך לא הפר בעצמו. זאת, על רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה.

המשנה לנשיאה פסק, כי האוניברסיטה היוותה גורם ביניים בהפרה, כלומר גורם בשרשרת ההפרה, הנמצא בין המפר הישיר (מפר/משתמש הקצה) לבין בעל זכות היוצרים. ככזו, מוטלת עליה אחריות כמפרה-תורמת, רק במקרה בו ידעה באופן ממשי וקונקרטי על ביצוע הפרת זכויות יוצרים שהתרחשה בפועל, ותרמה באופן משמעותי וניכר לביצועה. כלומר, במקרים בהם גורם הביניים מאפשר ומתיר את הפעילות המפרה של גורם אחר, או אף מסייע ומעודד את אותה פעילות, תחול עליו אחריות כמפר תורם.

בעניין שוקן, קבע המשנה לנשיאה, בהסכמת השופטים ג’ובראן ודנציגר, כי האוניברסיטה העברית לא עודדה את ההפרה, לא שידלה את המפר ואף לא יצרה את התשתית שאפשרה את ההפרה. במצב דברים זה אין מקום להטיל עליה אחריות תורמת להפרה. כלומר, אף כי עובדתית ההפרה בוצעה בשטח האוניברסיטה, לא הוטלה עליה אחריות בגינה.

עניין אליס

עניין אליס נסוב סביב השאלה המשפטית לעניין אחריותם של מנהלי פורומים, בהם נהגו הגולשים להעלות קישורים לאתרים מהם ניתן להוריד סרטים ויצירות מוגנות אחרות אל מחשביהם האישיים של בגולשים. רוטר.נט הינו אתר אינטרנט ישראלי אשר כולל רשת פורומים, העוסקת בעיקר בפוליטיקה, אקטואליה ובאינטרנט. הכניסה למערכת הפורומים העוסקת במחשבים ואינטרנט הינה בתשלום. במסגרת זו, שני פורומים העלו את חמתה של האגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (א.ל.י.ס): פורום “הורדות” ופורום “סרטים”, בהם פירסמו הגולשים קישורים לאתרים “פיראטיים”, מהם ניתן להוריד קבצים למחשב האישי, דבר המהווה הפרת של זכויות היוצרים.

בית המשפט המחוזי קבע, בהמשך לקביעת בית המשפט העליון בעניין שוקן, כי אחריות תוטל רק מקום שיש ידיעה לגבי ההפרה. כלומר, ידיעה-בפועל ולא בכוח בלבד. זאת, כדי שלא להטיל אחריות רחבה מדי על גורמי הביניים, אשר עלולה לפגוע באופן לא מידתי בזכויותיהם לפעול בחופשיות בשוק. עם זאת, אין זה מן ההכרח כי תתקיים ידיעה קונקרטית באשר לכל עותק מפר בנפרד. מפעילי האתר צריכים לקבל הודעה על כל הפרה ספציפית ולא באופן כללי על כך שפורום מסויים מפר זכויות יוצרים.

בית המשפט התחשב במחסור בראיות שהוצגו מצד התביעה ופסק כי רוטר אינם אחראים לתכנים שהועלו על ידי המשתמשים באתר, אך עליהם להסיר את התכנים ברגע שהם מקבלים דיווח על כך שמדובר בתכנים מפרים. בית המשפט פסק כי אין חובה על בעל אתר המפעיל פורומים לבחון ולסנן הודעות טרם פירסומן. עם זאת, חלה עליו חובה לקיים נוהל “הודעה והסרה”. כלומר לאפשר לצד הרואה עצמו נפגע מפרסום כלשהו באתר, לפנות אל בעלי האתר ולדרוש את הסרתו של התוכן המפר את זכויות היוצרים שלו.

עוד הביע בית המשפט דעתו כי במצבים בהם יוכח כי בעל האתר מעודד באופן אקטיבי הצבת קישורים לאתרים מפרים או באתרו ימצא “פורום פסול”, תוטל אחריות על גורמי הביניים. בית המשפט קבע כלל אצבע, לפיו פורום ייחשד כפסול במידה וזהו פורום סגור, שבו קיימים במועד נתון למעלה מעשרה קישורים לאתרים מפרים, ואשר הודעות הכוללות קישורים לאתרים מפרים מהוות יותר מרבע מהתוכן המהותי של הפורום. בתוכן מהותי, הכוונה להודעות שאינן בגדר בקשה לקבלת מידע או תגובה להודעות אחרות. משמעות הדבר היא כי בפורומים אשר חלק הארי שלהם כולל קישורים לאתרים מפרים, תקום אחריות למנהל האתר גם בלי ידיעה בפועל.

בפסיקתו, מגן בית המשפט על אינטרנס הציבור לחופש ביטוי ומידע ברשת, על פני אופציה שבה נכפית על בעלי אתרים פרטיים קיום צנזורה על הגולשים שלהם. בפרשת א.ל.י.ס נ’ רוטר, נטען על ידי א.ל.י.ס כי מתן לינק מהווה העמדה לרשות הציבור, שהיא על פי החוק “עשיית פעולה ביצירה כך שלאנשים מקרב הציבור תהיה גישה אליה ממקום ובמועד לפי בחירתם”. עם זאת, בית המשפט פסק כי עצם יצירת קישור שמעביר את הגולש ישירות לאתר מפר, אינו נופל בגדר העמדה לרשות הציבור. זאת, כיוון שהיצירה כבר הועמדה לרשות הציבור בידי האתר המפר, לכן הקישור כשלעצמו אינו מהווה העמדה לרשות הציבור.

סיכום

להחלת האחריות על המפר התורם יש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים. ראשית, קיומה בפועל של הפרה ישירה. בהיעדר הפרת זכות יוצרים, לא ניתן להשית אחריות על גורם אחר. עם זאת, די בכך שתיעשה פעולה המהוה הפרת, גם אם המפר הספציפי חוסה תחת הגנת ה”שימוש ההוגן” ואף אם ההפרה גרמה נזק שולי וחסר משמעות, לא יהיה בכך די כדי לשמוט את האחריות התורמת. שנית, על גורם הביניים להיות מודע להפרה. מודעות זו צריכה להיות “בזמן אמת” ולא בדיעבד ועליה להיות ידיעה ממשית. עם זאת, כאמור צריך לדעת על פעולת ההפרה ואין צורך להוכיח שידע על כל עותק מפר. שלישית, קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לביצוע ההפרה. אין די בכך שגורם הביניים מאפשר את ההפרה. אלא, יש צורך להראות כי אותו גורם עודד את ההפרה או שידל את המפר לבצעה. אין צורך בקיום קשר סיבתי הכרחי בין ההפרה לפעולת גורם הביניים.

בהערת אגב אציין כי הכרה בהפרה תורמת אינה מביאה להטלת אחריות על המפר הישיר. לדוגמא, הכרה בהפרה תורמת של מנהל אתר אינטרנט אינה מביאה בהכרח להטלת אחריות על המשתמש הביתי ה”מוריד” מהרשת יצירות מוגנות לצרכיו האישיים. זאת בין היתר בשל העובדה שהעתקה או הפרה אחרת, לשימוש פרטי, יכולה לחסות תחת הגנת השימוש ההוגן, עבור משתמש הקצה הבודד. כלומר, בעניין האחריות התורמת יש חשיבות לכמות. עם זאת, כאשר ההפרה נעשית באופן מאסיבי, על ידי מספר רב של גולשים, אף כי ייתכן כי כל פרט מהם יחסה תחת ההגנה, ייתכן כי תוטל אחריות על גורמים אחרים בשרשרת, אשר אפשרו את ההפרה.

חשוב לציין כי “עצימת עיניים” של גורם מסויים לדבר הפרה המתרחשת בשטחו או באתר האינטרנט שלו, אין בה כדי לפטור אותו מאחריות תורמת/עקיפה להפרות כאלה. למשל, בעל אתר אינטרנט המאפשר שיתוף קבצים בין הגולשים ואף מעודד אותם לכך, חשוף לסיכון משפטי ועלול לשאת באחריות להפרת זכויות יוצרים באם ייתבע. לכן, על בעלי ומנהלי אתרי אינטרנט להימנע מפעולות העלולות להיחשב כעידוד או שידול של גולשים לביצוע הפרת זכויות יוצרים ועליהם לנקוט באמצעים סבירים למניעת הפרות זכויות יוצרים על ידי הגולשים באתר.

להקטנת חשיפה ולייעוץ משפטי, מומלץ ליצור קשר עם משרדנו העוסק בקניין רוחני ודיני רשת.