0

על פטנטים ויצירות מוגנות בזכויות יוצרים במקום העבודה

ברשומה זו אעסוק בשאלת הבעלות בזכויות הקניין הרוחני הנוצרות במסגרת יחסי העבודה ובשאלת התגמול לעובד בגין יצירות אלה.

במסגרת יחסי העבודה במשק עובדים רבים מייצרים תוצרים הזכאים להגנת קניין רוחני: אם באמצעות דיני זכויות יוצרים כדוגמת מאמרים, קוד תוכנה, צילומים, אתרי אינטרנט מעוצבים, נעימות מוזיקליות וכדומה, ואם באמצעות דיני הפטנטים והמדגמים כדוגמת אמצאות ועיצובים תעשייתיים חדשניים.

במסגרת מאמר זה, אעסוק בשאלת הבעלות בזכויות אלה ובשאלה האם החוק מקנה לעובד תגמול עודף מעבר לשכרו בגין יצירת היצירות.

יצירות מוגנות בזכויות יוצרים – מי הבעלים?

כזכור לכם מרשומות קודמות, דיני זכויות יוצרים מקנים אגד של זכויות ליצירות ספרותיות, אמנותיות, דרמטיות ומוזיקליות מקוריות ומקובעות. אגד זכויות זה כולל בתוכו שתי קטגוריות משנה: האחת, זכויות יוצרים כלכליות, הכוללת את הזכות הבלעדית להעתיק, לפרסם, לבצע באופן פומבי, להעמיד לרשות הציבור ולבצע פעולות נוספות, המנויות כולן בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007 (להלן “חוק זכות יוצרים“); השנייה, זכויות מוסריות, הכוללת את זכות היוצר כי היצירה תקרא על שמו בהיקף ובמידה הראויים (ידועה גם כזכות האבהות או הזכות לקרדיט) והזכות כי לא יוטל פגם ביצירה ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר שיש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

מדוע הקטגוריזציה של זכויות היוצרים חשובה לעניינו? הסיבה פשוטה. זכויות היוצרים הכלכליות ניתנות להעברה ואילו זכויות היוצרים המוסריות אינן ניתנות להעברה, אלא לויתור בלבד.

פרק ה’ לחוק זכות יוצרים עוסק בשאלת הבעלות בזכויות יוצרים. במסגרת פרק זה קובע החוק, כי הכלל הבסיסי הוא שהיוצר הוא בעל זכויות היוצרים ביצירה, אלא שלכלל זה יש מספר חריגים. אחד החריגים עוסק ביחסי העבודה, וקובע (בסעיף 34 לחוק זכות יוצרים) כך :

“34. יצירה שנוצרה בידי עובד מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת”.

לשון אחר, בעלות המעביד ביצירות העובד מתייחסת רק ליצירות תוצרי העבודה שביצע העובד עבורו. ההנחה היא שהצדדים התכוונו להקנות למעביד את הזכויות בתוצרים שביצע במהלך העבודה, לא ליצירות שיצר טרם ההתקשרות והביא עימו למקום העבודה ואף לא ליצירות שנוצרו לאחר סיום יחסי העבודה. זאת ועוד, חייב להתקיים קשר סיבתי בין היצירה לעבודה, זו המשמעות של התיבה “לצורך” בסעיף.

ודוק. לעניין יחסי העבודה, אין זה משנה כיצד נקראים היחסים בהסכם. השאלה אם מדובר ביחסי עבודה היא שאלה משפטית שקיומם נקבעים על ידי סממנים אובייקטיביים ובאמצעות מבחנים משפטיים כדוגמת ‘מבחן המרות והפיקוח’ ו’מבחן ההשתלבות’.

ומה בדבר הזכויות המוסריות? בהתאם לסעיף 45(ב) לחוק זכות יוצרים וההבחנה הברורה בהגדרות החוק לעניין זכויות יוצרים וזכויות מוסריות, עולה כי הזכויות המוסריות נשמרות בידי העובד. אלא מהי, שבמרבית המקרים נהוג לראות את היוצרים כמי שוויתרו על זכותם המוסרית או כי לראות בגדר יצירתם לא נהוג לינתן קרדיט. כך לדוגמא, לא נהוג לינתן קרדיט למהנדסי תוכנה על התוכנות ושפת התוכנה המקודדת וקשה לדמיין אילו פעולות ביצירה שייבצע מעביד ייחשבו כפוגעות בכבודו של היוצר ואינן “סבירות”.

סופו של דבר – זכויות היוצרים הכלכליות ביצירות שנוצרו על ידי עובד לצורך עבודתו ובמהלכה יהיו שייכים, ככלל, למעביד ואילו הזכויות המוסריות בהן יישארו בידי העובד, אך, ככלל, אין בכך כדי להקנות לעובד “הטבות” כלשהן עקב כך.

פטנטים – מי הבעלים?

חוק הפטנטים, התשכ”ז-1967 (להלן: “חוק הפטנטים“), בסעיף 132(א) בו, קובע, בדומה לדיני זכויות היוצרים, כך:

“132. אמצאות עקב שירות (א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131″

כך, פטנט שהמציא העובד עקב שירותו ובמהלכה יהיה שייך למעביד, אלא אם הוסכם אחרת, או במידה והמעביד ויתר על זכויותיו במסגרת שישה חודשים מיום בו סיפר העובד למעביד על האמצאה שהמציא. עניינו הרואות, מדובר בהסדר דומה להסדר הקבוע בדיני זכויות היוצרים. ודוק. הפירוש שניתן להמצאה בפסיקה הינו רחב – גם פטנטים שהומצאו במהלך חופשה או לאחר שעות העבודה יכולים להיחשב כאמצאות שירות.

האם העובד זכאי לתגמול מיוחד עקב יצירות היצירות או אמצאות השירות?

האם בגין יצירת יצירות מוגנות או אמצאת פטנטים מגיע לעובד תגמול מיוחד שאינו נכלל בשכר עבודתו? דיני זכויות היוצרים שותקים בעניין זה. הפרקטיקה העסקית-מסחרית בחלק מן המקרים מתגמלת רק בגין יצירות (כדוגמת פובליציסטים אשר מקבלים שכר פר כתבה או טור דעה) ובמקרים רבים אחרים שכר העבודה הוא הוא התגמול בגין היצירה – מתכנתים ועורכי וידאו הם דוגמא טובה לכך.

עם זאת, ובשונה מדיני זכויות היוצרים, חוק הפטנטים קובע גם כי למרות שהבעלות בפטנט תהא של המעביד, הרי שככל ואין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד המצאת שירות, באיזו מידה ובאילו תנאים, ועדה לענייני פיצויים ותמלוגים תקבע את שיעור התמורה לה יהיה זכאי העובד בגין הפטנט, מעבר לשכר עבודתו הרגיל.

קביעה זו של חוק הפטנטים קיבלה בתקופה האחרונה חיזוק משמעותי, שכן נקבע לאחרונה בוועדה לענייני פיצויים ותגמולים, כי הזכות לתגמולים היא זכות אישית שאינה ניתנת להעברה או לויתור (יתכן ומדובר בזכות קוגנטית). במילים אחרות, במצב המשפטי דהיום, ניתן בהחלט לסבור כי כל אדם אשר 1) המציא אמצאות שעברו לבעלות החברה, 2) החברה זכתה לרווחים בגינם ו- 3) לא נקבע במפורש בהסכם כי שכר העבודה כולל בתוכו תשלום או פיצויים בגין ההמצאות – זכאי לתגמול מיוחד בגין אמצאותיו.

סוף דבר

ברשומה זו עמדתי על הכלל הבסיסי כי המעביד הוא הבעלים של תוצרי העבודה והפטנטים של עובדיו. עם זאת אין הדבר אומר שלא מגיע לעובד תגמול מיוחד עקב כך: דיני זכויות היוצרים אינם מחייבים בתגמול מיוחד, אך דיני הפטנטים מחייבים גם מחייבים.

משרדנו מתמחה בדיני קניין רוחני, אכיפת זכויות והשאת רווחים מיצירות מוגנות. צרו עימנו קשר ונשמח לייעץ ולסייע גם לכם!

© כל הזכויות שמורות. אין במתן אפשרות שיתוף או הפצה של תוכן כדי לוותר או ליתן רישיון שימוש במאמר זה ו/או במי מחלקיו. אין לראות באמור או שאינו אמור במאמר זה משום חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי מחייב ו/או עצה משפטית.