ביום 25.10.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בת"א 10097-07-13 קידר ואח' נ' האוניברסיטה העברית ירושלים ואח'. אותו עניין עוסק בשאלה אם הופרו זכויות היוצרים של האדריכלית אשר שרטטה שירטוטים ראשוניים של מבנה קיים והפרויקט הושלם על ידי אדריכל אחר מבלי לתת לה קרדיט.
וכך נקבע בפסק הדין:
הרקע
בני משפחת פולק, תושבי העיר סנטיאגו בצ'ילה, ביקשו לכבד את זכר אביהם המנוח ולהקים פרויקט חינוכי – מוזיאון להוראת ההיסטוריה של העם היהודי – בעירם. לשם תכנון ועיצוב המוזיאון, פנו השניים לאוניברסיטה העברית בירושלים על מנת שזו תסייע בהקמת הפרויקט.
עיצוב ותכנון הפרויקט הוטל על התובעת והנתבעת שכנגד, אדריכלית במקצועה, אולם הפרויקט לא קרם עור וגידים, ולימים קידר פוטרה מתפקידה והפרויקט הוקם באמצעות אחרים.
עתה תובעת קידר את האוניברסיטה וגורמים נוספים המעורבים בפרויקט בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכניות המוזיאון. על פי הנטען, הנתבעים עשו שימוש בתכניותיה, לצורך תכנון ועיצוב המוזיאון, תוך שינוי התוכניות ללא הסכמתה ומבלי להזכיר את שמה ותרומתה לפרויקט. כמו כן, לא שולם לה מלוא השכר המוסכם בגין חלקה בפרויקט.
מטעם האוניברסיטה הוגשה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותה של קידר ומחדליה בביצוע הפרויקט, עד למועד פיטוריה.
זכויות יוצרים?
בית המשפט קבע שהתוכניות שהכינה קידר אינן מהוות יצירות מוגנות בזכויות יוצרים. אין מדובר ביצירות אדריכליות או אומנותיות, שכן על מנת שתכנון יחשב כיצירה יש צורך בסממן מקורי–אמנותי, פרי מחשבתו של בעל היצירה. לא די בתכנון מבנה (או עיצוב פנים המבנה) כדי שהתכנון יחשב יצירה. בהתאם, לא די בעובדה כי אדריכל ערך "סקיצה ראשונית" של מבנה או עיצב פנים מבנה, על מנת שאלה יחשבו כיצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים, אלא אם הוכח מוטיב המקוריות והאומנותיות בבסיס יצירתו.
בענייננו, מדובר במבנה קיים, אשר הוסב במסגרת הפרויקט ממבנה טוהרה למוזיאון. הדרישה מקידר הייתה לעיצוב החלל הפנימי של המבנה, על מנת להתאימו למטרות הפרויקט, וזאת בהתאם לקווים מנחים שהוצגו לה מטעם האוניברסיטה ופולק, ועפ"י דרישות טכניות וקונספטואליות של המעצבים והיועצים התכנוניים. לרשות קידר עמדו תכניות האדריכל המקומי למבנה, וכן צוות צ'ילאני מקומי למתן ייעוץ והכוונה על נהלי העבודה והדרישות הנהוגות בצ'ילה.
למעשה, למעט חלוקת החלל הפנימי במבנה המוזיאון לארבעה חדרים אשר נראה כי מוסכם על הצדדים כי היה זה רעיון של קידר, עולה כי תכנון ועיצוב פנים המוזיאון ויתר מייצגי הפרויקט, אינם נושאים את חותמה הבלעדי של קידר, וספק אם מקורם ברעיונות ובאלמנטים עיצוביים-תכנוניים-מקוריים פרי מחשבתה של קידר. משמעות הדבר היא, כי גם אם יש ממש בטענתה של קידר, כי הגישה תכניות ראשוניות של חלוקת החלל הפנימי במוזיאון, מיקום מרכזיית המחשבים השולטים במוזיאון, יצירת מעבר מינימלי ומרוכז של מערכת המיזוג והנמכת תקרה, ומיקום דלתות המוזיאון – מכאן ועד לקביעה כי תכניות אלה עונות להגדרת החוק ליצירה מוגנת, כל שכן כי לקידר זכות יוצרים בהן ובתוצאה הסופית שהובילה להקמת המוזיאון, הדרך ארוכה.
ממילא – גם לו היו זכויות יוצרים ביצירות – הן שייכות לאוניברסיטה
עוד קבע בית המשפט, כי גם אם תוכניות קידר היו יצירות הזכאיות להגנת זכויות יוצרים, אזי לאור ההסכמים המפורשים בינה לבין האוניברסיטה, זכויות היוצרים שייכות לאוניברסיטה. הלשון תוחמת את גבולות פרשנות החוזה. התוספת להסכם אינה מבטלת את ההסכם אלא אך מעדכנת את שכרה של התובעת בו.
הזכות המוסרית
הזכות המוסרית המעוגנת בסעיפים 45 ו-46 לחוק זכות יוצרים, היא זכות אישית, המעניקה תוקף לקשר המיוחד שבין יוצר ליצירתו. הזכויות העיקריות המרכיבות את הזכות המוסרית הן הזכות לייחוס, המבטיחה כי היצירה תיוחס ליוצרה, והזכות לשלמות היצירה, המבטיחה את זכות היוצר להתנגד לסילוף, פגימה, שינוי צורה או פעולה פוגענית ביצירתו אשר יש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו.
מכיוון שהיצירות אינן זכאיות להגנה אין היוצרת זכאית לזכויות מוסריות. אולם, גם אם היו היצירות זכאיות להגנה, האם נפגעה זכותה של התובעת? בית המשפט ענה לשאלה זו בשלילה.
בית המשפט סבר שאין בעבודתו של האדריכל החדש והשינויים שביצע בתכניות המוזיאון בגדר "סילוף" או "פגימה" ביצירה, הפוגעים בזכותה המוסרית של קידר, ונראה כי היו סבירים בנסיבות העניין. השינויים עליהם הצביעה קידר בתביעתה, כדוגמת "שינוי מעבר חיצוני דרך הקטנת הממוריאל; יציאה מחדר "הרצל" לאזור הממוריאל" או "שינוי דלתות המחסן/ארון דימרים/חשמל" אינם מהווים פגיעה באופייה של היצירה או באיכותה, ואינם פוגעים בכבודה ובשמה הטוב של קידר, באופן המקנה לה זכות לפיצויים בשל פגיעה בזכותה המוסרית. בית המשפט שוכנע, כי השינויים שבוצעו לא היו שינויים במבנה האדריכלי באופן "שפוגע במרבית מרכיביו היצירתיים" או באופן הגורם ל"פגיעה באיכויות ארכיטקטוניות המעניקות [ליצירה] את אופיה כיצירה". הדברים נכונים במיוחד לאור העובדה שמדובר היה בסקיצות ראשוניות בלבד – סקיצות שלא היה ביטוי לאיכויות ארכיטקטוניות מיוחדות, פרי יצירתה של קידר.
עם זאת ואף בהעדר זכויות יוצרים לקידר ביצירה, בית המשפט סבור כי נפל פגם בהתנהלות האוניברסיטה בכל הנוגע לאזכור שמה של קידר ותרומתה לפרויקט, העולה כדי הפרת התחייבותה המפורשת בסעיף 5 להסכם. יש להבחין בין הזכות המוסרית ביצירה ובין חוסר תום הלב מצד האוניברסיטה והפרת התחייבויותה המפורשת, באי מתן הקרדיט הראוי לקידר על תרומתה לפרויקט, שהרי אין חולק כי תכניותיה (או לכל הפחות חלקן) שימשו כבסיס להקמת המוזיאון בסופו של יום. אפילו אם סברו הנתבעים כי קידר אינה מקצועית דיה, וכי התכניות פרי ביצועה אינן מספיקות לשם ביצוע הפרויקט, אין חולק כי קידר השקיעה מזמנה ומרצה בהכנת התכניות, וכי תכניות אלו בשינויים המתחייבים היוו חלק מעבודת אדריכל בצלאל ויתר המעורבים בהקמת המוזיאון. מדובר בהפרה חוזית.
על כן, נקבע כי האוניברסיטה חייבת פיצוי לקידר בסך 30,000 ש"ח בגין אי מתן קרדיט (זכות חוזית). בנוסף, בית המשפט חייב את האוניברסיטה להוסיף את שמה של התובעת כמשתתפת בפרויקט באתר האינטרנט של המוזיאון והוראה לאוניברסיטה לשלם לקידר שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
