0
תביעות צ'רלטון - עו"ד זכויות יוצרים ותביעות ייצוגיות

הפסד נוסף לצ’רלטון בתיק טכנאים (זכויות יוצרים)

ביום 19.3.2017 היתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופט רונן אילן בת”א 23337-08-15 צ’רלטון בע”מ ואח’ נ’ אלבז. בתביעה זו, כמו רבות אחרות, טוענת צ’רלטון כי הנתבע מפר זכויות יוצרים בטענה כי הנתבע פעל לשיווק ולהתקנת ממיר שיתופי הכולל “כרטיס חכם” המאפשר פיענוח וצפייה בערוצים אלו.

לעיון בפסק הדין המלא – ת”א 23337-08-15 (ת”א) צ’רלטון בע”מ נ’ אלבז

העובדות, כפי שתוארו בפסק הדין:

  1. התובעת הינה חברה פרטית אשר עוסקת, בין היתר, בהפקת שידורי ספורט המשודרים בערוצי ספורט, דוגמת אלו המכונים “ספורט 1″ ו-“ספורט 2”.

הנתבע הינו בעליו של עסק להתקנת אנטנות, צלחות לוויין וכיו”ב, עסק בו הוא עובד לבדו ופעיל למעלה מ- 30 שנה.

  1. בתקופה הרלוונטית לתובענה זו, במהלך 2014, פרסם הנתבע את העסק אותו הוא מפעיל, ובפרסומים שנעשו מטעמו הוצעו, בין היתר, גם רכישת “ממיר שיתופי” וכן צפייה בתכנים מקודדים. פרסומים אלו שנעשו מטעם הנתבע הגיעו לידיעת התובעת, אשר פועלת באמצעים שונים להגנה על קניינה הרוחני. התובעת פנתה למשרד חקירות ובקשה עריכת חקירה גם בקשר לפעילות הנתבע.
  2. ביום 16.6.14 פנה לנתבע חוקר מטעמה של התובעת, מר גיא בן יוסף (להלן: “גיא”) והתעניין ברכישת ממיר שיתופי ושירותים שיאפשרו לו צפייה בתכנים מקודדים. נוכח פנייה זו, מסר הנתבע לגיא שבאפשרותו להתקין בביתו ממיר שיתופי בעלות של 950 ₪ וכן גם לאפשר לו גישה לתכנים מקודדים בעלות נוספת.
  3. ביום 28.10.14 שב גיא ופנה לנתבע ובקש לרכוש ממנו ממיר שיתופי אשר יותקן בדירתו ויאפשר צפייה בתכנים מקודדים. בעקבות פנייה זו, הגיע הנתבע לדירתו של גיא ביום 30.10.14 והחל בהתקנתו של ממיר שיתופי אשר הביא עימו.
  4. במהלך ביצוע ההתקנה הציג הנתבע בפני גיא את האפשרויות שיעמדו בפניו של גיא בתום ההתקנה, בהן גם אפשרויות לצפייה בערוצים השונים שמשדרת חברת “yes” ואף בערוצי הספורט של התובעת. דא עקא, שהניסיונות להתקין את הממיר כך שתתאפשר הצפייה כשלו פעם אחר פעם.

    במצב זה, הודיע הנתבע לגיא שעליו ליטול את הממיר לבדיקה, שרק לאחר מכן ניתן יהיה לתאם מועד נוסף להתקנה. כך יצא הנתבע את דירתו של גיא כשהוא נוטל עימו את הממיר, בלא שקבל מגיא כל תשלום ובלא שתהיה לגיא אפשרות צפייה בשידורים כלשהם. זמן קצר לאחר מכן הודיע הנתבע לגיא כי התקלה תוקנה, אך לא תואם ביניהם מועד נוסף להתקנה.

  5. גיא ערך והעביר לתובעת דו”ח על חקירתו את הנתבע, וזו שלחה לנתבע ביום 3.5.15 מכתב התראה בו טענה לפגיעה בזכויותיה ודרשה מהנתבע לחדול מכל פעילות הפוגעת בזכויותיה ולהעביר לה דו”ח על הכנסותיו. דרישת התובעת לא נענתה וביום 11.8.15 הוגשה תביעה זו.

פסיקת בית המשפט:

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת זכות יוצרים בשידורים. על יסוד הוראה זו, הנגשתה של יצירה מוגנת לציבור מהווה הפרה של זכות היוצרים ביצירה. במצב זה אין רלוונטיות לשאלה אם הציבור גם ממש אפשרות זו אם לאו; אם צפה ביצירה המוגנת אם לאו. די בקיומה של האפשרות לראות את אותה יצירה מוגנת כדי לקיים את היסוד לפגיעה בזכות היוצרים.

בהתאם להלכת טלאן עקיפת אמצעי טכנולוגי אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים, והדבר נכון גם בהתאם לחוק זכויות היוצרים הנוכחי.

בית המשפט סבור שיש פה הפרה תורמת.

בית המשפט קיבל את טענת התובעת וקבע כי התקנת “ממיר שיתופי”, הכוללת “חבילת תוכן” המאפשרת צפייה בשידורים המוצפנים של התובעת – מהווה הפרת זכות היוצרים של התובעת.

אלא שבענייננו, , לא ניתן לקבל את התביעה ולא ניתן לחייב את הנתבע בפיצוי שהרי התברר שהנתבע לא ספק בפועל כל שירות לגיא. כבר מעדותו של גיא, התברר שהמרחק בין מה שהציע הנתבע למה שעלה בידו לספק היה כמרחק בין מזרח ומערב. התברר כי הנתבע אכן הגיע לדירת גיא ובקש להתקין “ממיר שיתופי”, אשר יאפשר צפייה בשידורים מוצפנים, כולל ערוצי הספורט של התובעת. ועוד התברר שהנתבע נכשל. למרות מאמציו, לא עלה בידי הנתבע להתקין הממיר באופן שיאפשר צפייה בשידורים כלשהם וכאשר נואש מהניסיונות לעשות כן  – נטש את דירת גיא כשהוא נוטל את הממיר איתו, לא משאיר בדירה דבר ולא נוטל תשלום כלשהו מגיא.

מהמפגש שבין הנתבע לגיא התברר שלא נגרמה כלל פגיעה בזכויות התובעת. לא פגיעה בזכות היוצרים שלה ולא בכלל. לא התעשרות על חשבונה ולא התעשרות בכלל. למעשה, חוסר יכולתו של הנתבע להתקין את הממיר השיתופי דווקא תומכת בטענתו שהיה זה אירוע חד פעמי.

בהתאם לסעיף 56 בחוק עומדת לתובעת הזכות לפיצוי בלא הוכחת נזק במצבים בהם הופרה זכות היוצרים שלה. לא במצבים בהם לא הופרה כל זכות שלה, גם אם הייתה כוונה שכזו מלכתחילה. לפתחה של התובעת רבץ הנטל להוכיח שהנתבע פגעה בזכויותיה והעמיד לרשות אדם כלשהו, בין אם חוקר מטעמה ובין אחר, את האפשרות לצפייה בשידורי התובעת. בנטל זה לא עמדה התובעת, באשר לא הציגה ולו מקרה בודד בו התקין הנתבע ממיר שיתופי או “מכר” חבילת תוכן לצפייה אסורה בשידורי התובעת.

ואם לא הוכיחה התובעת שהנתבע פגע בזכויותיה, לא עומדת לה הזכות לסעד כלשהו מהנתבע.

התביעה נדחתה, צ’רלטון חויבה בהוצאות הנתבע בסך 12,000 ש”ח.

** הערת המסכם: פסיקתו של בית המשפט, לפיה מתן אפשרות לצפות בשידורים מהווה הפרת זכויות יוצרים מסוג העמדה לרשות הציבור, אינה עומדת בקנה אחד עם הלכת טלראן. המסכם סבור כי גם לו הייתה מוכיחה צ’רלטון שאפשר הנתבע לצופה לצפות בשידור אין זה מהווה העמדה לרשות הציבור ואין מדובר בהפרת זכויות יוצרים.