ביום 25.8.2020 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, מפי כבוד השופטת סיגלית מצא בת"א 11914-07-19 נועם חן נ' פנחס פרץ העוסק בטענה להפרת זכויות יוצרים באמצעות הדפסה של יצירת צילום על מגנט ומכירתה.
הכרעת בית המשפט
היצירה מוגנת בזכויות יוצרים והתובע הוא הבעלים של זכויות היוצרים, בין השאר לאור החזקה הקבועה בסעיף 64(1) לחוק זכות יוצרים.
אין נפקות לשאלה אם ההעתקה בוצעה באופן ישיר מהיצירה המקורית או מעותק של היצירה המקורית. דין העתקה מהעתקה כדין העתקה ממקור. זו כזו מהווה הפרה של זכויות היוצרים. ואולם, כאשר מדובר בהפרה עקיפה, נדרש כי המפר ידע כי מדובר ביצירה מוגנת. בכך שונה הפרה עקיפה מהפרה ישירה. לא מדובר רק בידיעה בפועל אלא די בידיעה קונסטרוקטיבית.
בית המשפט קיבל את טענת ההגנה של הנתבע כי לא הדפיס את הצילום על גבי מגנט בחנות, וכי המגנטים שהוא הדפיס הם מתמונות שהוא צילם של נופים אופייניים של נהריה. עוד קיבל בית המשפט את עדותו כי הגופנים על המגנט אינם תואמים את הגופנים במכונת ההדפסה שלו. דא עקא, קביעה זו פוטרת את הנתבע מאחריות בכל הנוגע להפרה ישירה של זכות התובע – אך לא פוטרת אותו מאחריות להפרה עקיפה.
נקבע כי הנתבע רכש את המגנט המפר מספק אקראי שאת פרטיו לא יכול או לא רצה לחשוף. בהציגו את המגנט למכירה הפר הנתבע, גם אם באופן עקיף, את זכות היוצרים של התובע בצילום, באשר אין ספק כי ידע או היה עליו לדעת כי מדובר ביצירה מוגנת.
הגנות הנוגעות להפרת זכויות יוצרים
הגנת מפר תמים – ההגנה חלה על מי שלא ידע ולא היה עליו לדעת במועד ההפרה כי מדובר ביצירה מוגנת. "רק הנחה מוטעית – שיש לה יסוד נאמן – על אי קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה או הרשאה או על כך שאין מדובר בהעתקה – אינה מקימה את ההגנה". "ההגנה אינה מתפרשת על טעות בטיב ההרשאה לשימוש בתמונה או בזהות הבעלים בזכות היוצרים בתמונה".
בענייננו, הנתבע לא ידע להצביע על מקור המגנט. הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי מדובר ביצירה מוגנת. הנתבע הנו בעל חנות המכילה אלפי פריטים. הוא מודע, לדבריו,לחוק זכות יוצרים, וחזקה עליו כי ידע כי הצילום, אשר ניכר בו כי הוא אמנותי ופרי תכנון, עריכה, יצירה והשקעה ניכרים – הנו יצירה מוגנת אשר אל לו להציג למכירה ללא רשות בעליו.
הפיצוי
השיקולים בקביעת הפיצוי בשל הפרת זכויות יוצרים נגזרים משתי מגמות יסוד בדיני זכויות יוצרים: פיצוי בעל הזכות המוגנת בגין נזקיו, מחד גיסא, והרתעת המפר והציבור, מאידך גיסא.
לעניין גובה הפיצויים שיש לפסוק לתובע הפנו שני הצדדים לפסקי דין שמשקפים לדעתם את רף הפיצויים ההולם בנסיבות העניין – הנתבע לקולא והתובע לחומרא. מעיון בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, כמו גם פסקי דין אחרים, עולה כי אין בפסיקה תעריף אחיד להפרת זכויות יוצרים בצילום ומשרעת הפיצויים שנפסקו היא רחבה מאוד. (הערת מחבר הסיכום: במסגרת פסק הדין הובאה טבלה המציגה מנעד רחב מאוד של פסיקת פיצויים).
לאור ובעיקר – היקף ההפרה הנמוך, הרווח הממשי שצמח לנתבע לא היה רב ולאור התנהלות הצדדים במהלך הדיון, נקבע כי הנתבע יפצע את התובע בגין הפרת הזכות הכלכלית בסך של 3,000 ש"ח, בגין הזכות המוסרית בסך של 5,000 ש"ח ובהוצאות משפט ושכר טרכת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח.
(C) כל זכויות היוצרים שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. לעורכי הדין ממשרדנו ניסיון עשיר ומומחיות מיוחדת בזכויות יוצרים. הינכם מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ולהצעת מחיר.
