הפרת זכויות יוצרים של ברדוגו

הרקע והטענות המרכזיות בתביעת זכויות היוצרים

ביום 16.8.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת נועה גרוסמן בת"א 53689-10-17 ברדוגו נ' ד.איתןת / ר. להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ. אותו עניין נסוב סביב הטענה להפרת זכויות יוצרים בצילום אוויר ייחודי של מתחם הבולענים בים במלח. לטענת התובע הנתבעת הסירה את לוגו הצלם שהוטבע על יצירתו כך שסימן המים שכלל את שמו בתחתית הצילום הוסר ונחתך ממנו. עוד הוא טוען כי בחלקו העליון של הצילום, הוספו אלמנטים גרפיים ליצירה בעזרת עיבוד מחשב, דבר ששינה את פני היצירה וזו הוצגה באתר הביאנלה. התובע עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 320,000 ש"ח וצווי מניעה קבועים.

הנתבעת טענה שביצעה פרויקט אדריכלי ביולוגי שמתייחס לאסון האקלוגי בים המלח. נטען כי היצירה נלקחה מאתר אינטרנטי חינמי זר. הצילום הופיע בו במסגרת כתבה על מדינת ישראל ללא מתן קרדיט לתובע או איזכור שמו. עוד טענה הנתבעת, כי חיתוך החלק התחתון של הצילום, ככל שהכיל את לוגו התובע, לא נעשה על ידה וכי בעת שהצילום הגיע לחזקת הנתבעת, כבר היה חסר לוגו התובע בחלקו התחתון.

הכרעת בית המשפט

1. אין כלל ספק שצילום כשלעצמו, אינו רק שיקוף של הרגע, לחיצה סתמית על כפתור המצלמה. צילום מהווה יצירה מוגנת לכל דבר הזכאית להגנה לפי חוק.
2. לאור עדותו האותנטית, בית המשפט שוכנע שהתובע הוא זה שצילם את היצירה. אינדיקציה נוספת לכך שהצילום הוא פרי יצירתו של התובע, נקבע שעוד לפני קרות האירוע נשוא התביעה, פרסם התובע את הצילום בפלטפורמת אתר האינטרנט הייעודי שלו. סעיף 64(1) לחוק זכות יוצרים קובע חזקה לפיה "מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא כי אותו אדם הוא יוצר היצירה".
3. הזכות הכלכלית – נועדה לשם כך שהיוצר הוא שיפיק את הרווח הכלכלי הצומח מיצירתו, בין במישרין ובין בעקיפין ע"י מכירת הרישיון להשתמש בה.
4. הזכות המוסרית ומתן הקרדיט ליוצר חשובים, לא רק בשל זכותו הטבועה ששמו יקרא על שם "ילדי רוחו", פרי יצירתו. הקרדיט מתקשר גם לתועלת הכלכלית שהיוצר מפיק מן היצירה. הן בממון והן בבניית מוניטין מקצועיים, שיזרימו לו הכרה ואף הזמנת עבודות וממון בעתיד.
5. הנתבעת הציגה בתערוכת הביאנלה בוונציה את יצירתה האדריכלית, המבוססת בין השאר על האסון האקולוגי והדימוי הרפואי של יצירת תאים חדשים בים המלח. הנתבעת עם אדם נוסף כתבו מאמר מדעי קצר ביחס לפרויקט אשר יכלל במסגרת קטלוג מדעי שיפורסם במסגרת התערוכה ויספק תיאור מילולי של הפרויקט (סעיף 17 לתצהירה של רות). למאמר צורפו תמונות, לרבות הצילום נשוא התביעה. הצילום עם העיבוד שביצעה לו הנתבעת הופיע גם במאמר שפורסם, וגם בקטלוג/ספר התערוכה.
6. הצילום המקורי שביצע התובע עבר עריכה ושינויים. חציו התחתון (שם מופיע הלוגו של התובע בפינה השמאלית התחתונה) קטוע. על גבי החלק העליון מופיעות הדמיות האיים המלאכותיים אותם הציגה הנתבעת בביאנלה. ניתן אפוא לומר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הנתבעת עשתה שימוש בצילום במסגרת השתתפותה בביאנלה תוך ביצוע שינויים מהותיים בו.
7. הצילום היווה תשתית וחלק מן המצג האמנותי של הנתבעת, אשר סייע בידה לבסס ולהמחיש את הדימוי אותו הציגה בביאנלה.
8. האם לנתבעת קמה הגנת שימוש הוגן? דוקטרינת השימוש ההוגן נועדה לאפשר את קיומם של שימושים מסוימים, הנתפסים כרצויים מבחינת התכלית החברתית שהם משרתים, אף אם שימושים אלה מפרים זכות יוצרים. מקובל על בית המשפט כי הפרויקט לא אמור היה להניב מסחריים מיידים לנתבעת או למפיקים. אולם, אופי בלתי מסחרי ואפילו פילנתרופי עשוי להימצא בלתי מספיק כדי ששימוש מסוים ביצירה ייחשב כשימוש הוגן כאשר לשימושים האחרים נודע משקל יתר. הצגת הפרויקט בביאנלה כה חשובה מניב מוניטין לא מועטים. הפרויקט נועד לעורר עניין בארץ ובחו"ל. הגם שמטרת השימוש ואופיו לא היו בעלי משמעות מסחרית או רווחית-מיידית, בית המשפט מצא כי עצם הצגתו בביאנלה בוונציה שהיא מכובדת ומפורסמת ברחבי העולם, מקנה ללא ספק יוקרה ומוניטין.מטרת השימוש ואופיו היו אמנותיים ואידאולוגיים אבל ליצירה ככלל יש גם משמעות מבחינת מוניטין והכרה בינלאומית. כפועל יוצא מכך, ניתן בהחלט לומר כי להצגת הפרויקט הייתה גם משמעות ממונית והפקת רווחים לעתיד לבוא, הנובעת באופן טבעי מההשתתפות בביאנלה.
9. הצילום של התובע היווה אבן אחת מתוך הפסיפס, אך באבנים אחרות של הפסיפס ידעה הנתבעת לפנות לבעלי הזכויות ולבקש את רשותם. כך למשל, הנתבעת עצמה הצהירה כי פנתה לקבל אישור מגב' ננסי מרשבורן ממרכז שרלוט לטיפול בעוברים, לצורך שימוש בחומרים שלהם וכן פנתה לקבלת אישור מעיתון "הארץ".
10. אשר למימד הזמן: יש שהצורך בפרסום מיידי ודחוף עשוי לשמש אינדיקציה ולהוות "שימוש הוגן". לא כך בענייננו. מועד התערוכה בביאנלה היה ידוע זמן רב מראש, כך שניתן היה להיערך מבחינת איתור החומרים ואישורם של כלל בעלי זכויות היוצרים. עובדה היא הנתבעת אכן נערכה וטרחה לקבל אישורים מבעלי זכויות אחרים.
11. הנתבעת הציגה מצג שהיא בעלת הזכויות בצילום נשוא התביעה. עובדה זו כשלעצמה, מקשה מאד ללקבל את הטענה כי נעשה במקרה זה שימוש הוגן ביצירה, שהרי אם הנתבעת הציגה בזמן אמת כי היצירה בבעלותה על אף שלא כך הדבר, חותרת היא תחת התכליות של דוקטרינת השימוש ההוגן.
12. האם לנתבעת קמה הגנת שימוש אגבי? שימוש כזה הוא בראש ובראשונה שימוש אקראי, כך למשל, כאשר נקלט ביצוע של שיר, או שנראה ציור או צילום תלוי על קיר, בסרט שהוסרט באתר שבו תלוי הציור או הצילום או הושמע השיר ברקע. במקרים אלה המצלמה וציוד ההקלטה מעתיקים את היצירה או ביצועה, אך בשל האופי האקראי של השימוש – פוטר הדין את המבצע. האינטרס הציבורי הוא כי אמנים יוכלו ליצור, כאשר ברקע היצירה עשויות להיקלט יצירות אחרות המצויות באתר הצילומים. הווה אומר: שימוש נחשב אגבי, כאשר היצירה האחרת משתרבבת לרקע היצירה החדשה, כאשר אין ליוצר החדש שליטה ישירה או עקיפה על כך.
13. בענייננו, יצירתו של התובע הופיעה במיצג של הנתבעת אך לא באופן אקראי או אגבי אלא בכוונת מכוון. יצירתו של התובע היוותה חלק ממארג המיצג של הנתבעת, וסייעה לבטא את הרעיון בדבר חיים חדשים בים המלח ע"י יצירת איים מלאכותיים.
14. האם קמה לנתבעת הגנת מפר תמים? בעיקרון, הגנת מפר תמים עומדת למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה בה נעשה שימוש. רק במקרה בו הונח יסוד נאמן  כי המשתמש הניח באופן מוטעה לאי קיום זכות יוצרים ביצירה, אזי תקום למפר הגנת מפר תמים. הנחה סתמית אינה מספקת בעניין זה. האם עשיית שימוש בצילום שנלקחה מתוך אתר זר ברשת האינטרנט, שזהות יוצרה אינה ידועה, היא בגדר שימוש בתום לב? התשובה לכך שלילית על פי החלטת בית המשפט.
15. אמצעים רבים עומדים לפני גופים כאלה ואחרים, לרכוש צילום בדרך המלך ולשלם את תמורתו. לא הייתה כל סיבה שהנתבעת לא תרכוש צילום, במחיר לא גבוה, תוך כיבוד זכויות היוצרים של היוצר. מעבר לכך, אני מוצאת כי הפניה לאתר זר, "חינמי" כהגדרתה של רות בסעיף 25.1 לתצהירה ונטילת צילום דווקא ממנו, ללא ביצוע ניסיונות סבירים לאיתור בעל זכות יוצרים ביצירה, שקולה כנגד עצימת עיניים מכוונת שאינה מקימה הגנת מפר תמים. יש משום התנהלות בעייתית של מי שביקש לבצע שימוש ב"ממצא אינטרנטי", ללא ניסיון כלשהו לאיתור בעליו. ניתן אף לומר כי זו היא מעין קלות דעת או אדישות, לאפשרות כי תיפגענה זכויות יוצרים כתוצאה מהשימוש באותו "ממצא אינטרנטי". מי שפונה לאתר שזהותו אינה ברורה ואין אפשרות ליצור קשר מובהק עם הבעלים או העורך שלו, מתנהל כבר בשלב זה באופן בעייתי העשוי לפגום בהגנת "מפר תמים". דווקא הקלות בה ניתן ליטול צילומים ותמונות מתוך אתרי אינטרנט שונים, קל וחומר אתרים "חינמיים" ו"עמומים", מחייבת כל אחד, קל וחומר גוף רציני ובעל מעמד כפי שהנתבעת טוענת להיות, במשנה זהירות.

הסעדים

אשר לסעד של צו מניעה קבוע : התובע טוען, כי ההפרה נמשכת עד עצם היום הזה. למרות שהביאנלה כבר הסתיימה והתערוכה אינה מוצגת לקהל הרחב, הוכיח כי ניתן לרכוש את קטלוג התערוכה או להוריד אותו מתוך הקישור לאתר התערוכה. נראה כי הנתבעת אינה מפרסמת עוד את הפרויקט. הפרסום נעשה ע"י קישור המופץ דרך אתר התערוכה, עליו אין לנתבעת שליטה. לפיכך, בית המשפט סבור שאין מקום למתן צו מניעה.

ביחס לפרסום עתידי שיהיה תלוי בנתבעת, בית המשפט סבר שאין מקום ליתן צו, אולם כדי להגן על זכויות התובע נקבע כי בכל פרסום עתידי חדש של הפרויקט ככל שייעשה, תתווסף בעמוד הרלוונטי בו מופיע הצילום של התובע או בסמוך אליו, הערה בדבר זכות היוצרים של התובע בצילום, והשינויים שבוצעו בחלק העליון שלו.

הפיצוי הכספי: בשקלול הפיצוי נלקח בחשבון כי נתבעת נוספת שילמה מיד עם הגשת התביעה 20,000 ש"ח וכי הצעה זהה הוצעה לה והיא סרבה. בפסיקה ניתן לראות מגמה של עליית התעריף. התובע הביא ראיות לגובה דמי רשיון גבוהים ששולמו לו. הפרויקט כולו הגם שהאדיר את שמה של הנתבעת כגורם אדריכלי ויצירתי, לא נועד למטרת רווח ישיר. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת תחויב סך כולל של 40,000 ש"ח.

עוד חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.

תובע סדרתי

לא ראוי להשתמש בכינוי "תובע סדרתי" שאבק זלזול נלווה אליו. העובדה שהתובע נלחם בנחישות רבה כדי למנוע הפרת זכות יוצרים ביצירותיו, אינה עומדת לגנותו אלא לזכותו. במיוחד על רקע מצב לא פשוט של אי כיבוד זכות יוצרים השורר במקומותינו. באין רשות אחרת, על בית המשפט לעמוד בפרץ.

גם אין מקום להתייחס לצילום כנטול איכויות מיוחדות שהרי הנתבעת בחרה בצילום זה מבין צילומים רבים אחרים לעטר את יצירתה שלה.

(C) כל זכויות היוצרים שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג.