זכויות יוצרים: מהי מסכת מעשים?

ביום 4.9.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, מפי כבוד השופט יניב הלר, בת"א 56470-10-18 ברדוגו נ' עיריית חיפה. אותו עניין עוסק בהפרת שני צילומי אוויר שביצע הצלם ישראל ברדוגו בשמי חיפה בחמישה פרסומים בפייסבוק, ובשאלה האם מדובר ב"חבילה אחת" של הפרות – מסכת מעשים אחת או לא, ומה הפיצוי הראוי להפרות שביצעה עיריית חיפה.

אחת המיצירות שבמחלוקת (מתוך פסק הדין)
מתוך פסק הדין: היצירה המרכזית שבמחלוקת

מהי מסכת מעשים אחת?

מהי "מסכת אחת של מעשים" על פי חוק זכות יוצרים? פרשנותו של החוק טמונה בראש ובראשונה בפרשנותו הלשונית-מילולית, בשים לב לתכליתו של החוק. המשמעות שונה מבחינת מהי הזכות המופרת. למשל: בית המשפט פסק כי יש לחייב בפיצוי נפרד בגין כל "סדרת ייצור" נפרדת של דגלים. מדיניות משפטית ראויה, כך נפסק, מובילה לראייה של כל "סדרת ייצור" שכזו כנבדלת מחברתה, אף שבפועל בכל סדרה יוצרו אותם המוטות בדיוק, כך ש"הזכות המופרת" בכל סדרות הייצור הייתה זהה.

מבחן "המסכת האחת" אינו מבחן טכני של ספירת הזכויות המופרות, אלא מבחן מהותי – של הקשר בין הפרה אחת לאחרת. מסכת היא דברים שנקשרים זה בזה – יש למצוא את המחבר בין פעולה אחת לחברתה, בין פרסום אחד למשנהו. על בית המשפט לחפש אם יש קשר ישיר המחבר בין הפרות שונות. ייתכן כי כמה זכויות יופרו באותו אירוע ספציפי, אולם כל זכות תעמוד לעצמה.

הקביעה מהי "מסכת אחת" לעניין זכויות יוצרים היא תלויית הקשר, היגיון ושכל ישר. יש לבחון, בין השאר, האם ההפרות נעשו באופן זהה לחלוטין (האם למשל פורסמה אותה הודעה מילולית בסמיכות לתצלום, שמא כבענייננו הוצמד התצלום להודעות מילוליות שונות), והאם ניתן לראות בהן חלק מסדרה המהווה פרסום אחד כולל. כאשר הקשר בין הפרסומים רופף, אף אם ההפרות הן של אותה הזכות, הרי שניתן לראות בפרסומים הפרות נפרדות.

נסיבות ענייננו: אין מדובר ב"מסכת מעשים אחת"

בענייננו המחלוקת נסובה ביחס ל-5 פרסומים בפייסבוק, כאשר ארבעה מתוכם הם של צילום איצטדיון סמי עופר מהאוויר, ואף שניים מתוכם בסמיכות זמנים מסוימת (פער של שבוע בין פרסום אחד לשני). ועדיין – כל פרסום הועלה בנפרד, בלא קישור לקודמו, לכל פרסום לווה מלל אחר, וכל פרסום עומד בפני עצמו ואינו מתייחס לקודמו. המכלול מלמד כי אין כאן לא "סדרה" ולא "מסכת", אלא פשוט שימוש חוזר באותה התמונה, המתעדת אצטדיון נאה בעיר חיפה, לצרכיה של העירייה, בהקשרים שונים. ביקש המפרסם מטעם הנתבעת "לקשט" את אתר הפייסבוק בתמונות נאות, ועשה – בהקשרים ובמועדים שונים – בתצלומיו של התובע כבשלו.

אין זכאות לפיצוי נפרד בגין עגמת נפגש

אין לשלול פיצוי מובחן בגין עוגמת נפש בנפרד מפיצוי על פגיעה בזכות המוסרית, אולם זהו היוצא מן הכלל ולא הכלל. למשל, כאשר יצירתו של אומן מנופצת, יש מקום להבחין בין סתם "פגיעה במוניטין" הקשורה לזכות המוסרית, לבין "עוגמת נפש" של מי שרואה את יצירתו, פרי עמלו, מושחתת עד היסוד.

החשש הוא לכפל פיצוי, ועוגמת הנפש אמורה להיכלל, בדרך כלל, בתוך הפיצוי הכולל שניתן בלא הוכחת הנזק.

הפיצוי הראוי בגין הפרת זכויות היוצרים

יש להבחין בין ההפרות "הראשונות", דהיינו בין השימוש הראשון בתצלום ללא הרשאה לבין ה"הפרות הנוספות". הזכות הכלכלית הופרה 5 פעמים. הזכות המוסרית הופרה שלוש פעמים.

בפיצוי ללא הוכחת נזק, לא רק שהתובע אינו נדרש להוכיח קיומו של נזק, אלא שגם האפשרות לנתבע להוכיח העדר נזק היא מוגבלת מאד. כך למשל נקבע כי הטענה לפיה ההפרה לא הניבה פירות, וכי לבעל הזכות לא נגרם כל נזק, אינה יכולה לסייע למפר. משהוּכחה הפרה, זכאי בעל הזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק לנוכח ההנחה הכללית כי עצם ההפרה גורמת לנזק.

התמונות נחשפו לצופים רבים מאוד, במשך שנים ארוכות (בין שנה לארבע שנים ומעלה), מצד שני – ברשת חברתית, שהיא בעלת אופי "קליל" יותר ופורמלי פחות.

נעשה שימוש ביצירות שצולמו על בסיס ניסיון רב שנים של התובע ובהשקעה מרובה, ונגרם נזק אף שלא ברור מהו הנזק הממשי. הצלם צירף לסיכומים תעריפים של רישיונות לשימוש ביצירותיו המוצעות למכירה באתרו בהיקף של עשרות אלפי ש"ח. אין לשלול אומנם כי במשא ומתן ניתן היה להגיע לסכום סופי נמוך יותר עבור כל יצירה, ועבור פרסום חוזר. יש להניח גם כי תצלומים בעלויות שכאלה משמשים בדרך כלל לתצוגה משמעותית יותר מאשר רשומות באתר פייסבוק עירוני.

לעיריית חיפה צמח רווח. התצלומים יצרו תהודה, אהדה ושיתוף לפרסומי הנתבעת. בכך יכול והביאו מספר משתמשים חדשים נוספים לאתרי הנתבעת. עם זאת, הנתבעת לא הפיקה רווח ישיר מן הפרסומים, שנועדו להציג לעיני הציבור את יופייה של העיר חיפה המשתקף מן התצלומים, ותו לא. הנתבעת חסכה לעצמה את עלות רכישתה של זכות השימוש, והשימוש החוזר, בתצלומים מן התובע. זהו עיקר הרווח הכספי שלה, וגם הוא לא דבר של מה בכך.

לפיכך פסק בין המשפט פיצוי של 20,000 ש"ח בגין כל אחת משתי ההפרות הראשונות; 10,000 בגין שלושת הפרסומים הנוספים של תצלום האצטדיון; ו- 8,000 ש"ח בגין כל הפרה של הזכות המוסרית. בסך הכל פוצה הצלם ישראל ברדוגו בסך של 94,000 ש"ח, בתוספת החזר הוצאות וכן שכר טרחת עורך דין של 9,400 ש"ח.

שתפו את הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
דילוג לתוכן