מיקי זוהר חויב ב- 15,000 ש"ח הוצאות

ביום 23.3.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה בת"א 24312-01-21 זוהר נ' עמותת חוזה חדש, מפי כבוד השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע. התובע שבזמנים הרלוונטיים היה ח"כ אשר כיהן בתפקידים יו"ר סיעת הליכוד ויו"ר הקואליציה, טען להתקיימות עוולת לשון הרע בפרסום שהעלתה עמותת חוזה חדש, לפיו "מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר…".

לטענת התובע, מביטוי דמותו מצטיירת כ"דמות מאפיוזית ומסוכנת אשר כל עיסוקה בפלילים, אשר שומה לכלוא אותה מאחורי סורג ובריח ואשר קיים הכרח מיידי להרחיקה מכל תפקיד, יהא אשר יהא."

צלם: אורן כהן, CC BY-SA 4.0 https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0, via Wikimedia Commons

בית המשפט דחה את התביעה. מיקי זוהר חויב ב- 15,000 ש"ח הוצאות.

המבחן הראשון – האם פרסום הנתבעת מהווה לשון הרע

המבחן נעשה בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר (במובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע). כן יש לשים לב לתוכן הפרסום כולו ולהקשר שבו נאמרו הדברים.

בענייננו נקבע כי פרסום תחקיר עיתונאי או ידיעה ממקור משטרתי אודות השתייכותו של אדם לארגון פשיעה, קל וחומר "חייל בכיר" בארגון פשיעה, עשוי להוות לשון הרע, ככל שעולה מהקונטקסט כי מדובר בטענה עובדתית ובארגון פשיעה במשמעותו בדין הפלילי.

ביהמ"ש נסמך על פרשת בושמיץ וקבע כי אין בפרסום כל טענה עובדתית המייחסת לתובע מעשי פשע כלשהם, או מעורבות במעשי פשע נטענים, בין של נתניהו ובין של אחרים. הפרסום כלל אינו מתייחס ל"ארגון פשיעה" כמשמעותו בחוק הפלילי ובשפת בני האדם המקובלת. לפיכך, המשמעות של חברות בארגון פשיעה כמובנה בחוק הפלילי, כלל אינה עולה מתוכן הפרסום והקשרו במדיה הציבורית.

המילים "חייל בכיר", לא רק שאינן בגדר לשון הרע, אלא התובע עצמו השתמש בביטוי דומה ("אני קורא לנתניהו לבוא להוכיח שהנאמנות כלפיו משתלמת ולא להפקיר את החיילים שלו בשטח") וכך גם נאמר עליו בתכנית המקור ("מיקי זוהר – החייל מס' 1 של ביבי") בהקשר לנאמנותו לנתניהו.

המבחן השני – האיזון בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב של איש ציבור

יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם משמעותו של הביטוי מקימה חבות בגין עוולת לשון הרע. כן יש לשקול את זהות הנפגע מהביטוי בייחוד כאשר עסקינן באיש ציבור או ידוען לעומת אדם פרטי מן המניין.

כאשר עסקינן בדמות ציבורית, חשיבותו של חופש הביטוי גוברת מקום שמדובר בהבעת דעה בעניינים ציבוריים ובנוגע לאישים הנושאים תפקידים ציבוריים.

בענייננו, גם אם לפי מבחן המדיניות המשפטית יש באמירה קורטוב של התיימרות לדיווח עובדתי, הרי שהיא בגדר הבעת דעה, שכן המדובר בפרסום המותח ביקורת על התובע כאיש ציבור במסגרת עיסוקיו ומעשיו בנושא בעל עניין ציבורי מובהק, ועלֿֿכן שימוש בביטויים, קשים ככל שיהיו, והשוואת התובע לחבר בארגון פשיעה, הנם בבחינת הבעת דעה, המוגנת בסעיף 15(4) לחוק.

המבחן השלישי – ההבחנה בין הבעת דעה לבין הצהרת עובדה

יש לבחון את כלל הנסיבות ואת קשר הדברים שקדם לפרסום והאופף אותו. בנוסף, יש לערוך הבחנה בין פרסום עובדה, אשר מתיימר לדווח על התרחשות שאירעה במציאות, לבין הבעת דעה, אשר נתפסת בעיני האדם הסביר כפחות פוגענית מהצגת עובדה.

מעיון בפרסומים השונים בכלי התקשורת, לרבות התבטאויות בתוכניות רדיו וטלוויזיה, טורי דעה של עיתונאים וכיו"ב, ניתן ללמוד כי הביטוי "ארגון פשע" הוטח בנתניהו ובנאמניו במפלגת הליכוד זמן רב לפני הפרסום, ונעשה שכיח יותר בקרב חלק נכבד מהציבור הישראלי.

השימוש המטאפורי בביטוי, הינו בעל קונוטציה שלילית מבחינה מוסרית ונורמטיבית, אך הינו, לנוכח הקשר הדברים ולאור הפסיקה הענפה בעניין זה, בגדר הבעת דעה ולא בגדר טיעון עובדתי, ולא משתמע מהאמור שחברי הליכוד עוסקים בפעילות פלילית. הדברים הודגשו במטרה להדגים את נפיצות הביטוי, בהקשרו הפוליטי-המטאפורי, אשר גורמת לכך שהקורא הסביר יתפוס אותו כהבעת דעה וכמטבע לשון גרידא.

הוכרע כי הפרסום אינו מתיימר להציג לקורא עובדות, וודאי שאינו מייחס לתובע חברות בארגון פשיעה כמשמעותו בדין הפלילי. משכך, הקורא הסביר של הפרסום לא ייחס לתובע חברות בארגון פשיעה, מעורבות בפלילים בכלל ובהקשר של תיקי נתניהו בפרט. הביטוי "ארגון הפשע של נתניהו" בהקשר של פרסום התובע נגד מפגיני בלפור, ועל רקע השימוש בביטוי זה בכלי התקשורת, מבהיר מיד לקורא הסביר, כי מדובר במטאפורה הנטועה במישור הפוליטיולא במישור הפלילי.

הקורא הסביר יבין, כי הביטוי שנאמר על ידי תנועת מחאה ששמה "קריים מיניסטר", במענה להאשמותיו של התובע את מפגיני בלפור בבריונות ואנרכיזם, שם את הדגש על נאמנותו והתמסרותו המלאות של התובע, במסגרת תפקידו הציבורי, לשירות מטרותיו של נתניהו במישור הפוליטי ותו לא.

ביחס לחלקו השני של המשפט, נאמר כבר לא אחת בפסיקה, כי הביטויים "מסית" ו-"משקר" אינם חריגים בנוף הוויכוח הפוליטי הציבורי ובנסיבות שבהן הם נאמרו, גם הם אינם מהווים לשון הרע.

לפיכך הוכרע כי הפרסום כמשמעותו בעיני האדם הסביר בהקשר הקונקרטי של הפרסום, אינו מהווה לשון הרע, אלא ביטוי מטאפורי מתחום הפולמוס הפוליטי.

בית המשפט ציין כי הוא מוקיע התנהלות ושיח מתלהם ומלבה עוינות, ואולם בכך אין כדי לבסס תביעת לשון הרע כנדרש על פי החוק.

למעלה מן הצורך ציין ביהמ"ש כי גם אם היה מוכרע שמדובר בפרסום עובדתי שמזכה בהגנת החוק, עדיין התוצאה הסופית הייתה זהה, שכן חלקו הראשון של המשפט חוסה בצילה של הגנת הבעת דעה בתום לב על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי, הקבועה בסעיף 15(4) לחוק, וחלקו השני של המשפט – חוסה תחת הגנת סעיף 15(10) לחוק, ש"הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", ביחס לדברי התובע על המפגינים.

התביעה נדחתה והוטלו על התובע הוצאות הנתבעת בסך 15,000 ₪.

(C) כל זכויות היוצרים שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. לעורכי הדין ממשרדנו ניסיון עשיר ומומחיות מיוחדת בניהול הליכים משפטיים בגין לשון הרע. הינכם מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ולקבלת הצעת מחיר.

שתפו את הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
דילוג לתוכן