מה הפיצוי האפשרי למספר פרסומים של אותה לשון הרע

ביום 6.10.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2855/20 פלוני נ' פלונית. במוקד אותו פסק דין עלתה השאלה האם המגבלה שבסעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע, שלפיה לא ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשל "אותה לשון הרע" יותר מפעם אחת, שוללת את האפשרות לפסוק יותר מפיצוי אחד בגין מספר פרסומים, העוסקים באותה מסכת לשון הרע? או שמא, בנסיבות מסוימות, ניתן לפסוק אף יותר מפיצוי אחד ללא הוכחת נזק, בהתחשב במספר הפרסומים. ובמילים אחרות: מה הפיצוי האפשרי למספר פרסומים של אותה לשון הרע (ללא הוכחת נזק).

כידוע, לפי חוק איסור לשון הרע ניתן לקבל פיצוי סטטטורי, ללא הוכחת נזק, שהיקפו מוגבל. במקרים מסויימים יעמוד עד 70,000 ש"ח ובמקרים אחרים עד כ- 140,000 ש"ח (סכומי המקסימום האפשריים צמודים למדד). השאלה היא אם מעוול מפרסם את אותו הפרסום (לשון הרע) במספר מקומות, האם אפשר לקבל פיצוי בגין כל פרסום בנפרד, בשים לב לכך כי סעיף 7א(ד) לחוק קובע כך: "(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת."

בית המשפט העליון, בדעת רוב, הכריע כך:

1. במנגנון הפיצוי ללא הוכחת נזק, טמונה הנחת עבודה כפולה: מחד גיסא, התובע איננו נדרש להוכיח כי נגרם לו נזק; ומאידך גיסא, המזיק איננו יכול לחמוק מאחריות, בטענה כי לא הוכח שגרם לנזק.
2. לפיצוי ללא הוכחת נזק יש שתי תכליות עיקריות: האחת – תכלית תרופתית, שנועדה להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ולשפות את הניזוק בגין נזקים שנגרמו לו; השנייה – תכלית חינוכית-הרתעתית, שמטרתה להכווין התנהגות, ולהחדיר לתודעה הציבורית את החשיבות שבשמירה על שמו הטוב של האדם, וההימנעות מפגיעה בו.
3. לכך יש גם להוסיף שיקולי מדיניות, ולהתאים את המסגרת המשפטית הקיימת לעידן הטכנולוגי, שבו הביטוי ברשתות החברתיות מגלם נדבך משמעותי ונכבד מן השיח הציבורי.
4. אשר על כן, כדי לבחון אם פרסום מהווה אותה לשון הרע, מציע בית המשפט העליון שלושה מבחני עזר לשופט: האחד, בוחן את תוכן הפרסומים, ובפרט אם קיים דמיון ביניהם. לפי מבחן זה, כאשר תוכן הפרסומים דומה, אך לא זהה, תיבדק התוספת לפרסום החדש לעומת קודמו. אם ימצֵא כי התוספת שבפרסום החדש היא משמעותית, כזו שמחריפה את הפגיעה בניזוק, הנטייה תהא לראות את הפרסום החדש כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי. לעומת זאת, אם יתברר כי הפרסום החדש אינו מוסיף דבר מהותי על האמור בפרסום הקודם, הנטייה תהיה לראות את הפרסום הראשון, ואת זה שלאחריו, כפרסום אחד. השני, בוחן את הזמן שחלף מפרסום לפרסום. ככל שחלף זמן רב יותר, בין פרסום אחד למשנהו, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים הללו, כפרסום נפרד, לגבי המסלול הסטטוטורי, וכך גם להפך. מבחן זה מניח, כי כאשר מעלים מתהום הנשייה פרסום מסוים, ואף אם תוכנו זהה לפרסום שקדם לו, הנזק שב ומתגבש אצל הניזוק מחדש, ולוּ רק משום שזה נאלץ לעבור מסכת מזיקה נוספת, לאחר שהפרסום הקודם נדחק במידה מסוימת מן התודעה. לכך יש להוסיף את ההנחה המובנית, שלפיה חלוף הזמן בין הפרסומים, עשוי לחשוף את הפרסומים העדכניים לנמענים חדשים, שלא נחשפו קודם לכן לפרסומים הקודמים. והשלישי, בוחן את זהות הנמענים, ביחס לכל אחד מהפרסומים. במסגרת מבחן זה, תיבחן ה'במה' שעל גביה נעשו הפרסומים. כאשר מדובר למשל ברשתות חברתיות, נדרש לבחון באיזה עמוד או פורום פורסם כל אחד מהפרסומים, ומיהם הגורמים שנחשפו להם. ככל שניתן להוכיח קיומה של שׁוֹנוּת בין זהות הנמענים, מפרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים, כפרסום נפרד לגבי המסלול הסטטוטורי, וכן להפך.
5. בית המשפט העליון מציין כי מדובר במבחני עזר בלבד, ובזמן אמת נדרשת מלאכת איזון והפעלת שיקול דעת מן היושב בדין, בעת יישומם של המבחנים בכל מקרה ומקרה.