ביום 9.12.2024 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו, מפי כבוד השופט רון גולדשטיין בת"א 39402-10-19 כוכבא ואח' נ' דהן פרץ. אותו עניין עוסק בתביעת זכויות יוצרים באמנות רחוב (street art). שני אמני רחוב – יונתן כוכבא ודמיאן טבק – טענו בכתב התביעה כי הנתבעת העוסקת בצילום עשתה לעצמה מנהג לצלם אמנות רחוב ולנצל אותן כאילו היו האמנות שלה.
התובעים טענו בתביעה כי הנתבעת ניצלה את יצירותיהם לצרכים מסחריים והפרה גם את זכויותיהם המוסריות ביצירות, הן על דרך מחיקת הקרדיט וניכוסו והן על ידי שינוי היצירות. התובעים דרשו פיצוי של 400,000 ש"ח.
הכרעת בית המשפט (כללי)
1. אמנות רחוב זכאית להגנת זכויות יוצרים אם היא עומדת בתנאים הקבועים לכך בדין
בית המשפט מתאר בפסק דינו מהי אמנות רחוב ואת התפתחותה של אמנות זו לאורך השנים. בית המשפט קבע כי עצם ביצוע יצירת אמנות במרחב הציבורי, להבדיל מביצועה על גבי "קנבס" או במסגרת דיגיטלית, אינו גורע מערכה האמנותי או ממעמדה כיצירה מקורית. אמנות רחוב, בדומה לכל צורת אמנות אחרת, עשויה בהחלטה לגלם השקעה יצירתית משמעותית, מיומנות טכנית גבוהה, וביטוי אישי ייחודי של האמן. העובדה כי היצירה ממוקמת במרחב הציבורי, להבדיל ממוזיאון או גלריה, אינה מפחיתה מערכה האמנותי או מהצורך להגן על זכויותיו של היוצר.
2. לא כל שימוש באמנות רחוב היא מותרת
בית המשפט דחה באופן עקרוני וכללי את הטענה לפיה שימוש ביצרות אמנות רחוב הוא "שימוש מותר" כהגדרתו בסעיף 23 לחוק זכות יוצרים.
תכליתה של הוראת דין זו הינה, לאפשר לציבור לבצע פעולות שגרתיות במרחב הציבורי בו מוצגות יצירות מסוג אדריכלות, פיסול או אמנות שימושית באופן קבוע, מבלי להפר את הוראות חוק זכויות יוצרים ומבלי לבקש את הסכמת היוצר או לשלם לו תמורה על כך. יצירות אלו, המוצגות במרחב הציבורי מהוות, במילים אחרות, "חלק מהנוף". הציבור מפיק הנאה אסתטית מיצירות אלו ולכן מוצדק לאפשר לו להפיק הנאה מהן גם באמצעים בלתי ישירים.
על מנת להראות כי עסקינן בשימוש מותר לפי סעיף 23 לחוק, לא די להראות כי מדובר ביצירה הממוקמת בקביעות במקום ציבור אלא יש להראות, בנוסף, כי עסקינן באחד משלושת סוגי היצירות הבאות: "יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית". יצירות אמנות רחוב במובנן המקובל, אינן בגדר יצירת פיסול. אף לא ניתן לומר כי מדובר ביצירה אדריכלית.
האם יצירת אמנות רחוב היא יצירת אמנות שימושית? התשובה היא שלילית.
אמנות שימושית היא אמנות פונקציונלית, המיועדת לחפצים שימושיים, והיא נותרת כפופה לפונקציות של אותם חפצים. תחומה הרחב של האמנות השימושית כולל קרמיקה, רהיטים, זכוכית, עור, עבודות מתכת, טקסטיל, כלי נשק. אוסיף, כי בשים לב לכך שסעיף 23 לחוק מתמקד באמנות שימושית הממוקמת בקביעות במקום ציבורי, דומה כי אמנות שימושית שכזו יכולה להיות, למשל תאורת רחוב אומנתית, שערים דקורטיביים, מתקני הצללה מעוצבים, מתקני ישיבה (ספסלים) מעוצבים, ועוד. גם הפסיקה בישראל התייחסה למאפיין פונקציונלי זה של אמנות שימושית אשר הינה בת הגנה מכוח חוק זכות יוצרים. בכל הנוגע ליצירות רחוב במובנן המקובל, לא מתקיים בהן כל תפקיד פונקציונלי כאמור. על כן לא ניתן לסווגן ככלל כ"יצירות אמנות שימושית". מסקנת הדברים היא כי אין רלוונטיות, ככלל, להגנת השימוש המותר המעוגנת בסעיף 23 לחוק, בכל הנוגע להפרת זכות יוצרים באמנות רחוב שאינן בגדר יצירת פיסול או יצירת אמנות פונקציונלית.
3. האם אי חוקיות פוגעת בזכויות היוצרים של אמנות רחוב?
אמנות רחוב מאופיינת לעיתים באי חוקיות. אי-חוקיות לכאורית הנובעת מאופן הצבת היצירה, למשל בדרך של ונדליזם או של הסגת גבול, ובלא קבלת היתר או אישור מבעל הנכס שעליו נוצרה היצירה. ואולם אין במאפיין אפשרי זה כדי לשלול את עצם קיומה של זכויות יוצרים (הנבחנת ע"ב מבחן מקוריות ויצירתיות). אין בחוק זכות יוצרים הוראה השוללת זכות יוצרים מטעמי חוק, מוסר, תקנת הציבור או מדיניות משפטית ראויה.
4. קושי אפשרי בזיהוי היוצר
לעתים, יש קושי אפשרי וממשי לזהות את בעל זכות היוצרים. במקרה שכזה מקובל לומר כי מדובר ביצירה "יתומה", קרי ביצירות שנוצרו על-ידי אמן שזהותו אינו ידועה או שלא ניתן לאתרו. אמנות רחוב נוצרת לעיתים ללא היתר, מה שמוביל אמנים להסתיר את זהותם כדי להימנע מהשלכות משפטיות; קהילת אמנות הרחוב מתאפיינת במסורת של שימוש בכינויים וזהויות חלופיות כחלק מהאתוס התרבותי; חלק מהאמנים רואים באנונימיות ערך אמנותי וחברתי; ולעיתים היצירות נוצרות באופן הדרגתי על ידי מספר אמנים, מה שמקשה על זיהוי יוצר יחיד.
סוגית היצירות היתומות מוסדר כיום בסעיף 27א לחוק זכות יוצרים ומחייב את המשתמש לשקוד באופן סביר לאיתור בעל זכויות היוצרים ביצירה לפני השימוש.
5. שימוש אגבי ביצירה
מהו שימוש אגבי ביצירה? כוונת הדברים היא לשימוש ביצירה במסגרת צילום אורבני או צילום פנורמי, קרי שלא בדרך של צילום היצירה עצמה בתקריב, אלא שילובה בתמונה רחבה המתעדת ממרחק מסוים פינת רחוב, בניין אחד או "בלוק" של בניינים, שכונה וכיו"ב. סעיף 22 לחוק זכויות יוצרים קובע כי במקרה כזה קיים היתר לעשות שימוש ביצירה המוגנת בזכות היוצרים, כל עוד השימוש בו הוא "אגבי".
שימוש אגבי מותר, לעניין זה, הוא בראש ובראשונה, אך לא רק, שימוש אקראי; לכן, למשל, ניתן לעשות שימוש ביצירה כאשר ניתן לראותה בסרט שהוסרט באתר שבו תלוי הציור או הצילון, כגון ברחוב שבו מוצב שלט פרסומת. המבחן הקובע, לעניין זה, כפי שצוין בספרות, הוא כי השימוש האגבי לא יתמקד ביצירה באופן שהשימוש יאבד מאופיו האגבי והיצירה תהפוך למעשה לנושא הצילום.
6. תרבות אמנות רחוב מבוססת על שיתוף והשראה הדדית
מאפיין אפשרי נוסף נוגע לאופייה הייחודי של תרבות אמנות הרחוב המבוססת, במקרים רבים, על רעיונות של שיתוף והשראה הדדית. ישנה גישה מלומדת הגורסת כי בכל הקשור לאמנות רחוב יש לבצע התאמה של דיני זכויות היוצרים למאפייניה המיוחדים, תוך הבחנה קרדינלית בין שימושים מסחריים ללא מסחריים.
הכרעת בית המשפט (ביחס לנסיבות הקונקרטיות של התיק)
א. בית המשפט קבע כי היצירות נשוא התביעה זכאיות להגנת זכויות יותרים בשים לב ליצירתיות וההשקעה בהן.
ב. אין בטענה שאין לאכוף את זכויות היוצרים משום שהאמנים "אינם מוכרים". ראשית, מחומר הראיות עולה מסתברת יותר גרסת התובעים כי הם אמנים מוכרים וידוכים בתחום של אמנות רחוב; ושנית, ממילא גם אם לא היה מוכח כי מדובר באמנים מוכרים, אין בכך כדי לגרוע מזכות היוצרים המוקנית להם ביצירות שיצרו.
ג. אין ממש בטענת הנתבעת כי היצירות נוצרו ללא היתר, בשים לב לקביעה הכללית כי אפשרות לאי חוקיות אינה פוגמת בזכויות היוצרים. ממילא, הטענה לא הוכחה והנטל להוכיחה הוא על הנתבעת.
ד. אין ממש בטענה לפיה אין להכיר בזכויות יוצרים ביצירה שנהרסה או נמחקה, שכן אין בעובדה זו כדי לפגום בזכויות היוצרים ביצירה. יצירות אמנות רחוב מעצם טיבן ומהותן הן יצירות ארעיות וגלומה בהן ההנחה, כי בבוא היום יימחקו, יהרסו או אף יושחתו. יחד עם זאת, עצם העובדה כי מדובר לעתים רבות ביצירות זמניות אינה גורעת מזכות היוצרים. אין ספק כי כל היצירות שנוצרו היו מקובעות עם יצירתן על הקיר בו צוירו. די בכך כדי לקיים את דרישת הקיבוע. אין משמעותה של דרישת הקיבוע כי העותק המקורי של היצירה חייב לשרוד את כל תקופת קיום זכות היוצרים.
ה. אין לקבל את טענת הנתבעת שהיה קושי בזיהוי התובעים. ככל שעסקינן באמנות רחוב, אפשר ויש מקום להגמשה מסוימת של הכללים המעוגנים בסעיף 27א לחוק זכות יוצרים, בדבר שימוש ביצירה שבעל זכות היוצרים בה אינו ידוע או לא אותר (אם לא ניתן היה לזהותו או לגלות את היוצר לאחר "שקידה סבירה"). אלא שבענייננו היצירות נחתמו על ידי התובעים, ובחלקן אף היה כתובת אתר אינטרנט ליצירת קשר. הנתבעת העידה שלא עשתה ולו מאמץ כלשהו לאיתור התובעים.
ו. הנתבעת עשתה שימוש ביצירות התובעים כברפרודוקוציה של היצירה שצולמה ללא סביבתה מבלי שהדבר היווה משום "שימוש אגבי". פרסמה את היצירות בפוסטים, תוך מצג כאילו היא יצרה את היצירות. הגדילה הנתבעת לעשות ובכתבה במאקו טענה כי היא הוסיפה את אלמנט היד לציור "ינשוף עם יד", דבר שלא היה נכון, ובחלק מן ההפרות לא הציגה את היצירות במלואן, תוך שהיא חתכה את חתימת היוצר. בית המשפט קבע כי ההפרות בוצעו מטעמים מסחריים.
ז. שימושים אלה מפרים את זכות היוצרים של התובעים ואת הזכות המוסרית.
ח. לעניין הפיצוי: בית המשפט לא נתן משקל כלשהו לתום הלב של הנתבעת שסברה כי אין זכויות יוצרים באמנות רחוב. מבחינת היקף ההפרה מדובר בהפרות בודדות ואף חד פעמיות. ניתן משקל רב לחומרת ההפרה של הזכויות המוסריות של התובעים. הפרה זו הייתה שיטתית. כמעט כל היצירות הועתקו על-ידה לאחר ש"חתכה" מקטעים שונים מהיצירות. הנתבעת אף "חתכה" את חתימותיו של טבק ז"ל מכל היצירות שיצר, וכן את חתימתו של כוכבא משתי יצירות שיצר. ובמיוחד, כאמור לעיל, ביחס ליצירה "ינשוף עם יד" שייחסה לעצמה מרכיב מרכזי ביצירה. והכל למטרה מסחרית.
ט. לעניין הפיצוי ניתן משקל גם לנזק הממשי שנגרם לתובעים ובכלל זה למרכיב עוגמת הנפש לרבות בשל הפגיעה הממשית בזכות המוסרית.
י. בית המשפט פסק לטובת התובעים 130,000 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח והוצאות משפטי בסך 7,500 ש"ח.
(C) כל זכויות היוצרים בסיכום שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. לעורכי הדין ממשרדנו ניסיון עשיר ומומחיות מיוחדת בניהול הליכים משפטיים בגין הפרת זכויות יוצרים. הינכם מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ולקבלת הצעת מחיר.
