ביום 3.5.2015 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת ריבה ניב, בת"א 3731-04-12 לביא ואח' נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ בנוגע לצילומי מסך בהם שנעשה בהם בכתבות ביקורת לסרטון שעשו התובעים.
וכך קבע בית המשפט:
1. רקע
ביום 10.2.12 פורסם במדור "ועדת המדרוג" במוסף עיתון "הארץ", תמונה המהווה צילום מסך מיצירת התובעים. תחת התמונה נכתב "הסרטון הוויראלי "שיט שתל אביבים אומרים". אם רק היה פחות מביך ויותר מצחיק". ביום 16.2.12 פורסמה במהדורה המודפסת של עיתון "עכבר העיר" כתבה הנושאת הכותרת "הכל דיבורים". בכתבה, שעסקה בתופעת ה"סלנג" התל אביבי, פורסמו, בין היתר, ששה צילומי מסך מתוך הסרטון. ביום 17.2.12 פורסמה המהדורה המקוונת של עיתון "עכבר העיר" ואף בה הופיעה אותה הכתבה תחת שינויים קלים.
לטענת התובעים, כיוצרי הסרטון- הינם בעלי זכות היוצרים בו. בפרסומים האמורים, הפרה התובעת את זכות היוצרים שלהם וכן את הזכות המוסרית, שכן לעמדתם, לא ניתן להם מזכה כראוי להם. התובע 3, אשר מוזכר כצלם ועורך בסיום הסרטון- כלל לא מוזכר בפרסומים. לטענתם, מהווים הפרסומים האמורים העתקה של יצירתם, פוגעים בזכותם הכלכלית והמוסרית ויוצרים מצג שווא וגניבת עין.
2. האם הופרו זכויות יוצרים?
על פי סעיף 11 לחוק זכות יוצרים, על מנת שפרסום ייחשב העתקה, יש לבחון האם נעשה שימוש ביצירה או בחלק מהותי ממנה. זהו שלב הבדיקה הראשוני. "מהו אותו חלק? ניתן לומר, כי מדובר בחלק שתרומתו ליצירה מורגש, ולאו דווקא חלק גדול. המבחן איכותי ולא כמותי". בענייננו, עסקינן בסרטון המוגן מכוח היותו "יצירה קולנועית". נשמת אפו של הסרטון איננה התמונות המופיעות בו באופן בודד- כי אם התנועה, הקול והשילוב ביניהם.
הנתבעת לא שדרה או הקרינה את הסרטון נשוא כתב התביעה. התובעים אף אינם טוענים כך, כי אם היפוכו של דבר- לשיטתם, לו היתה עושה כן התובעת ומצרפת את הסרטון נשוא כתב התביעה- היה ניתן להם קרדיט ראוי, הואיל ושמותיהם מופיעים בסיום הסרטון, כיוצריו. זאת ועוד, לא ניתן להתרשם כי התמונות שפורסמו בכתבות השונות מהוות "לב ליבו" של הסרטון – אין מדובר בפרסום סצנה מרכזית מתוך הסרטון ואשר מזוהה עמו והתובעים אף לא טענו כן.
אין די בכך שתמונות אקראיות מהסרטון הוצגו בכתבה על מנת שהנתבעת תיחשב כמי שהעתיקה את יצירת התובעים, מקום בו צילום המסך אינו מהווה חלק מהותי מן היצירה. המבחן איננו מבחן כמותי בלבד, ואף לא מבחן טכני – האופן בו נעשתה ההעתקה, כי אם מבחן מהותי.
בנוסף, גם לו בוצעה העתקה, הרי שמדובר בשימוש מותר בהתאם לסעיף 19 לחוק זכות יוצרים ולמבחנים הקבועים שם – מטרות השימוש; אופי היצירה; היקף השימוש והשפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי.
3. האם הופרו זכויות מוסריות?
אופי השימוש ביצירה משפיעה על היקף הקרדיט שיש ליתן. בית המשפט קיבל את עמדת הנתבעת כי אזכור זה של התובעים בסמוך לשם היצירה וכן אזכור שם היצירה תחת צילום המסך, כאשר ניתן להתרשם באמצעות הגידור הוויזואלי השונה כי צילומי המסך נלקחו מאותו המקור – מהווים, קרדיט "בהיקף ובמידה ראויים, בנסיבות העניין". הנתבעת הוכיחה כי נוהג מקובל במקרים דומים הוא, להסתפק באזכור שם הסרטון תחת צילום מסך אחד מתוך צילומי המסך אשר לקוחים מאותה היצירה.
4. הסעד
התביעה נדחתה. בשל הספק בנוגע להיקף הזכויות המוסריות התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
לעיון בפסק הדין במלואו – ת"א (שלום ת"א) 3731-04-12 לביא ואח' נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
