4

ע”א (ת”א) 3437/06 ויסהוף נ’ ויינברג, (טרם פורסם)

ביום 19.7.09 ניתנה החלטתו של כבוד השופט ישעיהו שנלר בע”א 3437/06 ויסהוף נ’ ויינברג, (טרם פורסם) בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

אותו עניין נסוב סביב שתי יצירות אמנות. האחת, צילום שצילם מר ויינברג בטכס יום הזיכרון לחללי צה”ל בשנת 1991 ובו ניבטים פניו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין כשראשו מוטה הצידה והוא משיר מבט לנקודה רחוקה, כשמאחוריו ברקע דגל ישראל. השניה, מדליה שיצר מר ויסהוף בשנת 1998 לבקשת המטבעה המלכותית הנורבגית הנושאת את דיוקנו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, כחלק מסדרת מדליות של זוכי פרס נובל לשלום.

בבית משפט קמא, (בית משפט השלום, ת”א-יפו, בת”א 31376/05 מפי כב’ השופטת מארק-הורנצ’יק דליה), נקבע כי המערער העתיק את הצילום למדליה, באופן הפוגע בזכויות היוצרים של המשיב בצילום וחייבו בתשלום פיצוי כספי.

ובין היתר, כך נקבע בהחלטת בית המשפט:

1 .   הדין החל בנסיבות העניין הינו חוק זכות יוצרים הישן.

2 .   צילום אמנותי, בשונה מצילום “בנאלי” (העתקה פשוטה של אוביקטים ומסמכים) זכאי להגנת זכויות יוצרים.

3 .   החלק המוגן ביצירות צילום

גישה אחת גורסת כי אין הגנה על תוכן הצילום אלא אם מתלווה אליו בימוי של אתר הצילום. תוכן הצילום יהיה מוגן אם היוצר ביים את הסצינה ולא הסתפק בפעולה המכנית של הקפאת המציאות כפי שהיא. לפי גישה זו, הצילום בפני עצמו מוגדר כיצירת אומנות מוגנת, אך ההגנה אינה מתפרסת לתוכן הצילום, כך שכל אחד רשאי לצלם את אותן תמונות, באותן זוויות וליצור בעצמו עותק מושלם של הצילום.

גישה אחרת גורסת כי ההגנה משתרעת גם על צילום ללא ערך אמנותי וללא ביום, העומד בסטנדרט נמוך של “מקוריות”. התפיסה העומדת מאחורי גישה זו היא שאין תצלום ולו הפשוט ביותר, אשר אינו מושפע מאישיותו של המצלם הבוחר לצלם ברגע מסויים בקומפוזיציה נכונה, תוך התחשבות באלמנטים נלווים של תאורה וצל…

כעיקרון, מקובלת עלי, כאמור, הקביעה כי צלמים בז’אנר זה, שאינם מעורבים בהכנת הדמות והעמדתה לצילום, זכאים לזכויות יוצרים ביצירות הצילום. אך, מידת ההגנה והשאלה אם הופרה הזכות תלויות במידת היצירתיות והמקוריות שבא לידי ביטוי ביצירות העומדות לדיון…

האיזון הראוי לדעתי מחייב הבחנה ברורה בין הגנה לצילום עצמו, ובין הגנה לדמות המצולמת. הצלם אינו בעל הזכויות בפוזיציה בה נלכדה הדמות, בתווי פניה, פרטי הלבוש וביוצא באלה מאפיינים של הדמות שאינם תוצר מקורי ויצירתי שלו, הגם שהם מבטאים מידה כזו או אחרת של השקעתו ומיומנותו בצילום.

4 .   הדיון הנדרש על מנת לקבוע שבוצעה העתקה

השאלה אם הועתק “חלק ניכר” מן היצירה המוגנת – כמשמעותו של מושג זה בסעיף 1(2) לחוק – צריכה להיבחן לפי השאלה האם העתקה מבחינת איכותה היא ברמת דויק מספיקה ליצירת דמיון מהותי בין היצירות בכללותן וכשלמות אחת. הבחינה תהיה מתוך ראייה כוללת של האלמנטים אשר יש בהם כשלעצמם מידה של מקוריות.

לא די בדמיון בין מאפייני הדמות עצמה, שכן מימלא דמותו של אדם ידוע תהיה דומה בכל היצירות העוסקות בה. כך, שמקור הדמיון בין היצירות עשוי להיות נעוץ בעובדה כי היצירות עוסקות באותה אישיות על כל מאפייניה.

דמיון המעלה חשש להעתקה של חלק ניכר מן היצירה הוא דמיון לא רק בין הדמות המשתקפת בכל אחת מן היצירות, אלא גם ברקע, בצבעים ובגוונים, וכיוצא באלה מאפיינים של היצירות העומדות לדיון.

5 .   מן הכלל אל הפרט

מידת ההגנה שראוי להעניק לצילום או תמונה של דמות מקורית שהיא יצירתו של היוצר, המוגנת היא עצמה בזכויות יוצרים, רחבה ממידת ההגנה שראוי להעניק לצילום דמותו של רבין ז”ל שהיא דמות ציבורית מוכרת וידועה שהייתה נתונה כל העת תחת עדשות המצלמה. הצילום העומד לדיון אינו צילום עיתונאי-דוקומנטרי של רגע יחודי ואין הוא מתעד “סקופ” עיתונאי או מצב נדיר או מיוחד. המשיב הגיע לאירוע כעיתונאי ומוקם יחד עם הצלמים האחרים שצלמו גם הם את רבין ז”ל באותו זמן בפוזיציות כאלה ואחרות.

אכן, אין להמעיט מהשקעתו המקצועית והיצרתית של המשיב, שבחר להגיע אל הטכס מצויד במצלמה מקצועית ובעדשה מיוחדת באורך מוקד של 300 מ”מ ובמפתח צמצם של 2.8 שאפשרו לו לצלם את רבין ז”ל ממרחק רב ובזווית ייחודית.

דא עקא, שכפי שנקבע בפסיקה, מבחן ההשקעה (עבודה) אינו מבחן אקסלוסיבי, ועדיין שאלה היא האם ראוי בנסיבות העניין לפרוס את ההגנה לא רק על הצילום עצמו אלא גם על תוכנו שעיקרו הוא מאיפייני דמותו ולבושו של רבין ז”ל והפוזיציה המיקרית בה נלכדה הדמות בעדשת מצלמתו של המשיב.

הגעתי למסקנה, כי זכות היוצרים של המשיב בצילום אינה משתרעת על תוכנו שהוא בעיקרו מאפייני דמותו של רבין ז”ל. אין זה ראוי בעיני כי נתוניה הפיזיים של  דמותו של יצחק רבין ז”ל יחסו תחת ההגנה לזכויות יוצרים למשיב, ובכך נמנע, החל מהרגע שבו נלכדה הדמות כפי שנלכדה בעדשת מצלמתו של המשיב, מכל אמן אחר להעמיד את הדמות באותה פוזיציה ביצירותיהם, גם אם נסמך על הצילום.

לפיכך, הפרתה של הזכות תתגבש רק במקרה שבו בחינת שתי היצירות העומדות לדיון, בכללותן וכשלמות אחת, להבדיל מהתבוננות על הדמות היא לעצמה, תעיד על דמיון מהותי המגבש את יסוד העתקה בסעיף 1(2) לחוק.

המדובר במקרה זה, בצילום של דמות ציבורית מוכרת, באירוע פומבי, בהעדר כל השפעה של הצלם על הפוזיציה של הדמות ומיקומה, ובצילום שהפך עם השנים להיות מזוהה עם הנצחת ראש הממשלה המנוח.

המסקנה העולה, כי למעשה זכות היוצרים בצילום אכן מוקנית לצלם ועל-כן מי שיעתיק הצילום כצילום יפר זכותו זאת.

אולם, מעת שמדובר בצילום דוקמנטרי, ובאופן שלא הצלם הוא שעיצב את “הדמויות”, אין הזכות חלה על הדמות עצמה ועל אחת כמה וכמה בהיותה מוכרת וידועה.

6 .   סוף דבר: משום שמקורו של הדמיון בדמותו המשקפת של יצחק רבין ז”ל במדליה ובין זו שבצילום נעוץ בעובדה ששתי היצירות עוסקות באותו אדם, אין מדובר בהעתקה ולכן הערעור התקבל והחלטת בית משפט קמא בוטלה.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד. ההדגשה המצויה בציטוטים (לרוב) אינה במקור.