ביום 6.5.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו, מפי כבוד השופט חגי ברנר בעניין ת"א 18254/07 אפרים נ' דפוס יעיל בע"מ ואח'.
אותו עניין נסוב סביב השימוש שעשו הנתבעים בשיר בחרוזים שנכתב לרגל חתונתה של חברתה של המחברת (התובעת) ב-12 הזמנות חתונה אחרות.
וכך קבע בית המשפט הנכבד:
1. האם התובעת היא מחברת היצירה? על מי נטל ההוכחה?
התובעת טענה כי היא זו שחיברה את היצירה בשנת 2003, וטענה זו נתמכה בעדות חברתה. מנגד הנתבע 2 (מר נתן הויכרך) הציג מספר הזמנות הנושאות את השיר שהודפסו, כך לטענתו, לפני שנת 2003.
התובעת טענה כי מדובר בהזמנות "מפוברקות", אשר הודפסו במיוחד לצרכי ההליך המשפטי. התובעת אף הגדילה לעשות והזמינה למתן עדות את אחת מ"מזמיני ההזמנות המפוברקות" אשר עדותה שמטה את הבסיס לטענות ההגנה של הנתבעים.
מכיוון שהכלל המשפטי שכל בעל דין צריך להוכיח את טענותיו הרי שהתובעת הביאה ראיות לכאורה לכך שהיא זו שחיברה את השיר בעוד שהנתבעים כשלו בהוכחת טענת הגנתם .
2. מידת ההשקעה והיצירתיות הנדרשת להגנת זכויות יוצרים
העובדה שהושקע זמן קצר ביותר בחיבור השיר, היא כשלעצמה אינה שוללת את זכותה של התובעת להגנת זכות יוצרים. הכלל הוא שדי במידה מינימלית של השקעה ויצירתיות על מנת שיצירה תזכה להגנה בתור יצירה ספרותית. העובדה שהשיר שבמחלוקת אינו יצירת מופת ספרותית, בלשון המעטה, אינה שוללת את זכותה של התובעת ליהנות מזכות היוצרים בו.
3. סכום הפיצוי (והחקיקה הרלבנטית)
מכיוון שמדובר בהפרות שבוצעו טרם החוק החדש, חל עליהן הדין הקודם.
הנתבעים טענו, כי בהתאם לרע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ נ' חדד יש לראות במכלול ההפרות כהפרה אחת. בית המשפט קבע, כי אין עניין חדד דומה לעניין זה. מדובר בשתים עשרה הפרות נפרדות שבוצעו במועדים שונים זו מזו, עבור מזימינים שונים, ולכן לא ניתן לראות בכך אקט מפר אחד.
לפי סעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים, 1924 רשאי בית המשפט לפסוק לזכות התובע פיצויים ללא הוכחת נזק בגין כל הפרה בשיעור שלא יפחת מ-10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪.
בית המשפט קבע כי לבית המשפט שיקול דעת לפסוק אף סכום נמוך מן הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בס' 3א' לפקודה וזאת לאור העובדה שרשאי הוא לא לפסוק פיצוי כלל.
לפיכך, ולאור העובדה כי תשע מן ההפרות נעשו טרם שליחת מכתב התראה מטעם התובעת ושלוש הפרות בוצעו לאחר מכתב זה הרי שיש להעמיד את הפיצוי בגין שלושת ההפרות האחרונות על מלוא הסכום (20,000 ₪ לכל הפרה) ועל כל הפרה טרם מכתב ההתראה להעמיד את הפיצוי על סכום של 3,000 ₪.
הטעמים לפיצוי זה הם: א. באותה עת לא ידעו התובעים כי התובעת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירה; ב. מדובר בשיר שחובר כלאחר יד; ג. אין ליצירה ערך כלכלי כלשהו ולא נגרם לתובעת נזק כלכלי כלשהו (הפיצוי משרת תכלית של ענישה וחינוך); ד. התובעת ידעה על ההפרה כבר בשנת 2003 והשתהתה במשך 4 שנים; ה. התובעים מרוויחים מעבודת ההדפסה, יהא תוכנו של הטקסט כאשר יהא.
לפיכך יש להעמיד את הפיצוי הכולל בגין הזכויות החומריות בסך של 87,000 ₪.
4. הפגיעה בזכות המוסרית
התובעת טענה להפרת זכויותיה המוסריות בשיר – הן בכך שהשיר עבר שינויים בחלק מן ההזמנות המפרות והן בכך ששמה של התובעת לא נזכר בתור מחברת השיר.
בית המשפט קבע, כי אין לדרוש מן המפרסם לציין את שמו של מחבר שיר על הזמנת חתונה שכן מעשה שכזה יהיה תמוה. בהזמנת חתונה הדגש מוסב על החתן והכלה ולא על מחבר אלמוני של חמשיר פשטני. איש אינו מצפה באמת ובתמים כי יצירה מעין זו תישא את שמו של מחברה.
עוד ציין בית המשפט, כי הואיל וזכותו של המחבר היא ששמו ייקרא על יצירתו "בהיקף ובמידה המקובלים", עליו נטל הראיה להוכיח באיזה היקף ומידה, אם בכלל, נהוג לציין את שמו של המחבר בפרסומים מסוג זה. התובעת לא הרימה נטל זה ולא הוכיחה כי מקובל לציין את שמו של מי שחיבר חמשיר המתנוסס על גבי הזמנת חתונה.
גם השינויים שנערכו בחמשיר, לא הצליחו לשכנע את בית המשפט, כי יש בהם כדי להפחית מערכה של היצירה או לפגוע בשמה או בכבודה של התובעת (במיוחד ששמה של התובעת כלל אינו ידוע למקבלי ההזמנות). זאת ועוד, גם אם היה מדובר בשינויים ביצירה המווים סילוך או פגימה, הרי שמדובר בפגיעה של מה בכך, בהתאם לסעיף 4 לפקודת הנזיקין.
5. ראשי הנזק הנוספים
לטעם בית המשפט יש טעם רב לפגם בריבוי ראשי הנזק שנתבעים כולם בגין אותו מעשה עוולתי ממש. הגם שמעשה אחד יכול להצמיח מספר עילות תביעה, ברור שאין מקום לפסוק פיצויים באופן מצטבר בגין כל עילה ועילה, מעל ומעבר לנזק המוכח בפועל. במקרה דנן הפיצוי הכולל שנפסק לפי הפקודה, בלא צורך בהוכחת נזק, מהווה פיצוי הולם בהחלט בגין מעשיהם של הנתבעים, במיוחד כאשר התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו בעין. לפיכך, אין כלל צורך לדון בשאלה האם עומדות לתובעת עילות התביעה הנוספות שפורטו לעיל, שכן גם אם התשובה לכך היתה חיובית, לא היה מקום להכפיל, לשלש ולרבע את סכום הפיצויים מעבר למה שנפסק בגין העילה של פגיעה בזכות היוצרים.
6. סוף דבר
הנתבעים נדרשים לשלם ביחד ולחוד סך של 87,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.
