ביום 21.4.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו, מפי כבוד השופטת, סגנית הנשיא, שושנה אלמגור בת"א 30644/06 חליבה נ' פלג מארגני תערוכות בע"מ.
אותו עניין נסוב סביב השאלה אם הופרו זכויות היוצרים של התובע בקונספט עיצובי שהכין התובע עבור תערוכת הנתבעת בשנת 2005, בתערוכה מאוחרת יותר שערכה.
וכך קבע בית המשפט:
1. הדין החל – הדין הישן.
התובע טוען כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים ביצירתו (קונספט עיצובי לתערוכה שארגנה הנתבעת בשנת 2005) (להלן: "היצירה המקורית") בתערוכה אחרת שארגנה בשנת 2006 (להלן: "היצירה המפרה"). לפיכך, ובהתאם לסעיף 78 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, הדין החל על מקרה זה הינו חוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "החוק הישן") ופקודת זכות יוצרים, 1924.
2. הגדרת היצירה כיצירה אמנותית
האם קונספט עיצובי לתערוכה יכול להוות יצירה אמנותית, כהגדרתה בחוק הישן? ראשית, יצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה או מיומנות של יוצרה, באופן כזה שיקנו לה אופי שונה משל מרכיביה – ודי במידה צנועה ביותר. בנוסף, ישנם מספר מבחני עזר להערכת יצירה כ"יצירה אמנותית":
א. מבחן הבחירה: האם עמדו לנגד עיני היוצר אפשרויות מספר שבהן היה יכול לבחור לעצב את המוצר כדי לבטא את הרעיון שהתכוון אליו;
ב. מבחן כוונת היוצר: האם היוצר הביא בחשבון בעת עיצוב צורת המוצר גם שיקולים שאינם מוכתבים מהשיקול הפונקציונלי או התועלתי – קרי: שיקולים יצירתיים;
ג. מבחן קבלת הדבר בציבור: האם הציבור רואה במוצר אלמנט אמנותי כלשהו;
ד. מבחן נכונות הציבור לשלם כסף: אם מאן דהוא מוכן לקנות את היצירה בסכום העולה על ערכה השימושי;
ה. מבחן הרמה האסתטית המינימלית;
ו. מבחן האמנות לשמה.
לצורך יצירת היצירה בחר התובע גופנים, הקנה לה צבעים המייחדים אותה וסידר את האותיות בצורה מסוימת. התפיסה העיצובית באה לידי ביטוי בסמליל שיצר לתערוכה, וכן עלֿֿגבי נייר מכתבים, עלונים וקטלוג, אשר עוצבו עלֿֿפי דרישותיה של הנתבעת. התבוננות ביצירה לאורם של המבחנים שהתוותה הפסיקה מחייבת ללא ספק את המסקנה שהיא עונה לגדר ,,יצירה אמנותית" כפי שהגדירוֹ המחוקק…
3. הדימיון בין היצירות
היצירה המפרה זהה ברובה ליצירה אשר יצר התובע. הדמיון רב, למעט שוני מסוים בגון הצבע וכמובן, השוני בספרה הקלנדרית. כלל הוא כי לצורך קביעה שיצירה הועתקה אין צורך להיווכח שכל פרט ופרט ביצירה המקורית וביצירה המפרה זהים לחלוטין, אלא על קיבוץ נקודות הדמיון בין השתיים לפסול הסברים מסתברים לדמיון – כגון פעולתה של יד המקרה. דברים אלה מודגשים בעדות מנהלת הנתבעת, שיש לראות בהם משום הודאה בדימיון בין היצירות.
4. הבעלות ביצירה המקורית.
הכלל הוא כי מחברה של יצירה הוא בעל זכות היוצרים, עם שלושה סייגים בצידו. הנתבעת מבקשת לבסס את הגנתה על הסייג הקבוע בסעיף 5(1)(א) לחוק לפיו:
[…]אם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והגלופות או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דברֿֿערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי, אם אין כל הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הגלופה או ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים[…]
בהתאם לקביעת בית המשפט היצירה המקורית אינה צילום או תמונה וכי "פיתוחים" הינם (בהתאם לסעיף 35(1) לחוק:
[…] כתובות קעקע, פיתוחיֿֿאבן, חיתוכיֿֿעץ, חיקוקים ושאר יצירות כיוצא בזה, פרט לצילומים[…]
אין לראות בכל יצירה אמנותית שניתן לחקות כפיתוח אלא רק כאשר מטבעה יועדה היצירה לשמש אמצעי להפקה המונית של שעתוקים באֵי-אלו אמצעים טכניים. היצירה בענייננו לא נועדה לכך ולכן גם אינה בבחינת פיתוח. מכאן שהחריג לכלל הקבוע בסעיף 5(1)(א) לחוק איננו חל, ולפיכך אין צורך לדון בשאלה האם הוכח תשלום תמורה בעד היצירה.
בנוסף, לא הובאה כל ראיה המעידה על הסכמת התובע להעברת זכויות היוצרים ביצירה ממנו לנתבעת.
משלא התקיים החריג לכלל נותרה זכות היוצרים בידי יוצר היצירה, התובע, ובעשותה שימוש ביצירה הפרה הנתבעת זכותו זו.
5. פיצויים בגין הפרת זכויות היוצרים
בהתאם לדין הישן, פיצויים סטטוטוריים יש לפסוק בשיעור שלא יפחת מ-10,000 ₪ ושלא יעלה על 20,000 ₪. לאור האמור, בתוספת השיקולים שיש לשקול בחוק החדש קבע בית המשפט שיש לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪.
6. עוללות
גניבת עין: התובע לא הוכיח מוניטין וחשש להטעיית הציבור ולכן יש לדחות את התביעה בעילה זו.
גזל סוד מסחרי: היצירה אינה יכולה להיחשב "מידע עסקי שאינו בנחלת הרבים", שרהי נועדה להיות מוצגת לעיני כל. אין מדובר בסוד מסחרי. לפיכך, יש לדחות את התביעה בעילה זו.
הטעיה: יסודות עוולת הטעיה בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 מתקיימים. קהל לקוחות התערוכה עלול היה ללכת שולל ולסבור בטעות כי העומד מאחורי עיצוב הסמליל הוא "סטודיו גולד" ולא התובע. בנסיבות המקרה, בית המשפט לא ראה לנכון לפסוק סכום נוסף על הפיצוי שנפסק בגין הפרת זכויות היוצרים.
עשיית עושר ולא במשפט: הואיל והתובע עמל ויצר את העיצוב ואילו הנתבעת השתמשה ביצירתו שנה נוספת מבלי ששילמה לו תמורה על כך, והואיל והנתבעת עוסקת בארגון תערוכות ובהפקתן – יש לקבוע כי הנתבעת פעלה בחוסר תוםֿֿלב. ברי שהייתה מודעת לעובדה כי היא מבקשת להעתיק את היצירה, ולא הוגן היה להשתמש בה לצורך עיצוב היצירה המפרה. אם כן, יסודותיה של עוולת עשיית עושר ולא במשפט התקיימו כאן, אך לא הוכח כי זכייתה של הנתבעת עולה על הסך של 25,000 ₪ שכבר נפסק.
7. סוף דבר
התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת נדרשת לשלם לתובע 25,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.
