ביום 24.6.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו, מפי כבוד השופטת אביגיל כהן, בעניין ת"א 43508/08 ארדוב נ' מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) ואח'.
אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות היוצרים של תובע בעקבות איור המופיע על כריכת ספר שהוציאו הנתבעים.
וכך נקבע בפסק הדין:
1. רקע
התובע, צלם עיתונות, אשר הגיש תביעה על סך של 150,000 ₪ כנגד 2 נתבעות. הנתבעת 1 היא מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים. הנתבעת 2 היא חברה העוסקת בתחום ההוצאה לאור והיא שהוציאה את הספר "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים".
התובע טען כי איור שהופיע על שער הכריכה של הספר, בין היתר, הפר את זכויות היוצרים שלו בצילום שצילם עשר שנים קודם לכן.
הנתבעת 1 טענה כי האיור לא צויר על ידי התובע וכי ככל שהופרו זכויות היוצרים, הרי שהנתבעת 2 היא האחראית הבלעדית לכך – כאחראית להסדרת זכויות היוצרים בהפקת הספר. בנוסף, טענה כי בהתאם לס' 58 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 היא לא ידעה ואף לא יכלה לדעת על כך ולכן אין לחייב אותה בפיצוי כלשהו.
לאור האמור, שלחה הנתבעת 1 הודעת צד ג' לנתבעת 2.
הנתבעת 2 הכחישה את הזכויות הנטענות של התובע, את עילות התביעה ואת סכום התביעה.
2. האם הופרה זכותו של התובע ביצירתו? (כן)
זכות יוצרים היא זכות בלתי מוחשית שעיקרה הזכות למנוע מאדם אחר לקחת על עצמו את פרי עמלו של היוצר. צילום נחשב כיצירה אמנותית המוגנת על פי החוק הישן וגם על פי החוק החדש.
בשונה מהנטען על ידי הנתבעות שטענו כי צילום התובע היא תמונה סטנדרטית, ללא מקוריות או יצירתיות מיוחדת המהווה "צילום דוקמנטרי" בהתאם לפסק הדין של כב' השופט שנלר בע"א 3437/06 ויסהוף נ' ויינברג, הרי שעסקינן בצילומים ממשחקי כדורגל שאין חולק כי צלמים אחרים קיבלו תשלום בעבור זכויותיהם בצילומים שיצרו, וכי לו הנתבעים היו יודעים שהצילום הוא של התובע, היו פונים גם אליו. לכן, הטענה לפיה אין זכויות יוצרים דווקא בצילום דנן, היא טענה שנטענת בדיעבד וגם הנתבעת 2 אינה מאמינה בנכונותה.
בנוסף, נטענה טענה כי האיור על כריכת הספר אינו הצילום אותו צילם התובע. הואיל ומחקירת המאייר עולה כי האיור נולד בהסתמך על שלושה צילומים, כאשר אחד הצילומים הינו צילום התובע ויש דימיון ממשי ומהותי בין האיור לצילום הרי שיש לקבוע שיש הפרת זכויות היוצרים של התובע.
3. החוק החל ומספר ההפרות
החול החל הוא הדין הישן – חוק זכות יוצרים 1911. התובע טען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין 2 הפרות: האחת, בגין הוצאת המהדורה הראשונה של הספר; השניה, לאחר הוצאת המהדורה השניה של הספר (ללא ההפרה) נמכרו ספרים נוספים מן המהדורה הראשונה.
בית המשפט קבע, כי מדובר בהפרה אחת בלבד. מכיוון שלאחר צאת המהדורה השנייה לא ניתן טכנית היה לאסוף את המהדורה הראשונה יש להתייחס להפרה זו כעל מכלול אחד, אשר אירע בתקופת החוק הישן.
4. יש לפטור את הנתבעת 1 מתשלום בגין ההפרה
מכיוון שיש מערכת הסכמית בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 בנוגע לשיפוי בגין הפרת זכויות יוצרים של צד ג' כלשהו וכי בית המשפט שוכנע כי היה זה באחריות הנתבעת 2 לחקור ולבדוק למי שייכות זכויות היוצרים בצילום, אין להטיל אחריות על הנתבעת 1.
5. האם הנתבעת 2 חוסה תחת ההגנה של סעיף 8 לחוק הישן?
הנתבעת 2 הינה הוצאה לאור, בנסיבות העניין אין להחיל לגביה את סעיף 8 לחוק הישן, שכן לא ניתן לומר, שלא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה.
6. הזכות המוסרית
בחוק החדש נקבעו פרמטים על פיהם רשאי ביהמ"ש לשקול את הפיצוי הראוי בגין הפרת הזכות המוסרית ביצירה, גם לגבי הפרות שארעו במועד בו החוק הישן היה בתוקפו.
7. הפיצוי
מעדות הנתבעים בית המשפט שוכנע כי הן פעלו בתום לב ולא הייתה להן כל כוונה לפגוע בתובע. על כן, ולאור מכלול הנסיבות יש לפסוק פיצוי לתובע בסך של 10,000 ₪ בגין פגיעה בזכות היוצרים (הזכות הכלכלית) וב-10,000 ₪ נוספים בגין הזכות המוסרית.
כל צד יישא בהוצאותיו.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.
