ביום 8.7.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, מפי כבוד השופט יעקב שינמן, בת"א 7648-09-08 כץ ואח' נ' רוטמן ואח'.
אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות יוצרים בציור שציירה התובעת ואשר פורסם ללא רשותה על ידי הנתבע באתר האינטרנט שלו, תוך סילוף היצירה באופן הפוגע בכבודה ו/או בשמה של התובעת.
וכך קבע בין המשפט:
1. הצדדים
התובעת 1 הינה אומנית ציירת, העוסקת בתחום מעל 30 שנה ומציירת בכל הטכניקות – שמן, אקוורל, פסטל ורישום. התובעת הציגה 13 תערוכות יחיד בגלריות ברחבי הארץ ובארה"ב, ואף הקימה ומנהלת בית ספר לרישום וציור ריאליסטי הנקרא "מרכז סמדר לציור".
התובעת 2 הינה חברה בבעלותה המלאה של התובעת 1 ובעלת הזכות הבלעדית לקבל את הרווחים ואת התמורות הכספיות הצומחות מהציור ומהפיצויים הכספיים, להם תהיה זכאית התובעת בתובענה זו (להלן ביחד: "התובעת").
הנתבע 1 הוא נכה צה"ל, כבן 70 שנה, אשר עיסוקו בציור, והוא מצייר לסירוגין מזה כ-40 שנה. בציור מוצא הנתבע, לטענתו, לא רק מקצוע, אלא גם כלי שיקומי.
הנתבעת 2 הינה חברה בבעלותו המלאה אשר נתנה שירותי עיצוב ופרסום ואף הפקת קטלוגים.
2. הציור וההפרה
התובעת ציירה ציור על בד בשם "soldiers after war" המוצג בגלריית הקבע של התובעת במחיר של 6,200$ בתוספת מע"מ ואף באתר האינטרנט של התובעת www.smadar.com.
לטענת התובעת ביום 28.8.08 גילתה שהציור שלה מפורסם באתר הנתבע, תוך שינוי בסגנון "pop art", בלא שצוין שמה כיוצרת המקורית של הציור. בכך, יש לטענת התובעת הפרה של הזכויות הכלכליות והמוסריות שלה ביצירה, גניבת עין, מצגי שווא, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, התרשלות, הטעיית הצרכן,הפרת חובה חקוקה והתערבות בלתי הוגנת ובסך כולל של 390,000 ₪.
הנתבע טען להגנתו כי העלאת תמונת הציור לאתר האינטרנט שלו נעשתה בשוגג, בתום לב, והיא הוסרה על ידו וביוזמתו תוך זמן קצר ביותר.
לטענת הנתבע, הוא יוצר את יצירותיו מאפס, כאשר הבסיס ליצירה, הינו תמונה שצילם, או ציור שצייר או ציור שאחר צייר, ואז הוא מתחיל את עבודתו הדיגיטאלית, בשיטה של שכבות על גבי שכבות הנצבעות והמצוירות על השכבה הקודמת, ובכך הוא נותן פרשנות אומנותית משלו לצילום או לציור עליו התבססה העבודה, כאשר בסופו של התהליך, מסיר הנתבע את השכבה התחתונה, דהיינו את הציור או התצלום המקורי עליו התבססה היצירה, כך שנותרת רק העבודה הדיגיטאלית, אשר ביצע על גביה את כל השכבות, ואלה היצירות המתפרסמות באתר הנתבע ושבגינן זכה הנתבע להצלחה אומנותית יחסית מחודשת.
לצורך תרגול ואימון, נוטל הנתבע צילומים וציורים במדיומים שונים המשמשים לו כהשראה וכך עשה לגבי הציור של התובעת, כאשר על ציור זה, החל התובע מבצע ניסיונות שונים ותרגולים שונים של הטכניקה שלו.
תמונה זו, הכוללת את הציור ועל גביו השכבות שהוסיף הנתבע, נשמרת כקובץ במחשב שלו, עליו הוא מבצע את כל עבודותיו.
כך ארע, שבאמצע חודש אוגוסט לשנת 2008, ביקש הנתבע להעלות ציור חדש שלו לאתר האינטרנט, לאחר שסיים את כל פעילות השכבות והסיר את התמונה המקורית, אלא שהסתבר לו בדיעבד כי באותה פעולה שביצע בהיסח דעת ובתום לב, תחת לסמן את שם הקובץ שביקש להעלות לאתר, סימן הנתבע שורה אחת מעליו, ומתחתיו ברשימת הקבצים, וכך קרה שבמקום להעלות את הקובץ הנכון, הועלתה בשוגג לאתר האינטרנט של הנתבע, התמונה של הציור.
לאחר שבועיים כשהבחין בטעות, מיהר להסיר מיוזמתו במהרה את תמונת התרגול, ובכך ראה את הפרשה ואת הטעות כמחוסלים.
3. הכרעת בית המשפט
דין התביעה להידחות. התובענה חרגה מכל פרופורציה הדרושה להגנת זכויותיו של יוצר, גם אם היה ניתן לראות במעשיו של הנתבע הפרה, הרי שהייתה זו הפרה שנעשתה בתום לב, ואולי אף בשוגג לפרק זמן קצר ביותר ובהיקף חשיפה מינורי.
התובענה הוגשה ביום 15.09.08, ללא שנשלחה כל הודעה או התראה מוקדמת לנתבע להפסיק את אותה הפרה, שבעיני התובעת מתוארת כהפרה חמורה שאין כמעט עילה בדין, שאותה הפרה לא נכללת בגדרה, כפי שפורט בכתב התביעה.
יש ציפייה שתובע בטרם יגיש תביעתו, בייחוד כאשר בכוונתו לעתור לסעד של צו עשה, ייתן הזדמנות לנתבע (הפוטנציאלי) לסלק את התביעה ולתקן את העוולה ללא צורך בנקיטה בהליכים משפטיים, שאם לא יעשה כן – לא יהיה זכאי בד"כ להוצאות משפט ולשכר טרחה בהתאמה. אין הוראה שבדין המחייבת תובע במקרה שכזה, לנקוט בהליך של התראה, אך חובה זו קמה ועולה מחובת תום הלב שחלה על הצדדים בניהול הליכים משפטיים בכלל ובבית משפט בפרט.
זאת במיוחד כאשר התובע לא התנגד לצו מניעה קבוע כנגדו ואף הסיר את התמונה מן האתר מיד כשגילה זאת, ולא הייתה לו כל כוונה לעשות שימוש במישרין או בעקיפין בציור ולטענתו השימוש שעשה היה שימוש מתוך טעות ובשוגג.
התובעת, שידעה כי לנתבע אין כל כוונה לעשות עוד שימוש בציור כאמור לעיל, עמדה על המשך ניהול ההליך לצורך קבלת פיצויים, והיא התמקדה ב"עונש" המגיע לנתבע או בפיצוי הסטטטורי המגיע לה לטעמה, בגין כל אחת מההפרות.
התובעת סירבה לכל הסדר פשרה, ובין היתר גם להסדר הפשרה שהוצע על ידי בית המשפט.
ברור היה, כבר מהשלבים הראשונים של הדיון, כי הנתבע הינו אדם מבוגר, נכה צה"ל, שטעה טעות חד פעמית, ומבלי שהפיק ממנה כל תועלת. גם החוק המאפשר להשית פיצוי סטטוטורי מעמיד במבחן את היקף ההפרה ואת תום ליבו של המפר כאחת השאלות הדרושות לצורך שיקול דעתו של בית המשפט בעת פסיקת הפיצויים.
בית המשפט הגיע למסקנה, כי הנתבע הסיר את הפרסום מיד בהזדמנות הראשונה כשנודע לו על הטעות, ואפילו עוד בטרם הוגשה התביעה, אך גם אם הוא עשה זאת מיד לאחר הגשת התביעה מבלי שנשלחה לו כל התראה מוקדמת, די בכך, כך לשיטת בית המשפט, כדי להצביע על תום ליבו, ועל העובדה שכשמאן דהוא, האיר את עיניו לגבי הופעת התמונה באתר האינטרנט שלו, הוא לא התווכח ומיד הסיר את התמונה.
בכל מקרה, היקפה של ההפרה כאן ככל שהייתה, משכה והנזק שהיא גרמה, ייתכן וניתן להגדירה של "דבר מה בכך", שאינו מצדיק נקיטת הליכים.
לכן, גם אם בית המשפט היה סבור שמדובר בהפרת זכויות יוצרים, הרי זה המקרה הנדיר והחריג בו אין להשית על המפר תשלום פיצוי, שכן ההפרה נעשתה על ידי הנתבע בתום לב ומתוך רצון לעשות שימוש הוגן באותה יצירה ולא לצורך העתקתה, שינויה או סילופה.
4. האם פרסום התמונה באתר הנתבע מהווה הפרה של זכויות התובעת – והנפקות בשל כך
הנתבע בשיטת עבודתו, אינו עושה שינוי או סילוף של תמונת המקור אלא הוא משתמש בה כבסיס או כהשראה, ומהלך העבודה על התמונה או בסופה של היצירה שהוא עושה, הוא מסיר את תמונת ציור המקור. תיאור זה של שיטת העבודה לא נסתרה ולא הוצגו לי מקרים בהם הנתבע בסופו של דבר לא הסיר את תמונת המקור למעט המקרה שלפניי, שכאמור קיבלתי את גרסתו של הנתבע, כי העלאת התמונה לאתר בלאו הכי השארת ציור המקור במשך כשבועיים, נבעו מטעות בתום לב ולא מתוך כוונה לעשות שימוש בציור תוך כדי שינויו וסילופו.
מסתבר כי השימוש כאמור בתמונת מקור איננו נדיר. הנתבע טען ואף הוכיח כי התובעת עצמה, עושה שימוש בתמונות מקור של אחרים כדי לצייר ציורים. במהלך הדיון התברר כי התובעת עצמה עושה שימוש בטכניקה זו כאשר היא עושה שימוש ביצירות קיימות, כבסיס לעבודותיה.
לקיחת ציור מקור ושינויו כך שנוצרת בסופו של תהליך יצירה חדשה, אם קיימים קווי דמיון בין היצירה החדשה לבין היצירה המקורית, כל עוד אין חשש להטעיה, לסילוף או לזיוף אינה אסורה ואינה מפרה זכויות יוצרים.
בנוסף, בית המשפט סבר שנעשה שימוש הוגן ביצירה שכן נעשה לשם לימוד והשראה ואינו נושא אופי מסחרי כלשהו.
זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה ופיצוי בלא הוכחת נזק כפוף לשיקולי בית המשפט – אשר כולם נוטים לטובתו של הנתבע.
5. סיכום
אשר על כן, דין התביעה להידחות שכן מעשי ההפרה (ככל שהיו כאלו), אינם מזכים את התובעים בפיצויים ובכלל זה בפיצויים סטטוטוריים.
למרות האמור, לאור העובדה התובע מחק מבלי משים את שמה של הציירת מן היצירה בית המשפט קבע שהנתבעים אינם זכאים להוצאות משפט ו/או לשכר טרחת עורכי דין וכי כל צד יישא בהוצאותיו.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.
