בעלי מועדון אחראים להפרת זכויות יוצרים בתחום המועדון

ביום 6.2.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט אבי זמיר בת"א (מחוזי ת"א) 1738/07 שרים קריוקי בע"מ נ' דיוה גרופ בע"מ ואח'. אותו עניין נסוב סביב השאלה אם בעלי מועדון שהפעילו שתי מסיבות קריוקי חבים בגין הפרת זכויות היוצרים אף על פי שלתקליטן היה רישיון מוסדר מבעלת הזכויות.

וכך קבע בית המשפט:

1. הדין החל

מכיוון שהמסיבות המדוברות נערכו האחת בשנת 2006 והשניה בשנת 2007, הרי שלפי סעיפי המעבר של חוק זכות יוצרים החדש, יש לב

חון את ההפרות לכאורה על פי הדין הישן (חוק זכות יוצרים, 1911 ופקודת זכות יוצרים, 1924).

סעיף 2(3) לחוק הישן קובע, כדלהלן:

"כמו כן תיחשב זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י כל אדם שהרשה, לתועלתו הפרטית, לתיאטרון או למקום שעשוע אחר, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים פרט אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד סביר לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות יוצרים".

משכך, טענת הפרת זכויות יוצרים תתקבל במידה ויוכחכי הנתבעים שידרו את שירי הקריוקי במועדון, באופן מסחרי, ושלא בהסכמתה של התובעת-בעלת הזכויות.

2. הנסיבות בעניינו – הפרה

על פי בית המשפט הנכבד, בעניין ספציפי זה, הוכח על ידי התובעת כי הובהר לתקליטן כי אין די ברישיון שניתן לו להשמעת שירי הקריוקי במועדון על מנת לקיים מסיבות קריוקי, וכי נדרש רישיון נוסף של המועדון עצמו. כמו כן, מצב הדברים הובהר לבעלי המועדון מן התקליטן עתמו ואף באמצעות מכתבים שנשלחו על ידי התובעת.על כן יש לראות בנתבעות 1 ו-2 [חברות בע"מ אשר ניהלו את המועדון באותן תקופות] מפרים עקיפים של זכויות יוצרים.

3. חבות בעלי המניות [הנתבעים 3 ו-4]

מכיוון שהנתבע 3 לא הגיש תצהיר עדות ראשית ומסיבות נוספות, נקבע על ידי בית המשפט כי הוא חב  באחריות אישית מכח ניהול פעיל של הנתבעות 1 ו-2. מנגד, לא הוכחה מעורבותה של הנתבעת 4 במועדים הרלוונטים, ולכן התביעה כנגדה נדחית.

4. גובה הפיצוי

על פי החוק הישן, ניתן לפסוק ללא הוכחת נזק פיצוי בסך של 10,000 – 20,000 ש"ח. בעניינו הוכחו 2 הפרות בלבד. בשים לב לעובדה כי הנתבעים הפעילו את המועדון באופן ניסיוני ופעילותם בתחום זה הופסקה לאור קיומם של הפסדים כספיים, וכי ההפרות בוצעו במתחם מועדון בו לא היו להפרות תפוצה רחבה, נקבע כי הנתבעת 1 ו-2 יחובו כל אחת בפיצוי של 10,000 ש"ח ואילו הנתבע 3 יחוב בפיצוי של 20,000 ש"ח.

בנוסף נפסקו כנגד הנתבעים 1-3 החזר האגרה ו-5,600 ש"ח שכר טרחת עורכי דין.

הערות המחבר

הרישיון שנוצר על ידי בעלת הזכויות בעניין זה, ככל הידוע לי, אינו רישיון סטנדרטי וברגיל, רישיון לתקליטן מבעלי זכויות יוצרים כדוגמת אקו"ם מספיק על מנת שהשמעת מוסיקה בחצרי אולם אירועים לא תיחשב להפרה כלשהי.

בנוסף, נדמה שבית המשפט בעניין זה נקלע לכלל טעות בשאלת הפיצוי. על פי נוסח הדברים בהחלטה השתמע, כי בית המשפט אינו מעוניין לפסוק את הסכום המרבי (40,000 ש"ח) בגין שתי ההפרות – אך בפועל עשה זאת כאשר חייב את הנתבע 3 בחיוב שונה ונפרד מחיובי הנתבעות 1 ו-2.

להבנתי את הדברים, כוונתו המקורית של בית המשפט הייתה כי הנתבע 3, אשר נקבע שחב באחריות אישית, יהיה חייב ביחד ולחוד עם הנתבעות 1 ו-2, על מנת למנוע מצב בו התובעת לא תוכל להיפרע מחברות ריקות מתוכן.

אין להסתמך על האמור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי. האמור אינו חף מטעויות והוא משקף את דעתו של הכותב בעת הכתיבה בלבד. אנו מתמחים בקניין רוחני, ליווי חברות וליטיגציה מסחרית. לייעוץ משפטי פרטני הינכם מוזמנים ליצור עימנו קשר בטלפון 03-6910042 או בדוא"ל לכתובת office@anc-law.co.il. 

שתפו את הפוסט:

דילוג לתוכן