0

זכותו המוסרית של פסל

ב-7 ליוני, 2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מפי כבוד השופטת, סגנית הנשיא, שרה דברת בת”א 5211/08 בר חמא נ’ עיריית קרית גת. אותה תביעה עוסקת בשאלה האם עירית קריית גת מחויבת לתחזק את שני הפסלים אשר רכשה מהתובע על פי מצבם המקורי, והאם התובע זכאי לפיצוי במידה והעיריה אינה עושה כן.

וכך נפסק על ידי בית המשפט:

1. הזכות המוסרית

במקביל לזכות היוצרים של האמן ביצירתו, שהיא זכותו הכלכלית לניצול היצירה, מכיר החוק בזכות נוספת, היא הזכות המוסרית. הזכות המוסרית ביצירה היא זכותו של היוצר כי יצירתו לא תסולף או תשונה באופן שיפגום בה או בשמו של היוצר. זכות זו היא זכות אישית של היוצר, הנובעת מהקשר האישי המיוחד בינו ובין יצירתו. הזכות המוסרית עוגנה בסעיף 6bis לאמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואומנותיות משנת 1886, כפי שתוקנה בפריז בשנת 1971.

הזכות המוסרית  עוגנה לראשונה בישראל בשנת 1981 בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים וכיום היא מעוגנת בסעיף 46 לחוק זכות יוצרים.

המחוקק הישראלי הכיר בשתי נגזרות של הזכות המוסרית. האחת, היא הזכות להיות מוכר כיוצר היצירה. השניה, היא הזכות לשלמות היצירה, המגנה על היצירה מפני פגימה, סילוף או ביצוע פעולות אחרות הפוגעות בשלמותה.

החוק מסייג את הזכות לשלמות היצירה, בקובעו כי היוצר יוכל להתנגד לשינוי ביצירתו רק אם יש בשינוי זה בכדי לפגוע בכבודו או בשמו. הפסיקה קבעה כי לא די בכך שהיוצר נפגע מהשינוי באופן סובייקטיבי, אלא יש לבחון באופן אובייקטיבי האם היפגעותו של היוצר היתה סבירה – האם אכן השינוי פגע בשיקול הדעת אותו הפעיל היוצר ביחס ליצירה. בנוסף, החוק החדש הוסיף מבחן של סבירות שמטרתו לאזן בין האינטרסים האישיים של היוצר ביצירתו לבין אינטרסים לגיטימיים אחרים שעשויים להיות ביצירה, כמו האינטרסים הכלכליים של בעל העותק הפיזי של היצירה, אינטרסים ציבוריים וכדומה.

2. היש חובה לשימור אקטיבי של יצירה או אך מניעה משינוי יזום?

הזכות המוסרית נוסחה כזכות למנוע שינויים אקטיביים ביצירה. לא ברור מנוסח החוק האם הזכות המוסרית כוללת גם את זכותו של היוצר לדרוש שימור אקטיבי של יצירתו; כלומר – האם זכאי היוצר לדרוש כי בעלי היצירה ינקטו פעולות אקטיביות על מנת לשמר אותה? שאלה זו משולבת בשאלה נוספת, הבוחנת האם זכותו המוסרית של היוצר מחייבת את השארת היצירה במקומה, או שבעלי היצירה רשאים להסירה.

שאלות אלה עלו בפסיקה מספר פעמים בטרם חקיקת חוק זכות יוצרים החדש. בכל המקרים דובר ביצירות שהגיעו למצב של הרס מוחלט בעקבות הזנחה של רשות מקומית, וליוצרים נפסק פיצוי בשל הפרת זכותם המוסרית ביצירה.

עם זאת, מאחר וקביעות אלה פוגעות בזכות בעל הקניין ביצירה, הרי שבמקרים מסוימים עשויה זכותו של היוצר לסגת מפני זכות הקניין של בעל היצירה. לא נראה כי סביר לדרוש מכל אחד- הן אדם פרטי והן רשות ציבורית- לשמר לנצח כל יצירה אומנותית שרכש, גם אם אין ברשותו את התקציב הנדרש לכך וגם אם איבד את העניין שהיה לו ביצירה. 

3. נסיבות המקרה הקונקרטיות

עולה בבירור מחומר הראיות כי העיריה שיפצה את האנדרטה (הפסל הראשון שבמחלוקת) שלא לפי התכנון המקורי שלה. ניתן לראות בבירור כי צבע הפסלים מתקלף, כי לוח הזכוכית בפירמידה הוחלף בלוח אטום שאין עליו כל כיתוב, וכי שמות הנופלים נצבעו בצבע זהה לרקע.

הרושם הוא שלאיש בעיריה לא היה ממש איכפת נושא שיפוץ האנדרטה. העירייה, אמנם שלח אנשי התחזוקה לבצע התחזוקה, אך ללא כל הנחיה שנועדה לשמר אופי היצירה. הרי ניתן היה, לצבוע האנדרטה באותו צבע בו נצבעה במקור, והדבר לא נעשה לטעמי מהיעדר אכפתיות, תשומת לב ומחשבה, במיוחד שעה שהתובע נתפס כ”מטרד”, אשר לו דרישות לרוב.

בנוגע לפסל השני – פסל הפרח – אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי הפסל הוזנח והחליד, עד כי בשנת 2007 הוסר בטעות על ידי טרקטור שעבד במקום והושלך לאשפה.

בית המשפט סבור, כי לעיריה הזכות לקבוע את סדרי העדיפויות הכלכליים שלה בבואה להחליט האם לשפץ את האנדרטה אם לאו. העיריה מחויבת לעובדיה ולכלל ציבור התושבים בה, ואין זה סביר לדרוש ממנה לשפץ את האנדרטה על חשבון תשלום משכורות לעובדיה או סיפוק צרכים בסיסיים אחרים של העיר. עם זאת, אין פירוש הדבר שהעירייה פטורה כליל מתחזוקת הפסלים ומשמירת זכותו המוסרית של התובע, ועליה לעשות את מיטב מאמציה לעשות כן במסגרת התקציב העומד לרשותה, ואת הדבר האלמנטרי הזה העירייה לא עשתה.

ישנם ליקויים רבים, שאינם מצריכים השקעה של ממש, שאין כל הצדקה לאי ביצועם. בנוסף, פגמים אחרים נבעו מחוסר רצינותה של העירייה לחובתה לתחזק את האנדרטה. בנוגע לפסל הפרח, העירייה לא טענה שנדרשו תקציבים גדולים לתחזקו ולא נראה כי הייתה הצדקה כלשהי להזנחתו.

משכך, נקבע כי העירייה הפרה את זכותו המוסרית של התובע בשני הפסלים.

4. הפיצויים הראויים

מכיוון שההפרות בוצעו טרם כניסת החוק החדש לתוקף סכום הפיצוי בגין כל הפרה יכול לעמוד על בין 10,000 ש”ח ל-20,000 ש”ח. בשל העובדה, כי ההפרות נמשכו מספר שנים והובילו להרס ממשי של הפסלים; ההפרות לא נפסקו על אף התרעותיו של הפסל ומנגד ההפרות לא הניבו לעירייה כל רווח ונעשו ככל הנראה משיקולים תקציביים ולתובע לא נגרם כל נזק פרט לעוגמת נפש, נקבע כי העירייה תפצע את התובע בסך של 40,000 ש”ח בגין שתי ההפרות וכן תשלם הוצאות משפט בסך של 50,000 ש”ח נוספים.

אנו מתמחים בדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני, ליווי חברות וליטיגציה מסחרית. לייעוץ משפטי פרטני הינכם מוזמנים ליצור עימנו קשר בטלפון 03-6910042 או באימייל [email protected]