ב- 3.3.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופטת ענת ברון, בת"א 1219/09 פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח'. אותו עניין נסוב סביב הטענה בדבר הפרת זכויות היוצרים הכלכליות והמוסריות ב"ספר האגדה" מאת חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי.
1. הרקע לתביעה
לרגל 60 שנה לעצמאות מדינת ישראל הוחלט בהוצאת "משכל" להוציא לאור סדרת ספרים חגיגית ומיוחדת בשם "עם הספר", ובה תמצית של אוצרות הרוח ונכסי התרבות המהווים את קאנון הספרות היהודית והעברית.
בבחירת היצירות לסדרת עם הספר סייעה למשכל ועדה של חוקרים, רבנים, סופרים ואנשי רוח, המייצגים זרמים שונים בתרבות הישראלית. ביצירות רחבות היקף נבחרו על ידי ועדת המומחים חלקים מסוימים מתוך היצירה, שלדעת חבריה מייצגים, ככל האפשר, את התמצית ואת רוח המפעל כולו, כדי למשוך את לב הקוראים.
אחת מן היצירות שקיבלו מקום בסדרת עם הספר הוא "ספר האגדה". ספר זה הינו לקט של אגדות ממקורות שונים, שנבחר, תורגם, נערך, שוכתב, וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי ז"ל, החל משנת 1903, תוך הוספת מבואות, דברי הסבר, ניקוד וביאורים פרי עטם. התובעים הם יורשי ביאליק ורבניצקי ובעלי זכויות היוצרים בספר האגדה.
ועדת המומחים מטעם משכל ראתה בספר האגדה "יצירה מונומנטאלית" כלשונו של לנגנטל, שמן הראוי כי תיקח חלק בסדרת עם הספר. ואולם בעוד שכוונתם המקורית של חברי הוועדה היתה להעתיק את הספר במלואו וכמות שהוא, בפועל התברר להם כי לא ניתן לעשות כן במסגרת הזמן והתקציב שהועמדו לרשותם והצורך להקליד את כלל הספר והעדר ניקוד מלא ומדויק – ולפיכך נכלל רק החלק השני וחלק מן החלק החמישי של ספר האגדה, תוך שהושמטו דברי פרשנות, הסברים וביאורים שנכתבו על ידי ביאליק ורבניצקי, עוד הושמטה ההקדמה והוחלף במבוא מאת ד"ר ות קלדרון והושמט לחלוטין הניקוד שהופיע ביצירה. אלה, טוענים התובעים, מהווים פגיעה בזכויות שיש להם ביצירה.
עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת: לאחר שוועדת המומחים המליצה למשכל לכלול את ספר האגדה בסדרת עם הספר ניתנה הסכמה לכך בכפוף לתנאי שהספר יפורסם בשלמותו, ללא שינוי עריכה. אין חולק כי בעת חתימתו של הסכם ההוצאה לאור לא היתה להוצאת משכל כוונה לעשות שינוי כלשהו בספר האגדה פרט לשינויי עיצוב, ובוודאי שלא לגרוע מהתוכן של הספר ומשלמות היצירה. אף אין חולק כי בסופו של יום משכל הפרה את התחייבויותיה בנדון כלפי כנרת וביצעה שינויים והשמטות בספר שלא הותר לה לעשות. לגרסתה של משכל, ההחלטה להשמיט חלקים מספר האגדה היתה החלטה סבירה בנסיבות שנוצרו, שהתקבלה בתום לב ובעצת ועדת המומחים – והכל במטרה שלא לוותר כליל על פרסומו של ספר האגדה בסדרת עם הספר.
כבר ביום הוצאתו של של ספר האגדה לאור התברר לתובעים דבר ההשמטות והשינויים ופנתה מיד לזמורה וכבר ביום המחרת הוגשה התובענה דנא ונעצר שיווקו של הספר בסדרה והנתבעים אספו את העותקים שהופצו לחנויות. בסה"כ ממועד תחילת ההפצה ועד סיומה (13 ימים) נמכרו 5,516 עותקים ו-225 עותקים נמסרו בחינם.
התובעים מבקשים 100,000 ש"ח בגין הפרת הזכויות הכלכליות ועוד 100,000 ש"ח בגין הפרת הזכויות המוסריות, צווי מניעה קבועים וכן השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
הנתבעים טוענים שאין לתובעים זכות כלשהי בספר האגדה – לא זכות יוצרים כלכלית ולא זכות מוסרית משלל סיבות, ולמצער גם אם בוצעה הפרה של זכות יוצרים או פגיעה בזכות מוסרית, הרי שמטרתו הנעלה של הפרסום מגנה עליו מפני תביעה.
2. התובעים בעלי הזכויות המוסריות והכלכליות ביצירה?
נקבע כממצא עובדתי שהתובעים הם יורשי בעלי הזכויות ובהיותם צאצאיו של רבניצקי מייחסים התובעים חשיבות עליונה לכבודו כיוצר ולשלמות יצירתו. הרושם הוא שתחושת השליחות שבהגנה על ספר האגדה כיצירת מופת מונומנטאלית בוערת בעצמותיהם של התובעים, היא מהווה חלק בלתי מבוטל ממפעל חייהם, והיא גם המניע להגשתה של התובענה דנן. לפיכך, ולפי סעיף 55 לחוק זכות יוצרים עומדת להם זכות תביעה בגין הפרת הזכות המוסרית.
מנגד, התובעים אינם בעלי זכויות היוצרים הכלכליות ביצירה, שכן כבר מן המהדורה הראשונה רשום היה כי הוצאת דביר היא בעלת זכויות היוצרים – עוד בחייו של רבינצקי. במצב דברים זה, נראה כי התובעים מושתקים מלטעון לזכות היוצרים בספר האגדה, בהעדר ראיה אחרת בכתב.
התובעים מוצאים שלל רב בעובדה שלפיה מאז ומתמיד הוצאת דביר ובהמשך כנרת נוהגות לשלם ליורשיו של רבניצקי "שכר סופרים" בגין מכירות של ספר האגדה. ואולם קבלת התשלום כשלעצמה אינה מעידה דווקא על כך שקיימת להם זכות יוצרים בספר: תמלוגים על בסיס מכירות יכולים להשתלם הן עבור מתן רישיון שימוש בזכות היוצרים, והן בתמורה לזכות היוצרים עצמה.
התוצאה היא אפוא שלא עלה בידם של התובעים להוכיח כי הם בעלי זכות יוצרים בספר האגדה.
3. האם הופרה הזכות המוסרית בספר האגדה?
הזכות המוסרית היא כאמור זכות אישית, שיסודה בקשר האישי והמיוחד שבין היוצר ליצירתו, והיא נפרדת מזכות היוצרים ביצירה. עם זאת, הזכות המוסרית קיימת רק ביחס ליצירה שיש בה זכות יוצרים וכל עוד שזכות זאת בתוקף.
על פי סעיף 46 לחוק זכות יוצרים, מן הזכות המוסרית נגזרות שתי זכויות משנה: "זכות ההורות" ו- "זכות לשלמות היצירה". זכות ההורות, או בשמה הנוסף הזכות לייחוס, היא זכותו של היוצר כי יצירתו תפורסם בציון שמו. הזכות לשלמות היצירה היא זכותו של היוצר למנוע פעולה ביצירה העלולה לפגוע בשמו או בכבודו. זכות זאת, שהיא הרלוונטית לענייננו, הוכרה בספרות המשפטית כחשובה מבין זכויות המשנה של הזכות המוסרית.
אין כאמור חולק כי ספר האגדה פורסם במסגרת סדרת עם הספר תוך ביצוע שינויים והשמטות דרמטיים: חלקים ניכרים מן היצירה הושמטו ממנה לחלוטין, ובנוסף הוסרו הניקוד, ההקדמה והפירושים והביאורים שכתבו ביאליק ורבניצקי – שהם חלק אינטגרלי מן היצירה. לא בכדי, כאשר נשאל עד מוועדת המומחים, שהעיד מטעם הנתבעות, אם לדעתו הספר שהוצא במסגרת סדרת עם הספר בכלל דומה לספר האגדה המקורי – השיב הלה בכנות בשלילה.
יסוד נוסף הדרוש הוכחה על פי סעיף 46 לחוק כפי שצוטט לעיל, הוא כי הפגיעה בשלמות היצירה יש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. בעניין זה יש לבחון בין היתר אם הציבור עלול לסבור בטעות כי היצירה הפגומה או המסולפת היא יצירתו של היוצר, מידת השינוי הפוגע במאפייניה היצירתיים, ואם נעשו שינויים קודמים ביצירה. עם זאת, סעיף 50 לחוק קובע כי פגיעה בשלמות היצירה לא תהווה הפרה של הזכות המוסרית ככל שמדובר בפעולה סבירה בנסיבות המקרה.
תכליתו של סייג הסבירות היא לאזן בין האינטרסים האישיים של היוצר, לבין אינטרסים לגיטימיים אחרים שיכולים להיות ביצירה – כגון אינטרסים ציבוריים, או אינטרס כלכלי של בעל זכות היוצרים ביצירה. מכל מקום, סייג הסבירות מהווה טענת הגנה – ומשכך נראה כי הנטל רובץ לפתחו של מבצע הפעולה הפוגעת בזכות המוסרית, להוכיח כי הפגיעה היתה סבירה.
צורמת התנהלותה של משכל – אשר על דעת עצמה החליטה על עריכת שינויים דרמטיים ועל השמטת חלקים עיקריים ומרכזיים ביצירה. כל זאת, תוך שברור לה כי היא מפרה התחייבות מפורשת שנתנה בעניין זה לכנרת בכתב. ודוק: משכל לא רק השמיטה פרקים רבים מספר האגדה, אלא אף "חתכה בבשר החי" של היצירה: השמיטה את הניקוד ואת הפירושים והביאורים שכתבו ביאליק ורבניצקי לאגדות, והמדובר באותם חלקים שביצירה המבטאים את אישיותם של המחברים ואת שאר הרוח שהפיחו בסיפורי האגדות. בשינויים שביצעה ובחלקים שהשמיטה פגעה משכל לא רק בשלמותה של היצירה אלא גם בערכה הספרותי הייחודי, ולא יהיה זה מוגזם לומר כי היצירה המפורסמת בסדרת עם הספר היא יצירה שונה מספר האגדה המקורי. אשר על כן, פרסום ספר האגדה בסדרת עם הספר מהווה פגיעה בשלמות היצירה שיש להניח כי היוצר הסביר היה מוצא שהיא פוגעת בכבודו.
המטרה של תחיית היצירה היהודית-עברית והנגשתה לציבור רחב של קוראים היא מטרה נעלה אך אינה מקדשת את כל האמצעים. המסקנה המתבקשת היא שהפגיעה בשלמות ספר האגדה שנעשתה על ידי הוצאת משכל היא בלתי סבירה – ועל כן משכל הפרה את הזכות המוסרית ביצירה זאת.
4. הסעד
משבחר תובע לעתור לפיצוי ללא הוכחת נזק, הוא אינו זכאי שייפסקו לו לצד פיצויים אלה גם פיצויים על נזקים ספציפיים שנגרמו לו – ובכלל זה השבה של רווחי הנתבע ועל כן יש לדחות את התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
צו המניעה האוסר על משכל לפרסם או להפיץ את ספר האגדה בסדרת עם הספר נועד למנוע את המשך הפרת הזכות המוסרית ביצירה, וכך גם הצו המורה על איסוף כל העותקים של כרך ספר האגדה והשמדתם – ועל כן התובעים זכאים כי יינתנו צווי מניעה לטובתם.
בעת פסיקת הפיצוי הסטטוטורי מן הראוי להביא בחשבון את העובדה כי משכל הינה הוצאת ספרים ותיקה ומכובדת, ומן הגדולות בישראל – ומתוקף מעמד זה מצופה ממנה כי לא רק שתכיר בחשיבותה של הזכות המוסרית של יוצר ביצירתו, אלא אף תבטיח את ההגנה על זכות זו במהלך פעילותה העסקית היומיומית. ואולם לא רק שמשכל פגעה בזכותם המוסרית של היוצרים בספר האגדה, אלא שהיא עשתה כן באופן חד צדדי ותוך שברור לה כי היא מפרה את התחייבויותיה בנדון כלפי כנרת. בנסיבות אלה מצאתי כי יש לפסוק לתובעים פיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור המרבי הקבוע בחוק – 100,000 ש"ח. בנוסף, הנתבעות כולן (ולא רק משכל) ישאו בהוצאות התובעים בסך של 50,000 ש"ח.
לקריאת פסק הדין: ת"א 1219/09 פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ואח'
אנו מתמחים בדיני זכויות יוצרים וקניין רוחני, ליווי חברות ותובענות ייצוגיות. לייעוץ משפטי פרטני אתם מוזמנים ליצור עימנו קשר בטלפון 03-6910042 או בדוא"ל office@anc-law.co.il.
