ביום 25.5.14 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי כבוד סגן הנשיא השופט יצחק כהן בת"א 36429-10-13 רוזנבלט ושות', משרד עורכי דין ואח' נ' עו"ד סמעאן. אותו ענייו נסוב בשאלת הפרת זכויות היוצרים בסקירות תמציתיות של פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין לעבודה, לרבות פסקי דין שהמשרד לא היה צד להם, עדכוני חקיקה שונים, ומאמרים בתחום משפט העבודה.
טענות הצדדים
התובעת עוסקת בתחום משפט העבודה, ולצורך פרסומה, הקימה אתר אינטרנט. באתר האינטרנט מפרסמת התובעת, בין היתר, סקירות תמציתיות של פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין לעבודה, לרבות פסקי דין שהמשרד לא היה צד להם, עדכוני חקיקה שונים, ומאמרים בתחום משפט העבודה (ממש בדומה לבלוג זה, אלה שזה עוסק בתחום דיני זכויות היוצרים ת.א.).
לצד אתר האינטרנט המשמש את המשרד, נוהגת התובעת לפרסם ידיעון שמטרתו לשווק את המשרד, לשמור על קשר עם לקוחותיו, ולמטרות עסקיות נוספות. הידיעון מכיל את התוכן שפורסם באתר האינטרנט של המשרד. הידיעון מופץ באמצעות חברה בשם "רב מסר" לתיבות דואר אלקטרוניות של אנשים רבים, שהצטרפו לרשימת המנויים של הידיעון.
בתביעתה טוענת התובעת, כי הנתבע הצטרף לרשימת מקבלי הידיעון, ובשישה מקרים העתיק את הידיעות שנכללו בידיעון, ופרסם אותן בדף ה"פייסבוק" שלו תחת שמו, באופן שנחזה להיות, כאילו הוא עצמו כתב את התוכן המפורסם. בנוסף טוענת התובעת, כי הנתבע לא טרח לציין את העובדה, כי התוכן נכתב ונערך על ידי התובעת, ובכך פגע הנתבע אף בזכויותיה המוסריות של התובעת באותם פרסומים שהועתקו.
מנגד מכחיש הנתבע את טענות התובעת וטוען, בין היתר, כי הפרסומים אינם יכולים להחישב כיצירה; אין לתובעת זכויות יוצרים בחוקים ובפסקי הדין וכדומה.
קביעת בית המשפט – הנתבע הפר את זכויות היוצרים של התובעת
אין ספק שהפרסומים באתר האינטרנט של התובעת, כמו גם הידיעון, הם "יצירה המבוטאת בכתב", והם "יצירה ספרותית" לעניין החוק. הפרסומים מתייחסים, בין היתר, לפסקי דין שניתנו בבתי הדין לעבודה ולהוראות חוק שונות, אך אין התובעת טוענת לזכות יוצרים באלה. תביעת התובעת מתייחסת לזכות יוצרים באותם פרסומים המדווחים על פסקי הדין והחוק, ובוודאי על מאמרים שונים המנתחים מצבים משפטיים שונים מתחום דיני העבודה.
במילים אחרות, פסקי הדין והחוקים עליהם מדווח בפרסומים אינם מקוריים, ואין מחלוקת שלתובעת אין זכות יוצרים בהם. ואולם, הפרסום עצמו, המדווח על פסקי הדין והחוקים, ככל שהוא לא הועתק מאדם אחר, הוא בהחלט יצירה מקורית, שבעליה זכאי להגנת חוק זכות יוצרים.
הוכח, שהנתבע שתל כתבות שונות בדף ה"פייסבוק" שלו, תחת שמו שלו. הכתבות שנשתלו על ידי הנתבע, זהות בתוכנן לכתבות שהופיעו בידיעון ובאתר האינטרנט של התובעת. הדברים נעשו כך, שכל הנכנס לדף ה"פייסבוק" של הנתבע, מתרשם כאילו הנתבע היה זה שכתב את הכתבה. בית המשפט קבע כי הוא מעדיף את טענת התובעת וקבע כי הנתבע שתל את הכתבות השונות בדף ה"פייסבוק" שלו, הוא מחק את שמה של התובעת, ושתל את הכתבות תחת שמו שלו, כאילו הוא היה זה שכתב את הכתבות.
זאת ועוד, התובעת העידה כי הידיעון המופץ לרשימת המנויים, כולל למעשה כותרת ומספר משפטים מתוך כל כתבה וכתבה, והקורא המעוניין לקרוא את הכתבה השלמה מתבקש ללחוץ על קישור שכותרתו "המשך קריאה". קישור זה מוביל את הקורא לכתבה השלמה, הנמצאת באתר האינטרנט של התובעת.
לטענת התובעת, בחלק מהמקרים, נכנס הנתבע לאתר האינטרנט, והעתיק משם את הפרסומים. הנתבע לעומת זאת, מכחיש טענותיה אלה של התובעת, ולטענתו, כפי שהקישור "המשך קריאה" הוביל אל שמה של התובעת ולפרטי משרדה, כך, בדף ה"פייסבוק" שלו, לחיצה על הקישור "ראה/י עוד", הובילה להמשך הכתבה, ולשם התובעת ופרטי משרדה, וזכויותיה לא נפגעו.
בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבע. עדותה של התובעת עשתה רושם אמין. ניכר היה שהתובעת שולטת היטב בחומר המפורסם על ידה ובאופן בו הוא מופץ, ועל יסוד עדותה קבע, שהנתבע אכן העתיק את החומר, בין אם מהידיעונים שקיבל ובין אם מאתר האינטרנט עצמו, ושתל את הפרסומים בדף ה"פייסבוק" שלו, כאילו מדובר בחומר שנכתב ונערך על ידו. פעולות אלה נעשו על ידי הנתבע תוך השמטת שמה של התובעת כמי שכתבה את הפרסומים, ובכך פגע הנתבע הן בזכותה החומרית של התובעת והן בזכותה המוסרית.
טענת ההגנה של שימוש הוגן אינה יכולה לעמוד לנתבע שכן שתל את הכתבות למטרות מסחריות מובהקות ואף השמיט את פרטיה של התובעת, ושלל ממנה את הזכות המוסרית.
פיצויים
התובעת הוכיחה כי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלה 6 (שש) פעמים. הנתבע לעומת זאת טען, שאם ייקבע כי הפר את זכות היוצרים של התובעת, כי אז יש לראות את ההפרה כהפרה אחת. בית המשפט קבע שאין מדובר בהפרה אחת אלא בשש הפרות נפרדות.
בהתחשב במבחנים שנקבעו בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, ובכלל זאת היקף ההפרה, משך זמן ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שעלול היה להיגרם לתובעת, בית המשפט קבע כי יש להעמיד את הפיצוי לתובעת על סכום כולל של 35,000 ₪, בגין כל ההפרות גם יחד, כערכו של סכום זה ליום הגשת התביעה (16.10.2013), הוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 16,600 ש"ח.
לעיון בפסק הדין במלואו לחצו כאן
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.