0

האם הופר סימן מסחר בהצגת ילדים?

ביום 29.7.14 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפיו של כבוד השופט שאול שוחט בת”א 13821-11-11 קטש נ’ חברים הפרות בע”מ ואח’. אותו עניין עוסק בטענות הפרת סימן מסחר רשום.

וכך קבע בית המשפט:

1. רקע

התובעת היא אמנית הופעות ילדים שמשתמשת בשם הבמה “צ’ופצ’יק”, אותה היא רשמה כדין בפנקס סימני המסחר וגם מפעילה גם דומיין בשם זה. הנתבעת היא חברת הפקות אשר הפיקה הצגת ילדים בה אחת הדמויות ענתה לשם “צ’ופצ’יק” כחלק מצמד הנקרא “פנצ’ר וצ’ופצ’יק”.

ביום 26.10.2011 פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, לנתבעת, בבקשה להפסיק את השימוש הנעשה בשמה המסחרי “צ’ופצ’יק” בכל אופן ואמצעי, זאת לצד דרישה כספית לפיצוי על הפרת סימנה המסחרי.

ביום 2.11.2010 השיבה הנתבעת, באמצעות באי כוחה, כי הפסיקה כליל את השימוש בשם המסחרי “פנצ’ר וצ’ופצ’יק” וכי הצמד יפורסם תחת שם מסחרי אחר, “פנצ’ר ופופיק“. הנתבעת הוסיפה כי היא פועלת להסיר פרסומים שיש בהם שימוש בכינוי “צ’ופצ’יק”, ביחס להופעות ו/או פעולות עתידיות.

בשל כך, פנתה התובעת לבית המשפט להוצאת צו מניעה זמני ואחר כך הגישה תובענה אשר התבססה על העילות של גניבת עין, הפרת סימן מסחר רשום, הפרת חוק הגנת הפרטיות, הפרת זכות יוצרים, לשון הרע, עשיית עושר ולא במשפט, גזל מוניטין והפרת חובה חקוקה, עתרה התובעת למתן צו-מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בסימן “צ’ופצ’יק”, ולתשלום פיצויים בסך של 100,000 ₪. עוד ביקשה היא את איסופם של המוצרים הנחזים להיות מפרים ואת השמדתם.

בדיון שהתקיים ביום 22.11.2011 הסכימו הצדדים, מבלי להודות בטענות, להפסיק את השימוש בסימן המסחר המפר, ולהסיר בפועל באתר אינטרנט ועל גבי כל המוצרים את סימן המסחר המפר.

ביום 25.12.11 תיקנה התובעת את תביעתה, בכתב התביעה המתוקן עתרה התובעת לתשלום פיצוי בסך של 200,000 ₪ (במקום 100,000 ₪ בכתב התביעה המקורי) כשאת ההגדלה הסבירה בכך שגם לאחר שניתן הצו ביום 22.11.2011 המשיכה הנתבעת לעשות שימוש מפר בסימן שלה,לגבי חומרים שהופצו ואינם נמצאים ברשות הנתבעת.

ביום 12.12.12 התקיים קדם משפט אחרון בתובענה, במסגרתו נקבע התיק להוכחות והוסכם על צמצום עילות התביעה לשלוש בלבד: הפרת סימן מסחרי, פגיעה בפרטיות ועוולה לפי חוק עוולות מסחריות.

2. טענות הצדדים

התובעת טוענת כי הנתבעים עושים שימוש רחב היקף בסימן המסחר “צ’ופצ’יק“, בתחום הבידור לילדים, ללא רשותה ועל אף היותו רשום על שמה כדין כסימן מסחרי. לטענתה, שימוש מטעה זה הסב לה נזק תדמיתי וכלכלי. הנתבעים הכירו את הנתבעת ואת כינויה המסחרי מהתקשרויות קודמות טרם בחרו להשתמש בסימן המסחר בהצגה החדשה שהם מציגים.

הנתבעים טוענים כי:

  • הם עשו שימוש בסימן המסחר טרם רשמה והשתמשה התובעת בסימן מסחר זה, ועל כן עומדת להם הגנת “שימוש אמת”.
  • התובעת ביצעה את רישום סימנה המסחרי במחטף ובחוסר תום לב, כי הסימן נרשם שלא כדין ודינו להימחק.
  • המונח “צ’ופצ’יק” אינו זכאי להגנה בהיותו גנרי ועילות התביעה להן מכוונת התובעת לא מתקיימות בענייננו.
  • אין חשש כי השימוש בסימן המסחר בהצגת הנתבעים יטעה את קהל הלקוחות של התובעת, בשל השוני בדמות ובחיבור להצגה.
  • אין מדובר בפגיעה בפרטיות בשל אי שימוש בפרטי התובעת, שמה, תמונתה בהצגה של הנתבעים.

3. הכרעה

הפרת סימן מסחר

דין טענות הנתבעים בדבר חוקיות סימן המסחר של התובעת דינם להידחות, משום שדבר ראשון הנתבעים לא פנו לרשם סימני המסחר לביטול סימן המסחר של התובעת כמתבקש. בנוסף, רישומו של סימן מסחר מהווה ראיה לכאורה לתוקפו ועל כן, כל עוד לא הוכח אחרת בפני הרשם סימן המסחר תקף. כל זאת במיוחד לאור דברי התובעת בבקשה לזירוז הרישום של סימן המסחר, בו התריאה כי הנתבעים עושים שימוש בסימן המסחר שלה ועל כן היא מבקשת לזרז את הטיפול בבקשה.

לגבי היקף הההגנה על סימן המסחר, לא מדובר בשם דימיוני או שם שרירותי “קלאסי” (כהגדרת בית המשפט), אלא בשם תאורי, שרירותי ששימוש איננו בהתאם להיקשרו, על כן אומנם יש להגן על הסימן, אך היקף ההגנה מצטמצם בהתאם.

לגבי הפרת סימן המסחר, בית המשפט קבע שמדובר באותו הגדר ועל כן, לכאורה, אין צורך להוכיח כי אכן הלקוחות הוטעו. אך משום שהשימוש בסימן המסחר המפר, ע”י הנתבעים, היה בצמוד לסימן מסחר אחר יש לבחון האם הציבור הוטעה, וזאת באמצעות “המבחן המשולש”, כדלהלן:

  1. מבחן המראה והצליל – זה המבחן המרכזי בו נבחנת מידת הדימיון בין הסימנים. לעניינו מדובר בשימוש באותו סימן מסחר, אך בתצורה המפרה שלו בצמוד לסימן מסחר אחר. לדעת ביהמ”ש בזאת הסתיים הדימיון בין הסימנים, משום שבפועל השימוש שהתובעת עושה בסימן הוא שונה מהשימוש שהנתבעים עשוים בו. דמות נשית מול צמד גברים והשוני במראה שלהם, מעצימים את השוני וההבדלים בין הדמויות.
  2. מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות – מבחן זה איננו בודק רק את הדימיון בין המוצר אלא גם את מידת הסכנה להטעיה. בנוסף, המבחן בוחן את הלקוחות ע”פ מי הן ומה מידת ההשפעה עלהן ועל הסיכוי להטעות אותן. ביהמ”ש בעניינו לא סבר כי קיים חשש ממשי להטעייה, משום שהלקוחות בפועל הם ההורים וקיים שוני בין ההופעות המסיר כל חשש להטעיה.
  3. מבחן יתר נסיבות העניין – מבחן זה הינו מבחן לוואי המאגד בתוכו את שאר הנסיבות הספציפיות של המקרה אשר לא הובאו בחשבון במסגרת המבחנים האחרים. במקרה דנן, ראשית, התובעת לא הצליחה להוכיח כי היא עשתה שימוש בסימן המסחר לפני שימוש ע”י הנתבעים. שנית, הנתבעים נהגו בתום לב בעת בחירת סימן המסחר המפר על-ידם. שלישית, התובעת ידעה כי נעשה שימוש מפר ולא מחתה בפני הנתבעים על שימוש זה. רביעית, התובעת הודתה כי “שתקה” כל עוד הנתבעים עשו שימוש בסימן המפר בהצגה שנושאת שם אחר, אלא  רק בשעה שהדמויות “פנצ’ר וצ’ופצ’יק” תכננו לצאת במופע נפרד, כצמד, אז החלה התובעת להתנגד. שתיקה זאת של התובעת, מקימה עליה חזקה כי הדברים כלל לא היוו בעיניה כהפרה.

לאור כל האמור, ביהמ”ש קבע כי לא היתה הפרה ואין מדובר באותו סימן מסחר, דבר המייתר את הדיון בהגנת “שימוש אמת”, הנטענה ע”י הנתבעים.

עוולת גניבת עין

העוולה נועדה להגן על היצרן מפני גזילת המוניטין שלו בדרכים של הטעיה. על כן, הטעיה הנוגעת לנכס או לשירות שהתובע לא הוכיח כי קנה מוניטין לגביו – אינה נכנסת תחת עוולת גניבת העין. העוולה דורשת הוכחת מוניטין וחשש להטעית הציבור. המבחנים לבחינת העוולה הם בדומה לבדיקת הפרת סימן מסחר כפי שפורטו לעיל.

ביהמ”ש קבע שבדומה לקביעה כי לא הייתה הפרה של סימן מסחר, אף הנתבעים לא העיוולו כלפי התובעת בעוולת גניבת עין. זאת במיוחד לאור העובדה כי הנתבעים שינו את שם הדמות המפרה טרם נסובה התביעה, משמע שהנתבעים לא ראו כל קידום בשימוש בסימן המסחר של התובעת ובמוניטין שכביכול צברה, לקדם את עסקיהם.

פגיעה בפרטיות

אף כאן, ביהמ”ש סבר כי לא הייתה פגיעה בפרטיות משום שראשית, הנתבעים לא עשו כל שימוש בפרטי התובעת, דמותה, ותמונתה. שנית, לא הוכח שבעת תחילת השימוש ע”י הנתבעים, היה מזוהה סימן מסחר זה עם התובעת. ושלישית, גם אם נצא תחת ההנחה כי דמותה של התובעת הייתה מפורסמת תחת סימן המסחר שלה. היא לא יכולה לקבל כל פיצוי כספי בגין פגיעה בפרטיותה, תחת חוק הגנת הפרטיות. לעומת זאת, אם התובעת הייתה תובעת על עוגמת נפש יתכן וכי הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין זה.

4. סוף דבר

ביהמ”ש מצא כי הנתבעים לא הפרו את סימנה המסחרי הרשום של התובעת. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש כדי להצביע על קיומו של חשש שמא יטעה הצרכן בינה לבין פעילות הנתבעים. ולאור האמור לעיל דוחה ביהמ”ש את התביעה.

ביהמ”ש קבע בנוסף שלאור העובדה כי צומצמו עילות התביעה וכן לאור העובדה שבפועל הנתבעים הסירו את הפרסומים שעושים שימוש בסימן המסחר של התובעת, רק בשלב מאוחר יותר. יש להטיל הוצאות ביהמש של הנתבעים על הצד הנמוך .

לעיון בפסק הדין המלא – ת”א (מחוזי ת”א) 13821-11-11 קטש נ’ חברים הפרות בע”מ ואח’ (פורסם בנבו, 29.7.14).

משרדנו מתמחה בניהול הליכים בגין הפרת סימני מסחר, הן מצד אוכף הזכויות והן מצד המתגונן. לייעוץ צרו קשר עימנו בטלפון: 03-6910042

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים. הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. 

שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

סימני מסחר