0

הזכות לפרטיות ולשליטה במידע – מבדקי מכוני המיון כמקרה בוחן

אל מול האפשרויות בעולם הדיגיטאלי של היום, בו ניתן להחזיק ולשמור כמויות אדירות של מידע כמעט ללא עלות, כבוד האדם, האוטונומיה של הרצון החופשי והצורך באינטימיות מעלים על נס את הזכות לפרטיות ואינטרס ההגנה עליה נעשה כעת חיוני מתמיד.

חוק הגנת הפרטיות התשמ”א-1981 מסדיר את סוגיית הזכות לפרטיות בישראל. בין השאר, פרק ב’ בחוק מסדיר כיצד יש להגן על הפרטיות במאגרי מידע. כך, חייב בעליו של מאגר מידע לרשמו בפנקס מאגרי המידע וליתן לכל אדם שפרטיו מצויים במאגר המידע את האפשרות לעיין במידע הנוגע אליו, לבקש לעדכן את המידע ובמקרים מסוימים רשאי להורות לבעל מאגר המידע על מחיקת המידע.

הליכי מיון לקבלה לעבודה

במקומות עבודה רבים, ובפרט מקומות עבודה המעסיקים מאות ואלפי עובדים, נעשה שימוש במכוני מיון והשמה לסינון מועמדים פוטנציאליים, כמיקור חוץ למקום העבודה (outsourcing). הליך מיון והשמה זה כרוך באיסוף מידע אישי רב על המועמדים למשרה, לרבות ניסיון תעסוקתי, השכלה, מצב בריאותי, משפחתי, וכדומה. לרוב נדרש המועמד אף לעבור מספר מבדקי התאמה ואישיות, כדוגמת מבחני שפה, כישורי מנהיגות וראיון פסיכולוגי.

מטבע הדברים הליך המיון הינו הליך מנדטורי לאדם המעוניין להתקבל לעבודה ואין הוא יכול לסרב, לפחות לא מן הבחינה המהותית, לענות על שאלות או לעבור את המבדקים השונים. במעמד זה, עובר להליך המיון, חותמים המועמדים כי הם מסכימים כי המידע ישמר אצל מכוני המיון וכי ידוע להם כי עיון ב (חלק מן ה) מידע כרוך בתשלום.

בהמשך ולאחר סיום הליכי המיון, ככל הידוע לח”מ, מכוני המיון וההשמה אוגרים את המידע על כל מועמד ומועמד ועושים בו שימושים שונים, לאו דווקא בהקשר שלשמו המידע נמסר להם על ידי העובד ולא בהכרח לטובת המעסיק הפוטנציאלי אשר שילם עבור הליך הסינון של המועמדים השונים. כך לדוגמא, גובים מכוני המיון תשלום ממועמדים בגין שיחת או פגישת משוב על תהליך המיון שעברו ו”הכוונה” כיצד להשיג בעתיד תוצאות טובות יותר בהליכי מיון דומים.

הנחיות רשם מאגרי המידע – מכוני המיון חייבים לאפשר לעובד הפוטנציאלי לעיין בחוות הדעת לגביו ללא תשלום

ביום 28.2.12 פורסמה הנחיית רשם מאגרי מידע מספר 2/2012, העוסקת בתחולת חוק הגנת הפרטיות על פעילותם של מכוני המיון, וזאת לאחר ארבע שנים של מגעים בין הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע עם מכוני המיון, מעבידים וגורמים אחרים בעלי עניין בנושא, מבלי שהושגה הסכמה לאופן השימוש המותר למכוני המיון וההשמה.

בהנחייה, מבהיר רשם מאגרי המידע כי אסור לפגוע בפרטיותו של אדם ללא שייתן לכך הסכמה מדעת. הסכמה מדעת אינה עולה עם הסכמתו של מועמד למשרה במעמד הליכי המיון, בשל פערי הכוחות המובנים בין המעביד למועמד – אפילו נתן המועמד הסכמתו מדעת, הרי שלשם פגיעה בפרטיות נדרשת תכלית ראויה ומידתית לפגיעה כזו, בדומה לתנאים המוקדמים לפגיעה בזכות חוקתית.

מכוני המיון הינם מחזיקי מידע בלבד, שכן הם פועלים בשמם ומכוחם של המעסיקים הפוטנציאליים המשתמשים בהם כמיקור חוץ להליכי המיון. המעסיקים הפוטנציאליים הם בעלי מאגרי המידע ולמכוני המיון אין זכויות שימוש או עיבוד נוספות של המידע הנאסף על העובד הפוטנציאלי מעבר לצרכיו של המעביד ועל פי הגדרותיו.

ואחרון, אך חשוב לא פחות, נוכח לשונו הברורה של החוק וחשיבותה של זכות העיון המפורטת בסעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות על כל מעביד ועל כל מכון מיון הפועל מטעמו לאפשר לכל מועמד למשרה לקבל את חוות הדעת שנמסרה למעביד, במגבלות המפורטות בחוק, ללא עלות.

תוצאות ההנחייה: מן העבר האחד – תביעות ייצוגיות כנגד מכוני המיון, ומן העבר השני – עתירה לביטול הנחיית הרשם שהגישו מכוני המיון.

הנחיית רשם מאגרי המידע הובילה לגלים גדולים בביצה המשפטית הישראלית. מן העבר האחד – הזדרזו תובעים ייצוגיים מהירים והגישו בקשות לאישור תובענות כייצוגיות כנגד מכוני המיון וההשמה הגדולים פילת ואדם-מילא (העתקם מצוי כאן ו-כאן), ומן העבר השני הגישו מכוני המיון וההשמה הגדולים אדם-מילא, בגישה שונה, טופ שיא שירותי יעוץ ארגוני ומיון ממוחשבים, פילת ומכון קינן-שפי עתירה מנהלית בבקשה להורות על בטלותה של הנחיית רשם מאגרי המידע.

בעתירתם, מכוני המיון וההשמה טוענים כי ההנחיה נקבעה על ידי הרשם בחוסר סמכות, שכן מדובר בקביעות סטטוטוריות שאינן מסורות לו, תוך גלישה למרחב הפעולה המסור לרשות המחוקקת. בהנחיית הרשם נקבעו נורמות כלליות, חדשות ושונות מהמצב המשפטי הנוהג – להן השלכות רחבות, ועל כן דין ההנחייה להתבטל במלואה. לחלופין, מבקשים מכוני המיון כי בית המשפט יורה על בטלות יחסית של ההנחייה, כך שזכות העיון תינתן רק למידע גולמי בלבד ולא ביחס להערכות, התרשמויות והמלצות, אשר לדידם אינו מהווה “מידע”.

לטענת מכוני המיון וההשמה, ה”מידע” שיש למסרו אינו כולל את הדו”ח המהווה תוצר סופי ונמסר למעסיק בסיום ההליך, שכן בעוד שהפרטים הנאספים, כמו גם התוצאות המתקבלות מהמבחנים הממוחשבים, טרם עיבודן וניתוחן, נכנסות להגדרת “מידע”, אין הדו”ח המתקבל בסיומו של תהליך עיבוד וניתוח ומבוצע בידי אנשי מקצוע מיומנים מהווה “מידע” ולכן אין לחוק הגנת הפרטיות כל תחולה לגביו.

ומה הלאה?

העתירה הובילה לפתחו של בית המשפט שאלות חשובות בתחום דיני הפרטיות, אשר בראשן השאלה מהו מידע פרטי, האם אך מידע גולמי או גם תוצרי עיבודו? לתשובה לשאלה זו נפקות רבה על חיי המעשה שכן, איסוף פיסות מידע, גם אם כל אחת מהן אינה “פרטית” כשלעצמה, היכולת לשלבן ולעבדן באופן המוביל לתוצאות ומסקנות “פרטיות”, הנוגעות לליבת אישיות האינדיבידואל. ככל ובית המשפט ירחיב ויפרט בקביעתו בעניין מכוני המיון את כללי האצבע החסרים בחוק, כך רמת הוודאות וגדרי המותר והאסור בכל הנוגע לפרטיות ולשמירה על מידע בישראל יהיו ברורים ונהירים יותר.

אין לראות באמור לעיל משום חוות דעת משפטית או להסתמך עליו בשום צורה שהיא. פגעו בפרטיותכם? למשרדנו ניסיון רב בניהול הליכים בגין פגיעה בפרטיות. צרו עימנו קשר ונשמח לסייע.