מפעם לפעם עולה הטענה מפי המתגוננים מתביעה בעילת זכויות יוצרים כי היצירה (או היצירות) מושא התביעה אינה מקורית, במובן יצירתית אומנותית, ועל כן אינה זכאית להגנת זכויות יוצרים. בעיקרה, טענה זו אין בה ממש והיא נסמכת בשוגג על תיבת המילים בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 הקובעת כי "זכות יוצרים תהא… [ב]יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי…".
לאמיתו של דבר, המילה "מקורית" נכתבה במשמעות מקור (original, source). במילים אחרות, יצירה זכאית להגנת זכויות יוצרים במידה והיא אינה מועתקת מיצירה אחרת והמקור לה הוא יוצרה. אין הכרח שהיצירה תהיה ביטוי של מחשבה מקורית, אלא די בכך שהיצירה לא תהיה מועתקת ושמקורה יהיה ביוצרה. בית המשפט, למעט בדיקה אם היצירה עומדת ברף מינימאלי של יצירתיות אינו בוחן את מידת האומנות והערך היצירתי של היצירה ואינו אמור להקנות הגנה שונה או רחבה יותר ליצירות בעלות ערך אומנותי רב על פני יצירות אומנותיות בעלות ערך אומנותי נמוך יותר, לשיטתו של בית המשפט (והרי אין אנו רוצים שבית המשפט ידון וישפוט אומנות, הלא כן?).
בית המשפט העליון, מפי כבוד המשנה לנשיא בדימוס אליעזר ריבלין ובהסכמת השופטים אליקים רובינשטיין וחנן מלצר, חזר על הלכה זו בשנה שעברה, כאשר קיבל את ערעורו של הצלם אמיר ויינברג בתביעתו כנגד הפסל אליעזר ויסהוף (רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף (פורסם במאגר נבו, החלטה מיום 28.8.12)). באותו עניין, טען הצלם כי הפסל הפר זכויות היוצרים שלו בצילום של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בכך שיצר מדליה הנושאת את דיוקנו של ראש הממשלה מתוך צילומו של הצלם אמיר ויינברג ונתגלעה מחלוקת בית פסיקת בית משפט השלום באותו עניין לבין בית המשפט המחוזי בנוגע לשאלה האם זכאית יצירה "תיעודית", יצירת צילום שצולמה על ידי צלם עיתונות המנציחה איש ציבור, לזכויות יוצרים.
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו ברשות של הצלם (לאחר שזה הפסיד בבית המשפט המחוזי) ושב על ההלכה, כי צילום תיעודי, ככל צילום אחר, בהנחה שעומד במבחנים הרגילים לקבלת הגנה של זכויות יוצרים, זכאי להגנת זכויות יוצרים באופן שווה לכל יצירה אחרת.
תנאי המקוריות אינו הכרח שהיצירה תהיה ביטוי של מחשבה מקורית, אלא די בכך שהיצירה לא תהיה מועתקת ושמקורה יהיה ביוצרה. המקוריות ביצירה תיעודית יכולה להתבטא בבחירת התזמון הנכון לצילום, בחירת זווית הצילום והתאורה, המרחק ממושא הצילום, מיקוד התמונה, טכניקת הצילום, משחקי אור וצל וכדומה. כך על פי בית המשפט העליון (וראו גם, בין היתר, ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ(3) 340, 346 (1985) וע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 257 (1993)).
פרשנות מקובלת זו לתנאי המקוריות מוצדקת ומובנת גם לאור התכלית העיקרית שבבסיס הגנת זכויות יוצרים – לעודד גיוון והעשרה של עולם התוכן. על כן, כל יצירה שהיא מקורית, מן הבחינה שאינה מועתקת, עונה על תכלית זו בעוד שפרשנות אחרת תוביל לאפקט מצנן ולאי וודאות רבה בנוגע להגנה, אם בכלל, לה הייתה זוכה יצירה ולפיכך לגיוון והעשרה נמוכים יותר של עולם התוכן בו אנו חיים.
לסיכום, מבחן המקוריות המצוי בסעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 הינו מבחן ראשוני ומינימלי שעיקר תכליתו בדיקה שהיצירה מקורה ביוצר-התובע ולא ביוצר אחר. נתבע אשר עיקר הגנתו נשענת על הטענה כי היצירה נשוא התביעה אינה אומנותית, נשען על משענת קנה קצוץ.
משרד עו"ד זכויות יוצרים – אפלדורף ושות' בעל ניסיון רב הן בניהול תביעות זכויות יוצרים. צרו עימנו קשר ונשמח לעמוד לשירותכם. אין באמור במאמר משום ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו בשום צורה שהיא.