0
עו"ד זכויות יוצרים

זכויות יוצרים בפיתוח רעיון

ביום 18.12.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת כוכבה לוי, בת”א 16803-04-13 נקדאי ואח’ נ’ עוז ואח’. אותו עניין עוסק בזכויות יזמים אשר פעלו כחלק מצוות יזמים והיו שותפים לפיתוח רעיון שלא קרם עור וגידים לכלל מימוש – במיזם עיסקי אחר של הנתבעים אשר מימשו רעיון דומה והוציאו אותו מהשלב הרעיוני לכדי מימוש עיסקי.

1. הרקע לתביעה:

התובעים עוסקים בניהול והפעלת מקומות בילוי וברים. התובעים והנתבעים שיתפו פעולה טנקטו בפעולות שונות כחלק ממיזם שעיקרו היה תכנית להקמת רשת חנויות למכירת אלכוהול במחירים מוזלים. במהלך שיתוף הפעולה גיבשו הצדדים “רעיון עסקי” אשר בא לידי ביטוי בתכנית עסקית אופציונלית הכוללת התייחסות להיבטים שונים הכרוכים בהוצאת המיזם מהכוח אל הפועל.

שורש המחלוקת בתביעה היא בטענות התובעים כי הנתבע אשר עשה שימוש בעצמו וביחד עם אחרים במיזם וברעיון העסקי שהיה נחלתם של התובעים והנתבע במשותף. כל זאת מבלי שהתובעים היו שותפים למימושו לא כל שכן לרווחים שהופקו ממימושו לטענתם. מנגד, הנתבע טוען כי המיזם המשותף לא קרם עור וגידים בשל אי עמידת התובעים בהתחייבויותיהם על פי הסכמות הצדדים בכך שלא גייסו משקיעים. משלא צלחו בגיוס משקיעים ובהעדר אמצעי מימון אחרים לתובעים ולנתבע, הרי שלמיזם המשותף לא הייתה כל היתכנות. לשון אחרת, היוזמים במשותף בעצמם היו חסרי אמצעים להוציא לפועל את “הרעיון”. משלא פעלו לגיוס אמצעי מימון או משקיעים  ובנסיבות בהן ניתקו מגע מהנתבע למשך כחצי שנה , נותר הרעיון בגדר רעיון גריידא. מסיבה זו לא הייתה כל מניעה, לשיטת הנתבע, שהנתבע יממש את הרעיון העסקי באופן עצמאי, לאחר סיום פעילותם המשותפת.

2. אין הגנה לרעיון אלא רק על דרך ביטויו (סעיף 5 לחוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007) ולכן אין משמעות לזהות הוגה הרעיון. 

3. על פי הראיות שצירפו התובעים נראה כי הפעולות שביצעו “היוזמים” התמקדו במס’ מישורים. זאת כאשר בנוסף לגיבוש התכנית העסקית שצוינה לעיל, יצרו קשר עם מס’ נותני שירותים על מנת לתכנן את הפעילות הצפויה של המיזם. הנתבע מתאר את הפעולות שבוצעו כבדיקות מקדמיות, קבלת הצעות מחיר וחיפוש עקר אחר משקיעים. בהינתן מצב דברים זה, טען הנתבע שהתקשרותו עם התובעים כלל לא הבשילה לכדי “שותפות עסקית”, שכן מלכתחילה לגרסת הנתבע התנאי לכך שהתובעים יצורפו כשותפים במיזם היה גיוס משקיעים. התחייבותם זו הוגדרה כהתחייבותם העיקרית. משלא צלח הדבר הרי שהתובעים לא קיימו לטענתו את חלקם במיזם.

בית המשפט התרשם כי לכל היותר לצדדים הייתה כוונה עתידית ליצור שותפות, אולם השותפות לא הוקמה בפועל קודם למועד ניתוק היחסים בין הצדדים. ממילא, סוגיה של קיום יחסי שותפות מצויה בסמכותו העניינת של בית המשפט המחוזי ולא של בית משפט השלום. 

לקביעת בית המשפט, הליך גיבוש הרעיון היה קצר ולא דרש מהשותפים מאמץ או זמן רב.

4. כתוצאה מעבודת “השותפים” התקבלו מס’ תוצרי עבודה שהיו בשלבי עבודה ראשוניים ולא הגיעו לכלל סיום והשלמה. למעט תשלום בסך 80 ש”ח ששילם הנתבע עבור רכישת שם מתחם וכן תשלום נוסף ששילם בסך 2,000 ש”ח עבור הכנת תכנית עסקית לשחר מזין , לא הוציאו “היוזמים” הוצאה כלשהי במסגרת עבודתם המשותפת לגיבוש הרעיון. לפיכך קבע בית המשפט כי בפועל אין תוצרים שהם פרי יצירתם האישית או עמלם של היוזמים  (למעט בחירת השם למיזם) אלא מדובר בתוצרים אשר כולם נוצרו לבקשת היוזמים על ידי בעלי מקצוע שונים בין אם בהנחייתם ומעורבותם של היוזמים  ובין אם על פי שיקול דעתם המלא של בעלי המקצוע.

5. בחירת השם “דרינק פוינט”: על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, קבע בית המשפט כי יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה בחירת השם נעשתה על ידו (רכש את שם המתחם הנושא את השם עוד קודם לפגישה בה הסכימו על השם).

6. האם הנתבעים עשו שימוש בתוצרי העבודה המשותפת או חלקם? לשיטת בית המשפט והתובעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהנתבעים עושים שימוש בתוצר של עבודה משותפת של היוזמים לא מההיבט של בעלות בתוצרים ולא מההיבט של שימוש בפועל בתוצרים (הדמיות סניפים, לדוגמא).

7. הטענה בדבר הפרת הסכם – דינה דחייה. התובעים לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של הסכם בהתנהגות ובעיקר לא הוכיחו את תנאי אותו הסכם המחייבים את הנתבע ושאותם הוא הפר.

8. עשיית עושר ולא במשפט: לשיטת בית המשפט, התובעים לא הוכיחו את יסודות עילת עשיית עושר. בית המשפט לא התרשם כי הרעיון שגובש על ידי היוזמים הינו חדשני וייחודי במידה הנדרשת לשם הענקת סעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן מהות הרעיון הינה כאמור הקמת רשת סניפים למכירת אלכוהול במחירים מוזלים. נראה כי מן המפורסמות היא שבכל שוק חופשי שבו קיימת תחרות, אחת מהדרכים להוות יריב ראוי ליתר השחקנים בשוק היא מכירת המוצר במחיר זול יותר. כך הוא הדבר בתחומי המזון, הקפה, קוסמטיקה וכו’. על כן לא ניתן להתייחס לרעיון למכירת משקאות אלכוהול במחירים מוזלים כרעיון ייחודי וחדשני. גם שיטת הזכיינות והקמת סניפים אינה חדשנית וייחודית .היא קיימת בתחומי מסחר רבים בהם: רשתות למכירת מזון מהיר, רשתות פארם, משחקים, ביגוד וכו’.

סוף דבר | עו”ד זכויות יוצרים – אפלדורף ושות’

 אין חולק כי היוזמים חברו יחדיו בניסיון לבחון מימושו של רעיון אשר לא צלח מסיבות שונות, אלא שכאמור לא הוכח במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט, כי הנתבע פגע בזכות קניינית כלשהי של התובעים או הפר התחייבות כלשהי כלפיהם או עשה שימוש בקניין רוחני של התובעים או בזכות כלשהי שלהם , באופן המקים לתובעים זכות לקבלת סעד כספי.

עסקינן ברעיון עסקי שאינו מוגן, שהתובעים למעשה בהתנהגותם ובהימנעותם חדלו מלפעול למימושו. אשר על כן פתוחה הדרך בפני כל אחד מהצדדים לפעול למימושו באופן עצמאי ומבלי שהצד שכנגד יוכל למנוע זאת.

בנסיבות אלה בית המשפט דחה את התביעה על כל חלקיה וחייב את התובעים בהוצאות הנתבעים בפועל וכן בשכר טרחת עורכי דינם בסך 35,100 ש”ח. 

(C) כל הזכויות שמורות לעורכי דין זכויות יוצרים – אפלדורף ושות’. סיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש מסחרי או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של עו”ד זכויות יוצרים אפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.