ביום 18.5.17 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה, בת"א 36243-09-16 צ'רלטון בע"מ נ' מוקמינוב, בנוגע לשאלה אם קיימת סמכות עניינית ומקומית לבית המשפט בהרצליה, כאשר הנתבע גר בחיפה, והממיר שבאמצעותו ניתן לצפות ב"שידורי צ'רלטון" הותקן בחיפה.
המדובר בתיקי צ'רלטון – תביעה כנגד טכנאי ומתקין ממירים אשר התקין לחוקר הפרטי ממיר שבאמצעותו ניתן לצפות בשידורי צ'רלטון.
בית המשפט קבע כי משום שבכתב התביעה (ואף לא בכתב התשובה) צ'רלטון לא פירטה את כתובתה, ולא פירטה אם יש או אין לה סניפים בחיפה, בית משפט השלום בהרצליה לא קנה סמכות מקומית וזו שייכת למחוז חיפה.
וזו ההחלטה במלואה:
לפני תביעה של התובעת כנגד הנתבע בעילה של הפרת חובות יוצרים על ידי מכירת ממיר שיתופי.
הנתבע העלה בכתב ההגנה טענת סמכות עניינית וטענת סמכות מקומית. לא הוגש כתב תשובה והצדדים טענו לעניין זה לפני.
לעניין הסמכות העניינית, אני סבור כי קיימת סמכות עניינית לבית המשפט השלום, התביעה הועמדה על סך 300 אלף ₪, מדובר בתביעה כספית אשר בתחום בית משפט השלום.
הסעד הנוסף שעניינו מתן חשבונות אינו סעד שנוגע להפרת זכויות יוצרים ואינו מסוג הסעדים אשר בסמכות בית המשפט המחוזי מכוח דיני זכויות יוצרים.
לפיכך, מדובר בסעד נלווה לתביעה הכספית אשר באופן עקרוני ניתן לדון בו במסגרת בית משפט השלום.
אציין כי, ככל שבעקבות מתן החשבונות יתברר כי התובעת מעוניינת לקבל סכום גבוה יותר, יהיה עליה לתקן את כתב התביעה ולשלם אגרה בגין הסכום הנתבע. ככל שסכום זה יעלה על הסכום שנמצא בסמכות בית המשפט השלום, יאבד בית המשפט השלום את סמכותו ויהיה צורך להעביר את התיק לבית המשפט המוסמך.
עיינתי באסמכתא שהגיש הנתבע בתיק אזרחי 25544-07-15 צ'רלטון נ' מורד ובאסמכתא זו אין בה כדי לתמוך באופן מלא בטענות הנתבע. באותו עניין, לא קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה בהעדר סמכות או להעבירה לבית משפט מוסמך אלא אפשר לתובעת לתקן את כתב התביעה ולהבהיר את מהות סעד מתן החשבונות.
אני סבור, כפי שציינתי לעיל, ככל שייתבע סכום גבוה יותר בעקבות סעד מתן החשבונות אכן יהיה צורך לתקן את כתב התביעה ולשלם אגרה. אולם איני סבור שיש לעשות זאת כבר בשלב זה. לפיכך, ההבדל בין החלטה זו לבין ההחלטה בעניין מורד לעיל, אינו מהותי.
לעניין הסמכות המקומית, אני סבור כי הצדק עם הנתבע, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה. אני מודע היטב להלכות הקובעות כי במדינת ישראל עניין הסמכות המקומית אינו משמעותי. עם זאת, כפי שציין כבר בית המשפט המחוזי בעניין רע"א 17964-03-17 כל עוד התקנה קיימת, לא ניתן להתעלם ממנה ולאיין אותה באמצעות חקיקה שיפוטית.
לגופם של דברים, אכן הניתוח של המצב המשפטי של ב"כ התובעת הינו נכון ויש להגיש את התביעה במקום המגורים של התובעת או של הנתבע כאשר במקרה שבו לתובעת מספר סניפים ואחד מהם הינו במקום מגורי הנתבע, יש להגיש את התביעה במקום מגורי הנתבע.
במקרה שלפני, טענת הסמכות המקומית נטענה בכתב ההגנה, אין בכתב התביעה כתובת של התובעת או ציון של סניפים של התובעת ולא הוגש כתב תשובה המתייחס לנושא זה. גם בדיון, לא הוגש לי כל מסמך או ראיה ממנה ניתן ללמוד על מקום "מגוריה" של התובעת. בנסיבות אלו, הרי אף לפי הניתוח המשפטי של התובעת יש להגיש את התביעה במקום מגוריו של הנתבע אשר מצוין בכתב התביעה.
אציין, כי לא מצאתי כל הבחנה בין מקרה זה לבין המקרה שנדון ב-ת"א (מחוזי מרכז) 55550-06-16 צ'רלטון נ' ג'עאבר ולמעשה העובדות שם דומות להפליא לעובדות שלפני והמסקנה המשפטית מן הסתם הינה אותה מסקנה משפטית כאשר ממילא מדובר בהלכה מנחה לפי חוק יסוד השפיטה.
אשר על כן, אני מורה על העברת התיק מחוסר סמכות מקומית.
התיק יעבור לכב' נשיא בית משפט של מחוז חיפה אשר יקבע את המותב אשר ידון בתיק זה.
בנסיבות אלו, אין צו להוצאות.
