0
עו"ד זכויות יוצרים וקניין רוחני

הפרת זכויות בצילומי מוצרים

ביום 30.3.2017 ניתן פסק דינו של בית משפט שלום בתל אביב, מפי כבוד השופט אביים ברקאי בת”א 964-12-13 סי אוף ספא מעבדות בע”מ נ’ הדר. אותו עניין עוסק בטענה להפרת תמונות וטקסטים מקוריים שנועדו לקידום ומכירת מוצרי התובעת על ידי הנתבע לשם קידום עסקו שלו.

1. העובדות וטענות הצדדים:

התובעת, סי אוף ספא מעבדות בע”מ, הינה חברה פרטית אשר עוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק מוצרי קוסמטיקה המשווקים תחת השם המסחרי SEA OF SPA. הנתבע, עפר יצחק הדר, מפעיל אתר אינטרנט בו הוא מציע מוצרי קוסמטיקה שונים למכירה, בהם גם מוצרי SEA OF SPA של התובעת.

התובעת עתרה בגין הפרת זכות יוצרים מצד הנתבע, בתמונות מקוריות ובטקסטים מקוריים שנכתבו על-ידה לשם קידום ומכירת מוצריה. לטענתה, הנתבע עושה באתר האינטרנט שהוא מפעיל שימוש בתמונות מוצריה וכן בטקסטים מקוריים המתארים את המוצרים, תוך שמפר את זכות היוצרים של התובעת באותן תמונות וטקסטים.

הנתבע טוען מנגד, כי התמונות והטקסטים שבמחלוקת אינם “יצירה מוגנת” על פי הגדרת החוק והפסיקה. ביחס לצילומי המוצרים, טוען הנתבע כי לתובעת אין זכויות בתמונות, משום שמדובר בצילום פשוט של חפצים הנעדר דרישת המקוריות, ומכל מקום לא נעשה שימוש בתמונות ששייכות לתובעת, אלא בתמונות שאותן צילם בעצמו. בעניין הטקסטים, טוען הנתבע כי מדובר בטקסטים טכניים אשר עוסקים בתיאור המוצר ובהוראות השימוש בו, ונעדרים דרישת היצירתיות.

2. הסעד המבוקש מצד התובעת: פיצוי כספי על סך 1,000,000 ₪, בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונות ובטקסטים שבמחלוקת (נתבקשו סעדים נוספים, אך אלו נזנחו בסיכומים).

3. דיון בטענות הצדדים:

סעיף 4 בחוק זכות יוצרים קובע תנאי לקיומה של זכות יוצרים והוא היותה של היצירה “מקורית”. כך עשויה להיות זכות יוצרים ב”יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי”.

מבחן המקוריות, כפי שהתפתח לאור הפסיקה והספרות העוסקות בנושא, מורכב משלושה מבחני משנה: מבחן אחד הוא מבחן המקור – מבחן זה מנתח את המקור ליצירה, דהיינו האם מדובר ביצירה שמקורה ביוצר להבדיל מיצירה שהועתקה; מבחן שני הוא מבחן ההשקעה – במסגרת מבחן זה נבדקת מידת ההשקעה של היוצר ביצירה, כאשר נקבע כי כל שנדרש להוכחתו הוא השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו; ומבחן שלישי הוא מבחן היצירתיות – מבחן זה מנסה לאתר קיומה של תרומה אינטלקטואלית כלשהי של היוצר ליצירה.

בעניין התמונות שבמחלוקת

קבע בית המשפט כי התמונות עונות על מבחן ההשקעה והיצירתיות משום שאינן בגדר צילום אקראי, אלא צילום שהושקעה בו מחשבה ותכנון וכן מידה של יצירתיות. זאת, בין היתר, מכיוון שהתמונות צולמו באופן מיוחד על ידי בעל מקצוע ולא כלאחר יד, משום שהתובעת נדרשה לשלם לצלם עבור כל תמונה בנפרד או עבור יום צילומים, וכן כי ניכרת מידה של יצירתיות המתבטאת בבחירת המוצרים שיצולמו בכל תמונה, העמדתם מול המצלמה, בחירת הרקע, התאורה, והעיבוד של התמונות.

אולם, בהיבט המבחן הראשון, מבחן המקור – קבע בית המשפט כי אין ראיה לכך שהתובעת רכשה את זכות היוצרים בתמונות מבעליהן, הצלם, ומשכך לא מתקיים המבחן הנדרש לצורך הוכחת מקוריות היצירה, והמסקנה המתבקשת היא כי אין בידי התובעת כוח תביעה בעניין התמונות.

בעניין הטקסטים שבמחלוקת

הטקסטים שבמחלוקת מביאים פירוט עובדתי של רכיבי המוצרים, תיאור פעולתם ואופן השימוש בהם. הגם שלכאורה מדובר בתיאור עובדתי של נתונים הרי קיימות דרכים שונות לתאר נתונים עובדתיים ובחירה בדרך תיאור זו או אחרת, כמו גם ברירת המילים והסדר שבו יופיעו היא עניין אשר ללא ספק מצריך השקעה, לכל הפחות מינימאלית, של יצירתיות. עיון בטקסטים השנויים במחלוקת בענייננו מוכיח כי אין מדובר ב”רשימה טכנית של מילים” אלא בתיאור ובטקסטים אשר אכן הושקעה מחשבה ויצירתיות באופן ביטויים וכי הם עונים על מבחני ההשקעה והיצירתיות אף מעבר לרמה המינימאלית. באשר למקור הטקסטים, בשונה מהתמונות שאותן צילם גורם שלישי, אין חולק כי עדותו של מנהל התובעת, אשר בו מצביר כי הטקסטים נכתבו בידי עובדי הנתבעת, יחד עם העובדה שהטקסטים מופיעים ע”ג מוצרי הנתבעת, מובילים למסקנה שמדובר בטקסטים שמקורם בתובעת, וכי היא בעלת זכות היוצרים בהם.

בעניין טענות ההגנה של הנתבע – תום לב ושימוש הוגן

הנתבע העתיק את הטקסטים של התובעת ופרסם אותם באתר האינטרנט אותו הוא מפעיל. אין חולק כי הנתבע עשה שימוש בטקסטים על מנת לשווק ולהפיץ את מוצריה של התובעת, אולם, השיווק וההפצה נעשו בפלטפורמה מסחרית – באמצעות אתר אינטרנט שאותו מפעיל הנתבע ולצורך הפקת רווח כלכלי לנתבע. מכאן שלא מדובר בשימוש הוגן, כפי שטען הנתבע. בנוסף, אין זו הפעם הראשונה שבה נפגשים התובעת והנתבע במסדרונות בתי המשפט, שעה שלתביעה דנן קדם כבר סכסוך משפטי אחר. כפי שהתברר במהלך העדויות, בזמנים הרלוונטיים לתביעה היו הצדדים מצויים בהליך משפטי אחר במקביל, אף הוא בענייני קניין רוחני. ההפרות נושא התביעה דנן בוצעו לאחר ואולי אף במהלך ניהול ההליך המשפטי האחר, בוודאי כשהנתבע יודע כי הוא מצוי בסכסוך מתמשך עם התובעת. משכך לא יכול הנתבע לטעון כי השימוש בטקסטים נעשה בתום לב.

מכל אלה עולה כי השימוש של הנתבע בטקסטים ללא הרשאתה של התובעת ובוודאי שימוש מסחרי בהם, אינה בגדר שימוש הוגן ומותר.

4. הכרעה:

יש לקבוע פיצוי בגין 21 הפרות הזכויות בטקסטים של התובעת. כל אחד מהטקסטים שהועתקו התייחסו למוצר מסוים וכל אחד מהם הוצג באתר האינטרנט של הנתבע מכאן כל אחת מההפרות עומדת בפני עצמה ואין מדובר בהפרה אחת. בהשלכה יודגש כי אין להתייחס לכל “כניסה” לאתר הנתבע כאל הפרה נפרדת.

בעת קביעת הפיצוי התייחס בית המשפט לאופי ההפרה, לחוסר תום הלב של הנתבע אשר עוד טרם יבש הדיו בהליך שהסתיים בפשרה הזדרז והחליט להעתיק דווקא את תוצרי התובעת; לכך שהנתבע העתיק היצירות באופן שיטתי וגורף והחליט להסירן רק לאחר הגשת כתב התביעה; ולעובדה שהנתבע הפר זכות היוצרים תוך מטרה להפיק רווחים ממכירת מוצרי התובעת, וכי הנתבע ידע או לכל הפחות היה עליו לדעת שרכישת מוצרי התובעת, תהא אשר תהא הדרך שעשה זאת, אינה מהווה היתר לפגוע בזכויותיה.

לאור הפרת זכויות היוצרים של התובעת, כפי שפורט לעיל, חייב בית המשפט את הנתבע בתשלום הסך של 63,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/13, שהוא יום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף חייב בית המשפט את הנתבע בתשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, שניהם, לאור סכום התביעה אל מול סכום פסק הדין  בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.