ביום 28.5.2017 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופט גיא הימן, בת"א 12614-04-16 שחורי תקשורת סלולרית בע"מ נ' ברקום שיווק והפצה בע"מ ואח'.
התובעת פרסמה באתר-האינטרנט שלה שלוש תמונות של מוצר, שהיא משווקת בישראל. לפי הטענה, העתיקו הנתבעים את התמונות הללו ועשו בן שימוש באתרי-האינטרנט שלהם, לשם מכירתו של מוצר דומה. התובעת הגישה תביעה על אף שהיא אינה היוצרת של התמונות, בטענה שהיא עיבדה את התמונות לכלל המוצג באינטרנט.
ואולם, לא הובאו ראיות ליצירת התמונות. תצהיר העדות הראשית מראשית ועד סוף, כמו נכתב עבור תביעה אחרת ועוסקת במכירתו המפֵרה של המוצר. בכלל זה, מופיעות בעלמא, ללא פירוט נוסף, אמירות לקוניות ודלות-מכל-דלות: "תמונות אשר עובדו על ידי באופן אישי" (פִּסקה 11 לתצהיר) ו"התובעת עיבדה את התמונות באמצעותי" (פסקה 28). לא הוסבר מה עיבוד נעשה. לא הוסבר מה מאפיינים של יצירה יש לו. אין הקומץ שהובא מאפשר להבין מדוע עיבוד שכזה הוא "יצירה" כמשמעה בדיני-זכויות-היוצרים.
רק בחקירה החוזרת ניתנה עדות בדבר יצירה. דא עקא שהחקירה החוזרת, כשהיא לבדה, לא תוכל להיות אכסניה נכונה להוכחתה של התשתית העובדתית ועליה נסמך כתב-התביעה. החקירה החוזרת איננה חלון ודרכו מוכנס מה, שלא השכילה התובעת להביא בדלת. ממילא מסיימת החקירה החוזרת את העדוּת ועל מה, שעלה בה, מצוי קושי ממשי לחקור בחקירה נגדית. מה, שעלה לראשונה בחקירה החוזרת לפנַי הוא, לכל היותר, גרסה כבושה שמשקלה, בהעדרו של הסבר מניח את הדעת לכבישתה, הוא קל שבקלים. אפילו מה שהובא באותה גרסה – כללי מדי היה ונאמר גם הוא בעלמא. הנאמר לא הוכיח די הצורך, לגופו, את קיומה של יצירה במובנם של דיני-זכות-היוצרים.
בנוגע לטענה כי טענת הנתבעים כי לא העתיקו את תמונותיה של התובעת אלא, לכל היותר, עשו שימוש בתמונות של מוצר זהה לשלה מהווה 'הרחבת חזית' קבע בית המשפט העובדה כי זִכרה של הטענה לא בא בכתב-ההגנה או בתצהירים לא עושה את החזית – שוֹנה. לכל היותר מותר לשאול מדוע הועלתה גרסה זו לראשונה באולם-הדיונים. המענה לכך הוא נהיר – היא הושמעה בתשובה לשאלות בחקירה הנגדית, שהנתבעים לא נדרשו לצפות קודם שנשאלו.
הלכה היא כי "דמיון מסויים בין יצירות אינו מספיק כשלעצמו להוכחת העתקה, כי יכולות להיות סיבות אחרות שונות לאותו דמיון". הדמיון הנטען כאן, לרבות "זוויות אור דומות" (סיכומי התובעת, פרוטוקול בעמ' 60, ש' 1), לא הוכח כל צורכו. גם סדר דומה של התמונות, לבדו, איננו אינדיקציה מספקת להעתקה. בנדון מתקשה אתה להסתפק במראה-עיניים לבדו. חוות-דעתו של מומחה, בייחוד מומחה לצילום או לעיבוד גראפי, לא הונחה לפניו של בית-המשפט.
ברם אפילו היה חלק מן התמונות – זהה לחלוטין לתמונות-התובעת, אינך יכול לדעת כי מקורה של הזהות הוא בהעתקה, שהעתיקו נתבעים 1 ו-2 את התמונות הללו. אפשרות חלופית, ולה היתכנות בעדויות, היא כי שורשיה של הזהות הם בארץ-המוצא של המוצרים. "המוצר הזה מיוצר בקרב לפחות, אם אתה מסתובב בתערוכות בסין, לפחות ב-5 עד 10 ביתנים שונים", העיד נתבע 1 מבלי שנסתר (פרוטוקול, בעמ' 32, ש' 20-19). בין שמקור-הזהות בתמונות הוא בהעתקה בארץ-המוצא, ובין שפשר-הדברים הוא אחר, ראָיה קונקלוסיבית לכך שנתבעים 1 ו-2 העתיקו את התמונות לא הונחה בפני בית המשפט. לא הונחה דעתו של בית-המשפט, והוא העיקר, כי "אין זה סביר להניח, שדמיון זה הוא פרי של מקרה או של סיבה אחרת, מלבד העתקה, תוצאה של איזה שהן סיבות, פרט להעתקה" (ע"א 559/69 אלמגור הנ"ל, בעמ' 830). במלים פשוטות: בית המשפט לא יכול לדעת אם ההעתקה המיוחסת לנתבעים אכן התרחשה. היות, שהנטל הוא על התובעת, לא נמצא מקום לחייב את הנתבעים בתרופותיה.
התובעת חויבה בהוצאות משפט של 4,500 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך 14,000 ש"ח, כנגד שתי קבוצות הנתבעים.
לקריאת פסק הדין במלואו – 12641-04-16.
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
