0

על גרם הפרת חוזה וקניין רוחני

ביום 17.6.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע”א 8191/16 דיאליט בע”מ נ’ הרר ואח’. הטענות בערעור היו כי המשיב העתיק וחיקה מכונות ליטוש יהלומים שייצרה המערערת, ובכך עיוול בהפרת זכויות יוצרים, גניבת עין הפרת מדגם ופטנט, וגרם לחברה הודית להפר את ההסכם עימה.

בית המשפט העליון קבע כך:

גרם הפרת חוזה. דעת הרוב סברה שאכן המשיב אחראי לגרם הפרת חוזה וחמשת היסודות של העוולה מתקיימות. החברה ההודית הפרה תניית אי תחרות כשרכשה מהמשיב מכונות וחלקי חילוף לאחר סיום ההסכם בין החברה ההודית והמערערת. העובדה כי ההפרה התרכשה לאחר סיום ההסכם אין בה כדי להשפיע כי תניית אי התחרות חולשת גם על התקופה שלאחר סיומו.

יסוד המודעות מתקיים שכן יש מכתב המוכיח ידיעה ממשית או לכל הפחות יצר אצל המשיב בסיס סביר לחשד כי המכירות לחברה ההודית יובילו להפרת ההסכם. די בכך כדי לייחס ידיעה קונסטרוקטיבית המספיקה ליסוד המודעות.

יסוד הגרימה מתקיים שכן אין הכרח שהגורם השלישי יפתה או ישדל את המפר לביצוע ההפרה, על מנת שפעולתו תיחשב לגורמת להפרה. מספיק כי היה שיתוף פעולה בין המפר לצד השלישי, גם אם היוזמה לביצוע הפעולה המפרה היא של המפר. אפילו די בכך שאדם א’ שמתקשר בחוזה עם אדם ב’ ביודעו כי עצם ביצועיו של ב’ לפי חוזה זה יפרו את התחייבויותיו החוזיות הקודמות של ב’ כלפי אדם ג’ – ייחשב כמי שגרם לב’ להפר את חוזהו עם ג’.

המשיב אינו יכול להיבנות מהטענה שהיחסים לחוזה היו מעורערים קודם לכן, כפי שמפר לא יכול להיבנות מהטענה שלפיה ממילא היחסים בין הצדדים לחוזה התערערו קודם להפרתו. תכליתה של עוולת גרם הפרת חוזה היא להגן על זכויות חוזיות מהתערבות זרה. אין היא מבקשת להגן רק על צדדים לחוזה שיחסיהם תקינים, ובלבד שהתחייבויותיהם החוזיות בתוקף. זכויות חוזיות עשויות להיות בתוקף גם כאשר היחסים בין הצדדים לחוזה השתבשו.

יסוד היעדר הצידוק. מרכיב זה מבטא את חוזק ההגנה שמעניקים דיני נזיקין לזכות החוזית מפני פגיעה של צדדים שלישיים. סעיף 62 לפקודת הנזיקין קובע כי הגנה זו לא תעמוד במקרים שבהם מעשיו של הגורם להפרת החוזה נעשו עם צידוק מספיק, ובכך – מסויגת ההגנה הניתנת לזכות החוזית מול צדדים שלישיים. דומה כי טרם נקבעו בפסיקה כללים נוקשים לבחינת יסוד זה, אולם נפסק כי יש “לשקול את כל הנסיבות המסובבות את החוזה שהופר ואת הרקע לגרם הפרתו”. המשיב פעל למימוש אינטרס כלכלי שלו מול החברה ההודית. אין באינטרס זה כדי צידוק הגובר על זכותה של המערערת בקיומה החוזי של תניית אי התחרות, שנקבע בהסכם הפצה הקודם לעסקאות שערך המשיב עם החברה ההודית ואשר המשיב היה מודע אליו.

הפרת זכויות יוצרים. דיני זכויות היוצרים תכליתם עידוד הגיוון בביטויים ובידע הקיים והעשרת עולם הביטויים והיצירות המקוריות. זאת, באמצעות הגנה על זכויותיו הכלכליות של היוצר, תוך הקטנת מרחב התמרון של יוצרים עתידיים. זכות היוצרים אינה חלה על רעיון, כי אם על יישומו של הרעיון – ביטויו המוחשי. היא מתמקדת בהגנה על תהליך היצירה ועניינה במניעת העתקה. אין עניינה בקביעת איסור על יצירתו של מוצר זהה בהעדר העתקה.

בענייננו יש לבדוק אם המכונות היו זכאיות להגנת זכויות לפי החוק הישן (חוק זכות יוצרים, 1911). אין מדובר ביצירה ספרותית או מלאכת אומנות (לעניין זה בוחנים את כוונת היוצר ואם ניתן היה לבטא את היצרה בדרכים נוספות). בענייננו אין המכונות זכאיות להגנת זכויות יוצרים.

על מנת ששרטוטי ייצור של מוצר המהווה יצירה אמנותית יזכו להגנת זכות יוצרים, על המוצר מושא השרטוט להיות מוגן בעצמו בזכות יוצרים. היינו, שרטוט ייצור לא יוכר כמוגן בזכות יוצרים אלא רק בתנאי שהמוצר המיוצר על פי אותו שרטוט יוגן אף הוא בזכות יוצרים. הטעם לכך נעוץ ברצון למנוע מתן הגנה של זכות יוצרים למוצר אשר כשלעצמו אינו יכול להיכנס לגדרן של ההגדרות המנויות בחוק זכות יוצרים. מתן הגנה לשרטוט במקרה שכזה יכניס את המוצר המוגמר להגנת החוק בדלת האחורית. פועל יוצא מכך שאין נפקות לשאלה האם מדובר ביצירה ספרותית או ביצירה אמנותית, שכן שרטוטים לא יזכו להגנה בהיעדר הגנה על המוצר עצמו.

הפרת פטנט. האם מדובר בטענות המרחיבות חזית? אין הכרח בשינוי פורמלי של כתב טענות כדי להתיר הרחבת חזית, ויתכן שבעלי הדין יסכימו, במפורש או מכללא, לסטייה מכתבי הטענות. כך למשל, אם בעל דין הציג ראיה ויריבו לא התנגד לכך, האחרון עשוי להיחשב כמי שנתן הסכמה מכללא להרחבת החזית. אלא שבענייננו, הטענה לא עלתה בכתב התביעה והמשיב התנגד להרחבת החזית במסגר הזדמנויות שונות.

הפרת מדגם. דיני המדגמים מספקים הגנה לאסתטיקה ולעיצוב החזותי של חפצים שעיצובם אינו נגזר מהפונקציונאליות שלהם. דיני המדגמים מעניקים ליוצר מונופול מלא על הצורה אם הוא זה שיצר את המוצר לפני חבריו – אף אם אלו לא העתיקו ממנו את המוצר אלא הגו אותו בעצמם. מסיבה זו, משך ההגנה על מדגם קצר יחסית, ובכל מקרה לא יעלה על 18 שנים.

הפרה של זכות מדגם רשומה נעשית על פי “מבחן העין”, ומבחן זה נערך בשלושה שלבים. בשלב הראשון נדרש בית המשפט לאפיון הציבור הצרכני. בשלב זה תיקבע זהותו של הצרכן הרלוונטי להליך, אשר בעיניו תיבחן שאלת ההפרה. ככלל, הצרכן הפוטנציאלי הוא “הצרכן הסביר”, הרוכש את המוצר מבלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב, מבלי שהוא בודק באופן קפדני את המוצר ומבלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים השונים בשוק. עם זאת, במקרים מסוימים יחייב אופי המוצר כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר. בשלב השני נדרש בית המשפט לאפיין את המדגם – לקבוע את מהות המוצר העומד להשוואה, תוך בירור כיצד הוא נמכר או כיצד נעשה בו שימוש בפועל. בשלב השלישי נדרש בית המשפט להשוות בין המוצרים ולקבוע האם המוצר האחר הוא “חיקוי בולט” של המוצר המוגן במדגם.

בית המשפט המחוזי קבע כי המכונות הישנות של המשיב מפרות את המדגם של המערערת. אולם ביחס למכונות החדשות קיים דמיון שאינו מוחלט. במצב שבו קיים דמיון שאינו מוחלט יש להידרש למבחן החשש להטעיית הציבור. בהקשר הזה יש לדחות את טענות המערערת. , אפיון הציבור הצרכני הוא בעל משקל משמעותי במבחן העין ועשוי להשפיע באופן ניכר על ההכרעה בשאלה האם הופר המדגם אם לאו. זאת, מפני שההשוואה בין המוצר המוגן במדגם לבין המוצר המחקה צריך שתיעשה, כאמור, תוך בחינת תדמיתו הכוללת של המוצר כפי שנקלטה בעינו של הצרכן הרלוונטי. המדובר בציבור צרכני המורכב מבעלי מקצוע מיומנים בתעשיית היהלומים, בקיאים בענף ובעלי מומחיות רבה בתחום. במצב דברים שכזה, קשה להעלות על הדעת צרכן פוטנציאלי של מכונות הליטוש שירכוש מכונה בהרף עין, מבלי להקדיש זמן לבחינת מאפייניה, לרבות היצרן וטיבו. בנוסף, גם לאפיון המדגם נפקות בעת עריכת ההשוואה. לצד הקביעה כי המוצר מושא המדגם הוא מכונה אוטומטית לליטוש יהלומים ואבני חן, יש להדגיש כי עלותו עומדת על כ-3,500 דולר, מחיר שלעצמו מצביע על היקף ועומק הבדיקה שעורך הצרכן בטרם רכישת המוצר.

גניבת עין. עוולת גניבת העין מאזנת בין שני אינטרסים מנוגדים: האינטרס הקנייני של בעל מוניטין מפני מי שמבקש ליהנות ממוניטין זה על חשבונו מחד גיסא, והרצון לעודד תחרות חופשית שתשרת במידה הרבה ביותר את קהל הצרכנים מאידך גיסא. העוולה מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: קיומו של מוניטין שרכש היצרן; חשש סביר לקיומה של הטעיית קהל הצרכנים כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע.

העוולה מותנית בהוכחת שני יסודות מצטברים: קיומו של מוניטין שרכש היצרן; חשש סביר לקיומה של הטעיית קהל הצרכנים כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע

באשר ליסוד ההטעיה, המדובר במבחן אובייקטיבי. מבחן ההטעיה כולל שלושה מבחני משנה: מבחן החזות והצליל (כאשר היבט הצליל, בשונה מהיבט החזות, אינו רלוונטי לענייננו); מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות; ומבחן שאר נסיבות העניין. מבחן החזות הוא המבחן המרכזי. דמיון בסוג הסחורות וסוג הלקוחות עשוי להצביע על הטעיה, אך גם עשוי להצביע על מסקנה הפוכה. כך, ככל שהמוצר יקר ואיכותי יותר וחוג הלקוחות מתוחכם יותר, כך ניטה לייחס לצרכן ערנות ויכולת הבחנה דקה בבואו לרכוש את המוצר. מבחן שאר נסיבות העניין במסגרתו נבחנות הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות למקרה הנדון, ככל שאלה לא נבחנו במסגרת המבחנים הקודמים. מקובל לראות בשני המבחנים האחרונים – סוג הלקוחות וסוג הסחורות ושאר נסיבות העניין – פרמטרים המסייעים במבחן החזות, וככל שלא התקיים מבחן החזות לא יעלה בידו של התובע להוכיח עוולת גניבת עין אף בהתקיימם של שני מבחנים אלה. בענייננו מבחן החזות מוביל למסקנה כי ביחס למכונות החדשות ההבדלים החיצוניים בולטים וניכרים: צבע המכונות, מבנה המקשים ופיזורם. כל אלה מאיינים חשש להטעיית הציבור. היות המוצר יקר ואיכותי והיות חוג הלקוחות מתוחכם ובקיא מצדיק ייחוס עירנות לצרכן ויכולת הבחנה דקה, ואין להתייחס אליו כאדם הניגש למכולת הקרובה לביתו ורוכש כיכר לחם.

סוף דבר: הטענות בערעור ביחס להפרות הקניין הרוחני – נדחות. הערעור מתקבל ביחס לעילת גרם הפרת חוזה, באופן שהדיון בה יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיערוך בירור משלים ויבחן את סוגיית הפיצויים לגופה.