גם לידוענים (סלבס) יש זכות לפרטיות.
ביום 10.1.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי של כבוד השופט גיא הימן בת"א 41627-022-19 בספלוב נ' שידורי קשת בע"מ ואח'. באותו עניין תבעה אדל בספלוב את שידורי קשת ושתי תחקירניות בגין פגיעה בפרטיות בנוגע להריונה.
רקע לתביעה
התובעת היא ידוענית. במהלך פרסומים של התובעת ברשתות החברתיות פרסמה התובעת את השולחן שלה, כשברקע ניתן להבחין בתוספי הריון. לאחר כמה ימים פרסמה התובעת סרטון שלה כשידיה מונחות על בטנה. נתבעת מס' 2, כתבת ממדור רכילות באתר "מאקו", הבחינה בתוספי הריונה ופנתה לסוכן לאמת את החשדות אודות הריונה של התובעת. הסוכן אישר את הידיעה אך ביקש לא לפרסם דבר.
חרף הבקשה, הנתבעת פרסמה כתבה העוסקת בהריונה של התובעת. התובעת שלחה מכתב לנתבעות בדרישה להוריד את הפרסום ולקבלת פיצוי כספי. הנתבעות הסירו את הפרסום אך לא פיצו את התובעת.
לאחר כחודש התובעת פרסמה בעצמה את החדשות אודות הריונה. נתבעת מס' 3, כתבת נוספת ב"מאקו", פרסמה כתבה. במסגרת הכתבה התובעת כונתה סלב מדרג בינוני. בנוסף נאמר שבמידה והתובעת הייתה רוצה לשמור את הסוד עליה היה לעשות זאת "כמו שצריך".
התובעת תבעה את הנתבעות בגין בפגיעה בפרטיות ולשון הרע.
הזכות לפרטיות
סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר מהי פגיעה בפרטיות. לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, "שימוש בשמו שם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו למטרת רווח" מהווה פגיעה בפרטיות. בנוסף, לפי סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות, פרסום אודות צנעת חייו של אדם מהווה פגיעה בפרטיות.
בית המשפט קבע שהזכות לשמור בסוד על הריון נמצא בגרעין הזכות לפרטיות. לכן פרסום החדשות אודות הריונה חרף התנגדותה המפורשת מהווה פגיעה בזכות לפרטיות של התובעת. בית המשפט מציין שכל פרסום על הריונה של התובעת לאחר שפרסמה על כך ברשתות החברתיות לא מהווה פגיעה בפרטיות מכיוון שהתובעת הסכימה שהידיעה תפורסם לפי עיקרון ההסכמה.
הגנות בתביעת פרטיות
סעיף 18 לחוק הגנת פרטיות מונה את טענות ההגנה כנגד פגיעה בפרטיות.
הנתבעות טענו להגנה לפי סעיף 18(3) שמסביר שככל שהיה עניין ציבורי בנסיבות העניין הפגיעה מוצדקת, בתנאי שהפרסום לא כוזב.
בית המשפט פירש את המושג עניין ציבורי כעניין שרלוונטי להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו. במקרה זה נפסק שהתכלית אינה ראויה והפרסום לא תורם לשיח הציבורי.
בית המשפט איזן בין הזכות לפרטיות של התובעת לבין חופש הביטוי המסחרי של הנתבעות. בית המשפט קבע שהפרסום של הנתבעות לא היה מידתי. תוצאת הפרסום גרמה נזק רב לתובעת שגובר על התועלת העיתונאית מפרסום הידיעה.
לשון הרע
לאור החפיפה בין דיני הגנת הפרטיות לדיני לשון הרע בית המשפט לא דן בסוגייה האם הפרסום מהווה לשון הרע, אלא ישר דן בהגנות שעומדות לנתבעות.
טענת הגנה שהנתבעות טענו לה היא הגנת עיתונאות אחראית לפי סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.
בית המשפט קבע כי הגנת עיתונאות אחראית חלה רק על פרסומים עיתונאים. סיווג סוג הפרסום הוא לפי אופי המידע שפורסם (האם מדובר באופי עיתונאי) ולא בזהות המפרסם (האם המפרסם מחזיק בתעודת עיתונאי).
טענת ההגנה כוללת שלושה מבחנים מצטברים:
- אינטרס הפרסום – מהם הערכים שבשמם נעשה הפרסום. צריך להגן על ערכים שהציבור מכיר בחשיבותם.
- נחיצות הפרסום – האם האינטרס לגיטימי ומספיק חשוב להצדקת הפרסום
- רגישות רעיון לזכויות – . האם האינטרס שבשמו מבוקש לפגוע בערך מוגן מתיישב עם הכרה במקומן החשוב של זכויות אדם.
בית המשפט פסק שהפרסום של משיבה מספר 3, המבקר את פרסום הריונה של התובעת על ידה, מוגן לפי הגנת עיתונאות אחראית. אינטרס הפרסום הוא חלק מחופש הביטוי המסחרי של הנתבעות ותרם להבאת מידע לידיעתו של הציבור.
הפרסום היה רגיש לזכויות התובעת – הביקורת הייתה הבעת דעה על התנהלות התובעת בפומבי (ברשתות החברתיות) והביקורת של המשיבות הייתה כנה ומקצועית.
הפיצוי הראוי
סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות מאפשר לעתור לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסכום של 50,000 ₪.
ניתן להכפיל את תקרת הסכום אם לנתבע הייתה כוונה לפגוע. הכלל הוא שבית המשפט יכפיל את תקרת הסכום רק אם מידת הצפיות של תוצאה כזו היא גבוהה ומסתברת מן הפרסום.
בית המשפט קבע שהנתבעות רצו לפרסם כתבה, אך תכלית הפרסום לא הייתה פגיעה בפרטיות התובעת. התובעת אמנם נפגעה מהכתבה אך הפרסום לא נעשה לשם הפגיעה בתובעת.
לבסוף בית המשפט פסק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין 50,000 ₪ והוצאות משפט.
NEWSY19-298244655132294-1(C) כל זכויות היוצרים בסיכום שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. לעורכי הדין ממשרדנו ניסיון עשיר ומומחיות מיוחדת בניהול תביעות העוסקות בדיני פרטיות. הינכם מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ולקבלת הצעת מחיר.