ביום 25.12.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי כבוד השופטת רננה גלפז מוקדי בע"א 26435-07-16 שריר נ' נירית זרעים בע"מ ואח'המערער על פסק דינו של בית משפט קמא.
בפסק הדין נקבע כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע שאי ציון השם אינו מהווה הפרה של זכות היוצרים המוסרית, אולם בנסיבות העניין אין מקום ליתן ליוצר פיצוי.
יש להבחין בין שתי טענות הנשמעות מפי המערער, האחת נוגעת לעצם פרסום שמו של צלם התמונה, או בענייננו לכך ששמו של המערער, כצלם התמונה, לא צויין. השניה, נוגעת לטענות המערער כי התמונה אשר צולמה על ידו שונתה טרם פרסומה על ידי המשיבות וכי המסר הנלווה לפרסום הוא מסר פוליטי, אשר פוגע בכבודו ובשמו של המערער.
סעיף 46(1) לחוק הוא בעל משמעות ברורה – ליוצר זכות כי שמו ייקרא על יצירתו, כמובן, בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות, אולם זכות מוקנית לו, כי שמו יופיע על גב היצירה. סעיף 50 בא ומבהיר כי פעולה הפוגעת בזכות מהווה הפרה של הזכות. סעיף 50(ב) ו- (ג) קובעים כי למרות האמור בס"ק (א), פגיעה בזכות המוסרית באופן הקבוע בסעיף 46(2), לא תהווה הפרה בנסיבות מסויימות.
המסקנה, אם כן, כי ככל שהדבר נוגע לסעיף 46(1), פגיעה בזכות המוסרית מהווה הפרה של הזכות ואין זה משנה הנסיבות, שהרי סעיפים 50(ב) ו- 50(ג) מתייחסים אך ורק לסעיף 46(2). סעיף 50(ב) מתייחס לסעיף 46(2) בלבד, ואין מקום להחילו על סעיף 46(1). בעניין זה, דומה כי נפלה שגגה בבית המשפט קמא. המדובר בזכות שהיא יחסית, אך לא ביחס לעצם פרסום שמו של היוצר, אלא היא יחסית ככל שהדבר נוגע להיקף ולמידת הפרסום. קיומו של נוהג כזה או אחר ואף העובדה כי המערער העביר את זכות היוצרים הלאה, אין בהם כדי ליטול מן המערער את הזכות המוסרית ביצירה.
בית המשפט קבע כי אין לשון החוק מותירה פתח כלשהו שלא לציין את שם היוצר על גב היצירה, זאת בשונה מפגיעה בזכות המוסרית באופן הקבוע בסעיף 46(2), אשר כפופה למבחן הנסיבות כאמור בסעיף 50 לחוק.
החלפת הטרמינולוגיה בחוק החדש מ"ההיקף והמידה המקובלים" ל"הראויים בנסיבות העניין" באה על מנת לאפשר לבית המשפט לקבוע את מידת חובת הייחוס על פי אמות מידה אובייקטיביות וערכיות, ולא על ידי "המשתמשים בפועל, שעלולים להשריש מנהג פסול או לא רצוי" (גרינמן, שם, בעמ' 457). ושוב, מדובר על מידת חובת הייחוס ולא על עצם הייחוס.
אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס לכך שהתמונה פורסמה על ידי המשיבות מבלי ששמו של המערער, יוצר התמונה, צויין. הנה כי כן, אין מנוס מהקביעה כי המשיבה 1, גם אם באמצעות המשיבה 2, הפרה את זכות הייחוס החוסה תחת הזכות המוסרית של המערער, המעוגנת בסעיף 46(1).
לעניין שלמות היצירה, הזכות שלא ייערכו בה שינויים, מוגבלת על ידי מבחן הסבירות הקבוע בסעיף 50. בנסיבות כאן, לאור השיקולים האמורים בסעיף 50, עסקינן בשימוש סביר בתמונה. לא הוכח על ידי המערער כי מדובר במסר פוליטי ולא במסר מסחרי.
חרף ההפרה אין מקום לחיוב בפיצוי כלשהו. בהתחשב בעובדה כי המערער לא טען וגם לא הוכיח כל נזק אשר נגרם לו כתוצאה מפרסום זה, מצויים אנו בגדרו של סעיף 56 לחוק. בחינת השיקולים השונים המפורטים בסעיף 56(ב) לחוק, מובילה למסקנה כי אין מקום לפסוק לטובת המערער פיצוי כלשהו (ראו לעניין שאלת הפיצוי ללא הוכחת נזק ע"א (ת"א) 1195/08 עוזי קרן נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (24.11.08); רע"א 8626/13 יוסף טאובר (תבור) נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ (5.5.14)). עיון בחוק ובפסיקת בתי המשפט מלמד כי לבית המשפט מרחב הכרעה הכולל שיקולים שונים, חלקם מפורטים בחוק עצמו. במקרה שבו לא נגרם נזק, רשאי בית המשפט לפצות, אולם כמובן שהפיצוי אינו צריך להעשיר את התובע שלא כדין על חשבון המפר, הכל תלוי, כמובן, בנסיבות כל מקרה ומקרה (ע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה ואח' (17.2.2013)).
ראשית, המערער לא טען לנזק כלשהו ואף בחינת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא מלמדת כי לא הוכח נזק ממשי כלשהו בפני בית המשפט. שנית, הוכח בפני בית המשפט קמא כי עסקינן בפרסום אחד ויחיד.בנוסף, המשיבה 1 טענה כי לא ביקשה לעצמה כל ריווח מן הפרסום ואף לא נבע לה רווח כלשהו כתוצאה מן הפרסום וטענתה זו לא נסתרה. ועוד, בין המערער למשיבות אין מערכת יחסים כלשהי והאירוע הנדון כאן הוא אירוע בודד הנוגע למערער ולמשיבות. לטעמים אלו שהובאו, יש להוסיף את העובדה כי התמונה נרכשה על ידי המשיבות, כדין, ולא מצאתי כי הוכח שהשימוש בתמונה נעשה בחוסר תום לב. בשים לב למכלול נסיבות ייחודי זה, מצאתי כי בנסיבות כאן, משלא נגרם למערער נזק ולאור הנימוקים שהובאו מעלה, אין מקום, לחייב את המשיבה 1 בתשלום פיצוי כלשהו למערער.
דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.
מאמר זה נכתב על ידי עורכי דין זכויות יוצרים ממשרדינו והוא עוסק בשאלה, האם אי ציון שם היוצר מהווה הפרת זכויות יוצרים.
ליצירת קשר עם משרד עורכי דין זכויות יוצרים – אפלדורף ושות' לחצו כאן
לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן.
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות’ – עורכי דין זכויות יוצרים ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות’, עורכי דין זכויות יוצרים ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
