ביום 30.4.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, בת"א 21235-12-13 יחיאלי נ' צזאנה. השאלה המרכזית שנדונה בפסק הדין, האם אתר ETSY מוגן בזכויות יוצרים?
א. העובדות וטענות הצדדים:
התובעת, נטע וולפה, היא מעצבת תכשיטים וצורפת. בחודש פברואר 2010 הקימה התובעת חנות מקוונת בשם Neta Wolpe באתר האינטרנט Etsy , שהינו אתר מסחרי אלקטרוני, המציע למכירה פריטי עבודות יד של אמנים ופריטי אספנות. לטענת התובעת, לאחר שהקימה את החנות המקורית, פנה אליה בחודש אפריל 2010 הנתבע, ירון צזאנה, והביע את רצונו לשמש איש שיווק עבורה. התובעת הסכימה להצעה זו ובמשך מספר חודשים שיווק הנתבע מספר תכשיטים של התובעת, בהיקף לא גדול, באמצעות עמוד מכירה באתר eBay. בהמשך, ביקש הנתבע לשווק את תכשיטי התובעת באתר Etsy. התובעת הסכימה לכך והציעה לנתבע, כי יעשה שימוש בחנות המקורית שלה. אולם, הנתבע התעקש, כי יפתח עבורה חנות חדשה.
א.1. טענות התובעת
לדברי התובעת, התגבש בין הצדדים הסכם בעל-פה, אשר כלל את תחומי אחריותם, וכן תניית בלעדיות הדדית, לפיה התובעת התחייבה שלא לשווק באינטרנט את התכשיטים המקוריים באמצעות גורם אחר, ואילו הנתבע התחייב שלא לשווק מוצרים של גורמים אחרים באינטרנט. סייג לכך הוא קביעת רשימה סגורה של גורמים איתם פעלו הצדדים קודם להסכם.
לדברי התובעת, הפר הנתבע את תניית הבלעדיות ההדדית, ומטעם זה שלח ב"כ התובעת מכתב לנתבע בעניין סיום הסכם מתן שירותים בין הצדדים. במכתב נאמר כי לתובעת נודע שהנתבע החליט להפר חד צדדית את תנית הבלעדיות שעומדת בבסיס ההסכם ולשווק מוצרים של מעצבים אחרים אשר מתחרים בה באופן ישיר, ולכן מבקשת להודיע על סיום הסכם מתן השירותים בינה לבין התובע, תוך חודש ימים מיום משלוח המכתב. כמו כן, ב"כ התובעת ביקש מהנתבע להעביר לתובעת את כל ההרשאות המתאימות לצורך ניהול קבוצת הפייסבוק שניהל תחת שמה של התובעת, להעביר את רשימת המשתמשים הרשומים בחנות ואלו שהזמינו מוצרים וכן בעלות בדומיין של חנות עתידים שתכננו הצדדים לפתוח יחדיו.
ב"כ הנתבע השיב לתובעת כי הנתבע הוא למעשה בעליו של אתרי האינטרנט משום שיצר אותם ודאג לתדמיתם השיווקית, ואילו התובעת הינה הבעלים של יצירות האמנות הנמכרות באתרים. הנתבע המשיך לבצע שימוש באתר, ובטקסטים שכתבה התובעת על מנת לקדם יצירותיה – לטובת קידום אמנים אחרים שהנתבע משווק יצירותיהם, וכן השתמש בטבעת שעיצבה התובעת כחלק מ"באנר" לקידום אמנים אלו. במועד מאוחר יותר, התגלה לתובעת כי נוסף על כך – הנתבע מייצר ומציע למכירה במסגרת האתר של התובעת, בשינוי שם, חיקויים של כ-15 מתכשיטי התובעת. הנתבע השיב גם לטענה זו – כי לתובעת אין כל זכות בנכסים ה"אינטרנטיים" וכי עליה לחדול מלבצע שימוש בתמונות ובתכנים הכתובים שיצר. לאחר שפנייתה של הנתבעת לאתר ESTY בבקשה להסרת התכשיטים מהאתר לא צלחה, פנתה התובעת לבית המשפט בתובענה אשר נשענת על מספר אדנים:
א. העתקת עיצובי הטבעות של התובעת.
ב. שימוש בטקסטים שנכתבו עבור החנות Neta Jewlery: שימוש בתוכן קורות החיים של התובעת ובטקסטים נוספים שנכתבו על ידי התובעת.
ג. הפרת זכויות יוצרים באתר Pinterest. התובעת טוענת, כי הנתבע הציג באתר זה תמונות של תכשיטים מקוריים שלה , אשר צולמו עבור החנות, וצירף קישור אל אתר האינטרנט שלו.
ד. הפרת זכות מוסרית.
ה. גניבת עין והטעיית הצרכנים באתר Etsy. התובעת טוענת, כי הנתבע השתלט על החנות, ועשה שימוש בחוות דעת הצרכנים (reviews), במספר המעריצים (admirers) ובהיסטוריית המכירה (sales).
ו. ניהול משא ומתן בחוסר תום לב- הנתבע הודיע לתובעת רק בסוף שנת 2012, כי הוא דורש לעבוד גם עם גורמים אחרים, ובכך הפר את תניית הבלעדיות המפורשת שהוסכמה על הצדדים. מכך למדה התובעת, כי לנתבע לא הייתה כוונה אמיתית לחתום על הסכם עימה, והוא הוליך אותה שולל, על מנת "לשאוב ממנה את כל המידע הדרוש, וזאת על מנת למקסם את יכולתו לנצל את זכויותיה שלא כדין".
ז. התערבות בלתי הוגנת, תיאור כוזב ועשיית עושר ולא במשפט.
א.2. טענות הנתבע
הנתבע טען, כי היחסים בין הצדדים היו של ספק-בעל חנות. התובעת סיפקה לנתבע את המוצרים למכירה, והוא נטל על עצמו את מלוא הסיכונים הכספיים ואת האחריות לניהול החנות. הנתבע טען כי היה זה הוא שפתח את החנות וניהל אותה, ביצע פעולות קידום ושיווק, טיפל בשירות הלקוחות, בדק את איכות התכשיטים טרם משלוח, שלח את התכשיטים וכו'. הנתבע הדגיש, כי התכשיטים נמכרו לו במחירים שאותם קבעה התובעת בעצמה, לפי מחירון הספקים שלה.
לטענת הנתבע, מעולם לא הוסכם בין הצדדים על תניית בלעדיות. כמו כן, הנתבע הפנה לסעיף 33 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, לפיו "היוצר של היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה". לטענתו, משאין מחלוקת שהנתבע הוא שהקים וניהל את החנות ואת תדמיתה השיווקית, הרי שהוא הבעלים של החנות. הנתבע המשיך וטען, כי גם אם תתקבל טענת התובעת, לפיה היא הזמינה את הקמת החנות, עדיין יש לראות את הנתבע כבעלים היחידים של החנות, בהתאם להוראת סעיף 35(א) לחוק זכות יוצרים. הנתבע הוסיף, כי הוראת סעיף 37(ג) קובעת, כי העברת בעלות בקניין רוחני מחייבת מסמך בכתב, דבר שלא נעשה, ומכל אלו עולה כי הנתבע הוא בעל החנות.
א.3. נוסף על כך הגיש הנתבע תביעה שכנגד שהיא תמונת ראי של התביעה
לפיה, התובעת הפרה את זכויות היוצרים שלו ואת זכויותיו המוסריות, כאשר עשתה שימוש בתמונות שצולמו על ידו ובטקסטים שהוא עצמו כתב או בטקסטים שנכתבו על ידי עובדת שלו.
עוד טען הנתבע, כי בעקבות פניית התובעת לאתר Etsy, הוסרו מוצרים רבים מחנותו, והדבר עולה כדי התערבות בלתי הוגנת, כהגדרתה בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, כי פנייתה הכוזבת של התובעת ל-Etsy השפילה וביזתה אותו, ופגעה במשלח ידו – דבר העולה כדי פרסום לשון הרע, במזיד, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965, כי התובעת הפרה את ההסכם לשיווק התכשיטים בכך שהודיעה על הפסקת שיתוף הפעולה בין הצדדים, ללא מתן התראה מוקדמת מספקת; כי התובעת התעשרה על חשבונו של הנתבע כשעשתה שימוש בתמונות ובטקסטים שהכין הנתבע בעמל רב. כמו כן, מהווה התנהגות התובעת גזל, בהתאם לסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
הסעדים המבוקשים מצד התובעת:
התובעת העמידה את סכום התביעה על 680,000 ₪, ועתרה למתן צו עשה המורה על העברת השליטה בחנות לידיה, ולהורות לנתבע להסיר כל פרסום שיצר, הכולל תמונה של התכשיטים המקוריים או המפרים, או אלה הכוללים את שמה או תמונתה של התובעת, וכן להימנע מכל פרסום כאמו; מתן צו מניעה אשר יאסור על הנתבע מלעשות שימוש מסחרי בעיצובי התכשיטים שהוזכרו בסעיף 51 לכתב התביעה; מתן צו עשה המורה לנתבע לאסוף את כל התכשיטים המפרים, מכל גורם שאינו צרכן סופי, ולהעבירם לידי התובעת לשם השמדתם על חשבון הנתבע; צו הצהרתי וצו מניעה האוסר על השימוש בקורות החיים ובטקסטים של התובעת.
הסעדים המבוקשים מצד הנתבע והתובע שכנגד:
הנתבע העמיד את סכום התביעה שכנגד על 200,000 ₪, לצרכי אגרה, בגין הפרת זכויות היוצרים שלו, בשל הפרת ההסכם, פגיעה בהכנסות הנתבע, עוולות מסחריות, שקר מפגיע וגזל. כמו כן עתר הנתבע למתן צו מניעה קבוע, המורה לתובעת שלא לעשות כל שימוש שהוא בתמונות או בטקסטים שיצר, וכן צו עשה, המורה לתובעת להסיר מכל מדיה אינטרנטית את התמונות והטקסטים שפרסמה ללא הסכמתו.
ב. דיון בטענות הצדדים:
משלל העדויות עולה, כי הצדדים לא הסכימו ביניהם שהבעלות בחנות תהיה שייכת לתובעת, ואף לא פעלו כך במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם. החנות הוקמה על ידי הנתבע והפעילות בפועל נעשתה על ידו. גם התכנים שנשתלו בה הוצבו על ידי הנתבע ומוקמו בה על פי שיקול דעתו. הנתבע ניהל את שירות הלקוחות של החנות, והתשלום עבור התכשיטים הועבר לחשבון ה-PayPal שלו. התובעת לא החזיקה בסיסמה לחנות ולמעשה לא הייתה לה שום יכולת להשפיע על התכנים שיועלו אליה. התובעת אף אישרה כי בחנות הוצעו למכירה מספר מצומצם של תכשיטים של מעצבים אחרים.
התנהלותה של התובעת, לאחר סדרת ההתכתבויות בעניין הקמת חברה משותפת, מלמדת שדעתה אולי הייתה לא נוחה מהצהרותיו של הנתבע ביחס לבעלות בחנות, אולם התובעת היתה מודעת היטב לעובדה שהנתבע רואה עצמו כבעלים של החנות ולא הלינה על כך. התובעת המשיכה בהתנהלות העסקית הרגילה עם הנתבע, במשך כשמונה חודשים לאחר מכן, עד להודעתה מיום 6.2.13, כי היא מבקשת לסיים את הסכם מתן השירותים עם הנתבע.
לקט של יצירות כמושא לזכות יוצרים
חוק זכות יוצרים מגן על חמישה סוגים של יצירות: יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית, ותקליט (סעיף 4 לחוק).
המונח "יצירה ספרותית" מוגדר בסעיף ההגדרות לחוק כך: "לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב".
המונח "לקט" מוגדר כ"לקט של יצירות, לרבות אינציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים, לרבות מאגר מידע".
סעיף 4(ב) ממשיך וקובע ביחס ללקט, כי: "מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."
על פי הוראות חוק זכות יוצרים, נדרש עורך או מחבר של לקט, למידה מסוימת של יצירתיות על מנת לזכות בזכות יוצרים על הלקט. משמעות הדבר היא, שאין עוד תוקף לפסיקה אנגלית שאומצה בעבר בארץ, שקבעה כי עורך של לקט רוכש בו זכות יוצרים מכוח המאמץ, הכשרון ושיקול הדעת שהשקיע בחיבורו. כאמור בסעיף 4 לחוק, וכפי שנכתב בספרות, יצירתיות זו צריכה להימצא בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים בלקט.
אולם, במקרה זה, הנתבע לא הפגין מידה של מקוריות או יצירתיות בהקמת החנות. גם המומחה מטעם הנתבע סבר כי מדובר בפעולה טכנית בלבד. הנתבע הקים את החנות כחלק מהפלטפורמה השיווקית של אתר Etsy. הנתבע לא בנה את תכנת ההפעלה של החנות, ואף לא עיצב אותה בעצמו. למעשה, הנתבע קיבל פורמט מובנה של חנות מקוונת, ואליו העלה את תצלומי התכשיטים של התובעת. עיון בחנויות המקוונות באתר Etsy מלמד, כי החנויות זהות מבחינת עיצובן, ולמנהל החנות נותר רק "לשתול" את תמונות המוצרים המוצעים למכירה.
ג. הכרעה:
זכות יוצרים באתר האינטרנט
המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא, שלנתבע אין זכות יוצרים בחנות, שכן לא עלה בידו להראות "מקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו"- כדרישת סעיף 4(ב) לחוק. אמנם, הנתבע השקיע מאמצים ושיקול דעת בבניית החנות, אותה גם ניהל בהמשך, אולם אלה אינם יכולים לזכות אותו בזכות יוצרים בחנות המקוונת.
המסקנה לעיל, לפיה החנות שהקים הנתבע באתר Etsy אינה יכולה להיות מושא לזכות יוצרים, מייתרת למעשה את הדיון בשאלה הראשונה הניצבת במרכזה של תובענה זו והיא מיהו בעל זכות היוצרים בחנות המקוונת באתר Etsy, הידועה בשם Neta Jewelry.
אף אחד מהצדדים אינו בעל זכות יוצרים בחנות, ואיש מהם אינו יכול לטעון להפרת זכות קניינית או מוסרית הנובעת מהוראות חוק זכות יוצרים.
אולם, קבע בית המשפט כי לאחר שנפרדו דרכיהם של הצדדים, כי לנתבע קיימת זכות גישה לחנות, כל עוד תכניה של התובעת אינם מופיעים בה.
הפרת הזכויות הקנייניות בתכשיטי התובעת ובטקסטים
בית המשפט שוכנע כי הנתבע הפיק רווחים מהמשך הצגת תכשיטי התובעת בחנות המקוונת וקובע את הפיצוי המגיע לתובעת על דרך האומדנה – לפיו, יש להעמיד את סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין הפרת הזכויות בתכשיטים, לאחר סיום היחסים העסקיים בין הצדדים, ע"ס 40,000 ₪.
בעניין הטקסטים, בית המשפט שוכנע כי הנתבע עשה שימוש לפחות בחלק מהטקסטים של התובעת, ללא אישורה. יחד עם זאת, מרבית הטקסטים שבמחלוקת נוסחו במשותף עם אדם אשר אינו מוגדר כעובד של התובעת. כיוון שהוכח במפורש שרק השימוש במשפט אחד הוא פרי יצירתה של התובעת, העמיד בית המשפט את הפיצוי לו זכאית התובעת בעניין זה ע"ס 1,000 ₪.
נוסך על כך, ניתן צו מניעה לפיו הנתבע אינו רשאי להשתמש בעיצובי התכשיטים של התובעת ובצילומיהם.
בעניין שימוש התובעת בתמונות של הנתבע
נראה כי אכן נעשה שימוש ע"י התובעת בתמונות של הנתבע, אולם שימוש זה היה קצר מועד. כיוון שמדובר בהפרה קצרת מועד, וכיוון שהתובעת הסירה את התמונות שבוע לאר שקיבלה את דרישת הנתבע לעשות כן – בית המשפט מחייב את התובעת לשלם לנתבע פיצוי בסך 3,000 ₪.
בעניין יתר טענותיו של הנתבע לפיהן נגרם לו עוול עקב פניית התובעת לאתר ESTY וכן כי התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים – בית המשפט לא קיבל את טענות הנתבע.
הנתבע חויב לשלם לתובעת בגין התביעה, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪.
לקריאת פסק הדין במלואו לחצו כאן
(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים.
הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות’, עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.
