בעוד ימים מספר יכנסו לתוקפן תקנות סדר דין אזרחי חדשות, שיעשו מהפכה של ממש בסדרי הדין הנוהגים זה עשורים. התקנות החדשות מבטלות סוגי הליכים רבים שהיו נהוגים, ובאופן כללי משנות את אופי הדיון, החקירה וההוכחה מהבעה בכתב להבעה בעל פה. שינוי נוסף, מהותי וחשוב, נקבע ביחס לסוגיית פסיקת הוצאות המשפט.
בשיטת המשפט הישראלית נקודת המוצא היא, כביכול, כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה, להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה. אולם הוצאות אלה כפופות למבחני סבירות, מידתיות והכרחיות ההליך. הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב שבו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי הדין, ליצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות.
זו הנורמה המשפטית, אולם כל עו"ד לו יש ניסיון מינימלי בליטיגציה (הופעה וייצוג בהליכי בית משפט) יודע כי הסיכוי שהלקוח יזכה לקבל הוצאות ריאליות – או הוצאות בכלל – אינו גבוה כלל ועיקר.
תקנות סדר הדין החדשות מבקשות לשנות זאת. תקנה 152 לתקנות החדשות שכותרתה "פסיקת הוצאות" קובעת כך:
בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.
התקנה מחייבת למעשה את השופט היושב בדין לפסוק הוצאות לטובת הצד הזוכה. אי פסיקת הוצאות תעשה תוך הנמקה והסבר מהם הטעמים המיוחדים שבגינם בחר שלא לפסוק הוצאות לטובת הזוכה. עמד על כך גם בית המשפט העליון ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd ואח' נ' פאיירפלאי בע"מ ואח' (28.12.2020), בפס' 14: "שינוי אחד משמעותי בתקנות החדשות לעומת התקנות הקיימות הוא כי במסגרת התקנות החדשות, נקבעה ברירת מחדל של חיוב בהוצאות כאשר על בית המשפט להצביע על טעמים מיוחדים על מנת שלא לעשות כן".
עוד נקבע, בסעיף 153 לתקנות החדשות, כי שיעור ההוצאות לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכ"ט עו"ד בכללי לשכת עורכי הדין, אלא מטעמים מיוחדים.
זאת ועוד. תקנה 53 לתקנות החדשות עוסקת בהוצאות שעל בית המשפט לפסוק במסגרת הליכי ביניים.
בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.
תקנה זו אמורה לשנות מן היסוד את ההתנהלות שהייתה מקובלת עד היום. לא חסרות דוגמאות לבקשות רבות המבוקשות במסגרת הליך, ועל אף שהן מוכרעות באופן ברור וחד משמעי לטובת אחד הצדדים, אין זוכה אותו צד בהוצאותיו בגין הצורך בבקשה/בהתגוננות מפני הבקשה. פעמים רבות נקבע כי הוצאות הבקשה יפסקו בסוף ההליך – קביעה שלרוב "נשכחת" ואינה ממולאת מספר שנים אח"כ, עם סיום ההליך.
אם בתי המשפט יאכפו תקנה זו כלשונה, הצדדים יחויבו באופן מיידי בגין כל בקשה הנפסקת לרעתם – דבר העשוי להפחית באופן דרמטי את בקשות הסרק מצד צדדים שאינם בעלי כיס עמוק, חסרי רגישות למחיר.
