גבולות הסאטירה בלשון הרע

ביום 19.1.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, מפי כבוד השופט אבי סתיו, בת"א 20882-09-19 אביבית בר זוהר נ' רדיו ללא הפסקה בע"מ ואח'. באותו עניין נדרש בית המשפו לשאלת גבולות הסאטירה כאשר הוצגה דמותה של אביבית בר זוהר ללהג תוך שהיא מכונה "זונה" ותוך גניחות, בשל סרטונים שפרסמה ברשתות החברתיות.

וכך פסק בית המשפט:

1. לפרסום סאטירי יש משמעות בשני היבטים מרכזיים: האחד, הפרשנות שיש ליתן לביטוי, בין היתר לעניין ההבחנה החשובה בדיני לשון הרע בין עובדה לדעה. יש להביא בחשבון כי הקורא/המאזין מבין שמדובר בסאטירה, ואינו מתייחס לדברים כפשוטם. כך, למשל, דברים המוצגים כ"עובדות" אינם בהכרח נתפסים ככאלו, שעה שמדובר בפרסום סאטירי. השני, נוגע לחשיבות ההגנה שיש לתת לצורת ביטוי זו המתייחסת לאיש ציבור ולנושא שיש בו עניין ציבורי.
2. ואולם, הביטוי הסאטירי אינו "אקס טריטוריה" מבחינת דיני לשון הרע. ההגנה הניתנת לו היא רחבה, אך לא מוחלטת. עשויים להיות מקרים בהם על אף שמדובר בביטוי סאטירי הוא, או חלקים ממנו, יתפרשו כמציגים עובדה.השאלה מתי ביטויים שאינם כוללים מידע עובדתי נחשבים ללשון הרע אינה מוגבלת לפרסומים סאטיריים, והיא מתעוררת גם בקשר לביטויי גנאי, קללות, גידופים וכדומה. הגישה בפסיקה לגבי ביטויי גנאי שאינם כוללים מידע עובדתי (או שהמידע העובדתי הנכלל בהם אינו עולה, בפני עצמו, כדי לשון הרע) אינה אחידה. הוא הדין כאשר מדובר בביטוי הומוריסטי. "לא ניתן לקטלג מראש סוגים שונים של ביטויים הומוריסטיים לפי מידת הפוגעניות הטמונה בהם, והשכל הישר ינחה את הדרך בכל מקרה לפי נסיבותיו ומאפייניו".
3. העובדה שהאדם בו עוסק הפרסום הוא "איש ציבור" נושאת בחובה הן צד קולה והן צד חומרה. לצד החומרה, העובדה שמדובר באדם מוכר בציבור, ובמיוחד כאשר מדובר באדם הזקוק לאמון הציבור (כגון מי שמתמודד בבחירות), עלולה להעצים את פוטנציאל הנזק אשר הפרסום עלול להסב לו. לצד הקולה, מי שבחר להעמיד את עצמו או את יצירותיו בעין הציבור נדרש ל"כוח סיבולת" רב יותר כלפי פרסומים התוקפים אותו. כמו כן, כאשר מדובר באיש ציבור ההנחה היא שיש לו נגישות לאמצעי התקשורת ויהיה לו קל יותר להגיב ולהתמודד עם פרסומים מכפישים (לשיקולים השונים בעניין זה ראו, עניין אפל, עמ' 622-621). בסופו של יום, הגישה המקובלת היא כי כאשר מדובר בפרסום הנוגע לאיש ציבור ולעניין ציבורי בו הוא עוסק, הרי שיש בכך כדי להעצים את משקלו של חופש הביטוי אל מול הזכות לשם טוב.
4. התובעת אינה "אשת ציבור" במובן הרגיל של המילה. היא לא העמידה את עצמה לבחירת הציבור, אינה ממלאת תפקיד ציבורי ואינה עוסקת בענייני הציבור. עם זאת, לתובעת יש מעמד המצדיק להתייחס אליה, לצורך העניין בו אנו דנים, כאל אשת ציבור. התובעת, כפי שאף היא מעידה על עצמה בכתב התביעה, היא ידוענית ומוכרת בציבור. היא נמצאת "באור הזרקורים", ויש לה נגישות לכלי התקשורת, לרבות באמצעות חשבון האינסטגרם שלה, אשר יש לו 408,000 עוקבים. יכולותיה התקשורתיות של התובעת באו לידי ביטוי גם במקרה הנוכחי, כאשר היא מיהרה להשיב לנתבעים כגמולם בסרטון שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה, ותגובתה זכתה להד בכלי התקשורת. זאת ועוד, הפרסום שבגינו הוגשה התביעה נעשה ביחס לסרטונים אשר התובעת בחרה להציג לעיני הציבור, ובכך הפכה אותם, ולו במידה מסוימת, ל"עניין ציבורי". נתונים אלו מצדיקים את המסקנה שיש לראות, לענייננו, את התובעת כ"אשת ציבור" (גם אם לא בדרגה השמורה לאנשי ציבור כדוגמת פוליטיקאים) ואת העניין שאליו התייחס הפרסום כ"עניין ציבורי".
5. בענייננו, האדם הסביר השומע את הדברים אינו סבור כי יש בהם כדי למסור מצג מדויק של הסרטונים. הוא מבין שהאמירה לגבי אופן הריקוד של התובעת והחיקוי שלה כאילו היא משמיעה קולות גניחה מבטאים ביקורת של הדובר לגבי האופי של הריקוד, הנשמעת באופן סאטירי ומוגזם, ולא תיאור עובדתי מדויק של הסרטונים – על כן מדובר בהבעת דעה.
6. למרות זאת. מדובר בלשון הרע.
7. דשדש הדברים אמורים בעיקר באמירה כי התובעת "רוקדת כמו זונה", ובהשמעת קולות הגניחה כחיקוי של מה שהתובעת כביכול מבצעת במסגרת הריקוד. מדובר בדברים העשויים להשפיל את התובעת ולבזותה בעיני השומעים. מידת הפוגענות שיש בהתבטאויות ובקולות שהשמיע שי גולדשטיין היא כזו שמצדיקה לראות בהם משום לשון הרע, גם בהתחשב בכך שמדובר בפרסום שבעיקרו הוא הבעת דעה במסגרת תוכנית רדיו סאטירית.
8. האם הפרסום נהנה מהגנה? המונח "תום לב" בהקשר של סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אינו דומה בהכרח למשמעותו של מונח זה במקומות אחרים בחקיקה הישראלית. דרישת תום הלב כוללת יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים, והיא משתנה בהתאם להגנה הספציפית שביחס אליה היא נבחנת. האם הביטוי סביר? אמירה לפיה ביטוי "סביר" צריך להיות נאמן למציאות מעוררת קושי מובנה כאשר מדובר בביטוי סאטירי, אשר מטבעו אמור להיות נשכני, מוגזם ולא מציאותי.
9. כאשר מדובר בפרסום סאטירי, נראה כי המבחן העיקרי הוא מידת הפוגענות שיש בפרסום, תוך יצירת זיקת גומלין – מעין מקבילית כוחות – בין מידת ואופי ה"ציבוריות" של נושא הפרסום לבין עוצמת הפוגענות הנסבלת. נקודת המוצא היא, כי את הוויכוח בשאלה אם הביטוי הסאטירי נעשה בטעם טוב יש לנהל מחוץ לבית המשפט. לפיכך, עצם העובדה שהביטוי הסאטירי (על כל גווניו) נעשה באופן המעורר גיחוך ולעג על מי שהפרסום עוסק בו, אינה אומרת כי מדובר בביטוי לא סביר. רק במקרים של ביטויים פוגעניים חמורים במיוחד עשוי הפרסום הסאטירי להיחשב ככזה החורג מהסביר, וזאת כאמור תוך בחינה ואיזון אל מול המאפיינים ה"ציבוריים" של האדם והנושא בהם עוסק הפרסום.
10. ענייננו הוא מקרה גבולי, אולם בית המשפט קבע כי הוא חורג מהרף הסביר של הפוגענות הנסבלת בביטוי סאטירי. ואולם, משמדובר בביקורת מסוג הבעת דעה על עניין ציבורי – יש לכך משקל משמעותי במישור הפיצוי.
11. עוצמת הפגיעה. השימוש בביטוי "זונה" (כמו גם "בן זונה", "בת זונה" וכדומה) עשויה להשתנות לפי ההקשר. ישנם מקרים בהם השימוש במילה זו עולה כדי כינוי גנאי לא חמור במיוחד שכלל אינו עולה כדי לשון הרע וישנם מקרים בהם הביטוי משקף התייחסות משפילה ומבזה. בענייננו נמתחת ביקורת על ריקודים שמבצעת אביבית בר זוהר תוך החצנת מיניות זולה ולא הולמת. הביקורת לגיטימית, אך הביטוי זונה בהקשר זה אינו כינוי גנאי גרידא אלא עושה שימוש באסוציאציה של אישה שמספקת שירותים בעלי אופי מיני תמורת תשלום. המשמעות של הביטוי "רוקדת כמו זונה" כפי שהיא נתפסת באוזני המאזין הסביר, על רקע מכלול הפרסום ובעיקר הגניחות הנשמעות במהלכו, היא הצגה של האופי המיני של הריקוד באופן משפיל ומבזה.
12. מנגד, חופש הביטוי והיצירה כוללת את הזכות להיות בוטה ו"לא לדפוק חשבון". סאטירה אינה צריכה להתנהל בכפפות של משי. בנוסף, כאמור לעיל, התובעת בחרה להציג את הסרטונים לעין הציבור בחשבון האינסטגרם שלה, שיש לו 408,000 עוקבים. אין מדובר באדם המפרסם תמונות או סרטונים אישיים ברשתות החברתיות על מנת שבני משפחתו וחבריו יראו אותם, אלא במי שפרסמה סרטונים מתוך כוונה שיהיו נחלת הציבור הרחב. בכך היא קיבלה על עצמה את הסיכון כי תקבל תגובות בוטות, ואף מרושעות, בתגובה לפרסום.
13. בית המשפט שקל את העובדה שמדובר בפרסום שבסופו של יום הוא הבעת דעה הכוללת ביקורת על יצירה שהועמדה לעין הציבור על ידי מי שלצורך ענייננו יש לראות בה דמות ציבורית. את העובדה שהתובעת השיבה לנתבעים בהתבטאויות חריפות שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה, בהן כינתה את הנתבעים 3-2 "אנשים כל כך מכוערים" (פנימית), "אנשים נבזיים, אנשים שפלים" וכדומה (באופן המלמד שהתובעת לא נותרה חסרת אונים מול הפרסום, וכי בהתאם להלכה הפסוקה שכאשר יש צדדים שמחליפים ביניהם מהלומות הדדיות יש בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי). את העובדה שיום למחרת התנצלו הנתבעים על הפרסום והסירו את הקטע מרשת האינטרנט.
14. בשקלול מכלול הנסיבות קבע בית המשפט כי הנתבעים יחויבו בפיצוי של 25,000 ש"ח והוצאות משפט של 5,000 ש"ח בשים לב לכך שלא היה צורך בניהול הוכחות, את הפער הגדול בין סכום התביעה לסכום שנפסק ואת העובדה שהתביעה נגד הנתבעת 3 נדחתה.

(C) כל זכויות היוצרים שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. לעורכי הדין ממשרדנו ניסיון עשיר ומומחיות מיוחדת בניהול הליכים משפטיים ביחס ללשון הרע ודיבה. הינכם מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ולקבלת הצעת מחיר.